מחנה חיים חושן משפט חלק ב שמז

(טז) מה שכתב תוס' זבחים דף י"ב דבהמת שני שותפים נקרא בידו שיוכל ליקח חציו של חבירו ובידו ולתקנו יעו"ש והוא בלי הבין ח"ו הלא תלוי בדעת חבירו אם ירצה למכור לו או לא ומה שתלוי ברשות ורצון חבירו לא מקרא בידו וצע"ג

ונראה לי דבאמת לא תחמוד לאינשי בלא דמי משמע אבל באמת בלא דמי הוה גזל ובדמי עובר בלא תחמוד אבל כל זה בית דומיא אשה דכתיב לא תחמוד בית רעך ואשת רעך מה שחבירו יוכל להנות ממנו אבל כאן שע"י שנתקדש חלק חבירו גם הוא אסור להנות מגופו של בהמה דאיברים יונקין מהדדי עיין פנ"י קדושין דף ז' וא"כ בכה"ג תלוי וזבין או שנותן דמי חציו של חבירו מהני דאינו עובר על לא תחמוד דהא חבירו לא יוכל להנות וכל זה אחר שיקדש חלקו אבל בשעה שהקדיש היה דחוי דאז לא היה בידו להקדיש חלק חבירו אבל עכ"פ בידו לתקנו וליקח חלק חבירו והבן זה

(טוב) בזבחים דף ע"ג גמ' אמר רבא השתא דאמרו רבנן לא נקריב אי נקריב לא מרצו כתב רש"י וז"ל דאידחוי ליה מדרבנן עכ"ל ויש לדקדק בלשון רבא דתיבת השתא מקושי הבנה היה לרבא לומר כיון דאמרו רבנן לא נקריב יהיה מאיזה טעם שיהיה אבל השתא משמע יען שחדש רבא דהטעם משום שמא יקח מן הקבוע לכן לא מהני אי נקריב והוא פלא אי אפי' הוה הטעם משום שמא יבואו י' כהנים בב"א הוה ג"כ הדין שאינו מרצה כיון שאמרו רבנן לא נקריב וצע"ג

ונלע"ד ליישב בעזה"י דהנה הטו"א באבני שהם בר"ה דף כ"ז נתקשה בכמה קו' חמורות על סוגיא הנ"ל (א) איך אמרי' הדר אמר רבא אחד זה וא"ז יצא הא עכ"פ מודה לכתחילה לא יתקע דהוא חולק על ר"י רק בזה ששלמים הוה כעולה וא"כ אמאי יצא בדיעבד הא הוה נדחה כיון דאמרו רבנן לא יתקע כמו שסובר רבא בעצמו בזבחים כיון דאמרו רבנן לא נקריב וכי תימא לחלק בין קדשים ובין מצות א"כ בסוכה דף ל"ג דספוקי מספקי' הגמ' אי יש דחוי אצל מצות נפשוט מרבא דאין דחוי וצריך עיון גדול (ב) אמר רבא שופר של ע"ז לא יתקע ואם תקע יצא והקשה כיון דלכתחילה לא יתקע איך יצא בדיעבד וכן אמר רבא בסוכה דף ל"א לולב של ע"ז לא יטול ואם נטל כשר והקשה כיון דלכתחילה לא יטול איך כשר אם נטל הא נדחה וצע"ג (ג) עוד הקשה הא אפי' בקדשים גופא אמרי' דף ע"ח נתערב בדם התמצית ישפוך לאמה ר"י מכשיר אם לא נמלך ונתן כשר וקשה הא כבר נדחה והוא בשחוטים וכי נימא דקאי דווקא כחנן המצרי (ד) עוד נתקשה ממנחות דף כ"ג קומץ שנתערב במנחה שלא נתקמצה או נתערב הקומץ בשיריה לא יקטיר ואם הקטיר עלה לבעלים וקשה הא כיון דלא נקטיר ועשה הוה דחוי הכי נימא דכל הש"ס כחנן המצרי והניח הסוגיא בקו' הנ"ל

ואחר העיון נ"ל בעזה"י ליישבם והוא דלא נקרא דחוי אלא אם משכחת שהיה זמן בעולם או שיש אופן בעולם שאפי' אם הקריב את החפץ לקרבן או עשה בחפץ הזה המצוה ולא יצא ידי חובתו אז אפי' אם בא העת שיוכל לצאת בו לא מהני דהא היה החפץ זה נדחה באופן בעולם שלא יהיה מהני אפי' דיעבד כגון הקדיש חציו של שור או נקטם ראשו של הדס או שמת אחד מן השעירים או נפגם המזבח או הפריש קרבן והמיר וכדומה שאז אפי' עשה אז המצוה לא מהני אבל אם לא היה מעולם זמן אשר נוכל לאמור שלא היה מהני אי הקריב או עשה אז בא המצוה א"כ לא הוה נדחה מעולם על דיעבד כמובן

