מחנה חיים חושן משפט חלק ב שמו

נדחה עדיין חוב המוטל לעשות נעילת לולב לא נדחה והוא רק הכנת חפץ לקיים בו המצוה אז מהני בידו אפי' בדחוי מעיקרא ודוק בתוס'

(יד) בסוכה דף ל"ג אבאר שיטת רש"י לזכרון דברים ומקוצר הזמן אבוא בקצירת אומר בעזה"י

הנה יש חקירה אחת אי אמרי' דחוי רק בקדשים יען דשם יש קיום מצוה רק ע"י החפץ דמי שמקריב קרבן ולא הקדיש את הבהמה מקודם לא חשיב קרבן כלל וחייבים עוד משום חולין בעזרה א"כ לא הוה קיום הדבר ע"י פעולת אדם בלבד אלא ע"י החפץ שהוא קדוש וגם צירף פעולת אדם אז נגמר התכלית א"כ חידשה התורה אם החפץ נדחה פעם אחת שוב אינו חוזר ונראה והוה כאלו אין החפץ קדוש אבל במצוה דהכל הוא פעולת אדם ע"י החפץ אבל אין שום קדושה מונח על החפץ לא קודם המצוה ולא אחר המצוה דהא תשמישי מצוה נזרקין א"כ יש לחקור אי שייך בו דחוי כי אין הכנת והזמנת חפץ למצוה מעלה כלל לכן גם אם מקדים אותו מקודם כגון שאגד הלולב טרם שבא ביום החיוב עליו והי' אז נדחה אין הדחוי פועל דבר דוגמת סברת רש"י בביצה דף ב' ביצה שהוכן ביו"ט אסור בשבת דסעודת שבת חשוב והוה הכנה איסור אבל סעודת חול לא חשוב ולא מהני הכנה ולא נחשב הכנת שבת לאיסור או נימא דמשעת שבא הזמן חיוב המצוה אז כבר צריך להיות לו החפץ אשר ע"י נעשה המצוה ושייך ג"כ בו דחוי וא"כ חקר ר' ירמיה אם יש דחוי אצל מצות ולא אמר ר' ירמיה אי דחוי מעיקרא הוה דחוי אצל מצות או לא דאז הוה במשמע שיש עכ"פ ענין דחוי אצל מצות וחקר אי דחוי מעיקרא הוה ג"כ דחוי או לא ור' ירמי' מסופק על שורש ענין דחוי אי שייך במצות או לא ובחקירה הנ"ל לא שייך לדייק בין דחוי מעיקרא או בין נראה ונדחה כי באמת אי דחוי מעיקרא לא פוסל הוה רק הטעם יען דלא נקרא דחוי דאי נקרא דחוי אז בודאי פוסל דהא דחוי הוה פסול אלא יען דלא נקרא דחוי לכן אינו פוסל וא"כ אי חקרי' יש ענין דחוי אצל מצות לא נ"מ כלל אי ר"י חוקר על דחוי מעיקרא או על נראה ונדחה דממנ"פ אם אין ענין דחוי אצל מצות אין נ"מ בזה ואי יש דחוי אצל מצות אז אי דחוי מעיקרא הוה דחוי בקדשים הוה ג"כ במצות ואי אין דחוי מעיקרא נקרא דחוי א"כ גם בקדשים לא נקרא דחוי ור' ירמי' מסופק רק על השורש אי יש דחוי אצל מצות וזה שרמז רש"י והשתא לא דייק בין דחוי מעיקרא או נראה ונדחה דהא רש"י פי' אי דחוי רק בקדשים ולא במצות ודוק

ומיושב בזה קו' התוס' איך מביא כתנאי דלמא מאן דסבירא ליה אין דחוי שאני התם דבידו ללקטן יעו"ש ולפמ"ש לק"מ דאם אנו צריכין הטעם משום בידו אבל בלא זה מודה דיש דחוי א"כ נפשוט עכ"פ דיש ענין ושורש דחוי אצל מצות אך דלמא מאן דמתיר הוה הטעם דלא סובר כלל ענין דחוי אצל מצות והוה עכ"פ כתנאי אי שייך דחוי אצל מצות ודוק וזה שדייק רש"י לקמן בעבר ולקטן כשר שכתב רש"י ופשוט מיהו פלגא דאיבעי עכ"ל יען דאיבעי הוה על השורש אי שייך דחוי כלל אצל מצות בין אי דחוי מעיקרא הוה דחוי או בין נראה ונדחה דבודאי היה דחוי ודוק ומיושב בזה למה לא פשט הגמ' ממתני' דעבר ולקטן כשר ומוכח עכ"פ דדחוי מעיקרא לא הוה דחוי וצע"ג יען דדלמא הוה הטעם במתני' דלא שייך ענין דחוי אצל מצות כלל אבל תוס' דהקדימו מתחילה כנגד פי' רש"י שהוא איבעי על כל שורש דחוי אי שייך אצל מצות ופירשו שהי' מסופק אי דחוי מעיקרא הוה דחוי אצל מצות א"כ שפיר הקשה תוס' קו' וצריכין לתרץ דשאני התם דהוא בידו