ונחזי אנן אם נתערב אחד מכל החטאות המתות או שור הנסקל בשאר בהמות ויקח כל אחד מן הקבועות ויקריב אותו הוה פסול אפי' בדיעבד דכל קבוע כמחצה על מחצה והוה כל השוורים פסולין אפי' בדיעבד מכח ספק דאורייתא לחומרא ופשיטא שפסולה אפי' בדיעבד ולא נשאר רק זאת דנכבשינו דניידי ונימא כל דפריש מרובה פריש וגזרו רבנן שאפי' פרשו משום שמא יקח מן הקבוע ויהיה הפרוש כאלו לא נפרש אז אפי' אם עבר והקריב לא מהני דהא באמת קודם שפריש מרובה היה נדחה על פי דין דכל קבוע כמחצה על מחצה א"כ היה כבר נדחה דחוי גמור שאפי' בדיעבד פסולין רק אי מתנה לכתחילה אם נפרש אותם לא חל עליו מעולם שם דחוי דהא יש בידינו נכבשינו דניידי וכל שבידו לאו כמחוסר מעשה עיין זבחים דף ל"ג ודף נ"ט ולא חל עליו שם דחוי עיין תוס' שם אם יש מצוה לתקן הדם והלא כאן מצוה לתקן כל הקרבנות כשירות שנתערב בו הפסול ודוק אבל השתא דאמרו רבנן דאסור נכבשינו דניידי משום שמא יקח מן הקבוע א"כ אין בידינו לבטל הקביעות נמצא שכבר הם דחוים מן הדין להיות פסול אפי' בדיעבד כמו אם באמת היה לוקח מן הקביעות דהי' פסול בדיעבד מכח ספיקא דאורייתא ודוק

אך כל זה אי הטעם אי נתיר נכבשינו חיישינן שמא יקח מן הקבוע דאז כולם יהיו פסולין בדיעבד נמצא דאין בידינו לבטל הדחוי ואז גם בדיעבד לא מהני אבל אי נימא הטעם שמא יבואו י' כהנים בב"א ואז אישתכח דאיסורא ברובא איתא ונחזי אנן אי אפי' באמת כן הוא לא יהיה כולם פסולין דאטו אם יקריב קרבן פסול יהי' גם הקרבנות כשירין פסולין זה בודאי שקר רק עכ"פ יבוא להקריב קרבן פסול או שור אסור ע"ג מזבח ואמרו חכמים דלא נקריב כולם כדי שלא נבוא להביא גם איסור ע"ג מזבח אבל אם הביא אותם אפי' כולם יחד לא יהיה כולם פסולין רק אחד ואיך נימא אם הביא אותם אפי' אחד אחד פסולין משום שנדחו פעם אחד ואמרו שלא נקריב לכתחילה משום שעי"כ יבוא ג"כ חבירו הפסול אבל מעולם לא היה זמן שהקרבן הכשר יהיה פסול אפי' בדיעבד ואיך נימא דחוי יען שהיה אסור לכתחילה וזה שדייק רבא השתא וכו' דאין בידינו לבטל הקביעות וחל עליהם שם דחוי ברגע הקביעות ונדחין לעולם אפי' פרשו מעצמן ונקריב כל אחד אפילו לבדו אבל אי הטעם משום י' כהנים בב"א הגם שנאסרו לכתחילה להקריב לא היו פסולין בדיעבד דאין איסור לכתחילה פועל על דיעבד ומיושבים בעזה"י כל קושיות טו"א דשאני בקומץ דהי' העיכוב לכתחילה מכח חבירו ולא היה משכחת שיהיה גם הכשר פסול בעצמו וא"כ לא נדחה מעולם וכן מזבחים ע"ח ומשופר של עולה ושלמים או ע"ז או לולב של ע"ז דשם היה רק אסורין לכתחילה ולא היה משכחת מעולם רגע שיהיו פסולין בדיעבד ולא נדחו מעולם ואין לו שייכות להדס שנקטם ראשו דהי' עליו פסול אפילו בדיעבד ודמי לכסוי דם שהיה עליו זמן פטור לגמרי והבן כן נלענ"ד לאמת בעזה"י

שוב מצאתי ראיה ברורה מרש"י כריתות דף כ"ח ד"ה והעני וז"ל הואיל ונדחה שבשעה שהפרישו לא הי' ראויה להקריבו דר' אושעי' לטעמיה דאמר לקמן מטמא