(טו) זבחים דף ל"ד בגמ' עביד צריכתא דאי אשמעי' קבל פסול טמא דחזי לעבודת צבור ואי אשמעי' שמאל דאית ליה הכשר ביוכ"פ וכלי חול דחזי לקדושינהו ואח"כ פריך הגמ' ולהוי ליה דחוי ושני הא מני חנן המצרי דלית ליה דחוי יעו"ש ובתוס' הקשה הא הוה רק מעשה איצטבא ותירץ דקו' הגמ' קאי על נשפך הדם לארץ יעו"ש

ונלע"ד ליישב דנפלא בעיני למה עביד הגמ' מתחילה הצריכתא ואח"כ הקשה ולהוי ליה דחוי דמשמע יען שעשה צריכתא על שלשתן הקשה קו' הנ"ל הא אפי' לא היה מוזכר במשנה רק אחת הי' ג"כ קשה הא הוה ליה דחוי וצע"ג וביותר יש להפליא על סדר הגמ' הלא הקו' הא הוה ליה דחוי הוא סותר גוף הדין דמתני' דמכשר להנך גווני וצריכתא הלא רק קו' למה לי לשנות כמה פעמים הכשר אחד אבל עכ"פ הדין דין אמת וצע"ג

אמנם נ"ל דבודאי יש לחקור דכל דחויות הנמצאים בש"ס היינו או שהי' חסרון בחפץ כגון הדס שנקטם או שהי' עליו ענבים או שהדם הי' מכוסה או שהקדיש חצי בהמתו או שנפגם המזבח או שמת המשתלח או בעל מום או מחוסר זמן או שיש חסרון בגוף כגון עשיר שהפריש קן לכבשתו או אכל חלב והמיר דתו או נתחייב קרבן ונשתטה או מצורע ויולדת שחקרו בתוס' זבחים דף נ"ט אשר מכח חסרון הנ"ל אפי' היה עשה בו כדת המצוה שאגד הלולב ונענע בו או אם כסה אחר שנתכסה מרוח או שהקריב על המזבח שנפגם כל עבודת כהגון או שהקריב הבעל מום ומחוסר זמן כדת בד' עבודות או במומר או שנשתטה והקריב כדת וכהוגן ואפ"ה לא הי' מהני זה קרוי דחוי שאפי' אם נסתלק החסרון לא יהיה נראה אבל כאן שלא עשה כהוגן כדת וכחק עבודה שצריך להיות כהן טהור ויקבל בימין ובכלי קודש ואז נקרא שעבד עבודתו כחק הכתוב ואח"כ חוזר ועושה בו כהוגן בכהן טהור ובימין ובכלי קודש איך נאמר הא הוה דחוי הכי עושה עכשיו כמו שעשה מתחילה או הכי עשה מתחילה כמו שעשה עכשיו הלא מתחילה היה ג"כ כשר אם עשה כהוגן וגם עכשיו יהיה פסול אם לא יעשה כהוגן איך נאמר ע"ז מה שהי' נדחה לא יהי' חוזר ונראה הלא באמת לא יהי' נראה מה שהי' דחוי והבדל הוא שמתחילה לא עשה דבר שנקרא עבודה ועכשיו עשה שיהי' נקרא עבודה לכן הקדים הגמ' צריכתא דמצינו שעבודת טמא נחשב עבודה וקבלת שמאל נקרא עבודה וא"כ כיון שמעשה זה נחשב במקו"א עבודה לקרבנות ואעפ"כ פסול כאן א"כ נחשב להיות נקרא דחוי ופריך א"כ ולהוי ליה נדחה ולא קשה קו' תוס' מעשה איצטבא לא נחשב בשום מקום לעבודה ובדף י"ד קחשיב רק זר ואונן שיכור ובעל מום דהם אינם בר עבודה בשום מקום אז נחשב כמעשה איצטבא אבל כאן דקאי נתן לפסול שהוא בכהן טמא וטומאה הותרה בצבור וא"כ קשה להוי דחוי והבן שהגם שכה"ג מקריב אונן הוא הטעם דלא חל עליו אנינות ועיין רמב"ן פ' אחרי מות ועיין ברמב"ם פ"ג משגגות דמדמה המיר דתו למחוסר זמן דחסרון בגברא כחסרון בחפץ וכאן נחשב טמא ושמאל במקום אחר לעבודה וא"כ פועל כאן עכ"פ לחול עליו שם דחוי וכה"ג מצינו כמה פעמים בש"ס מה שיש לו שם הכשר אחד פועל פסול במקום אחר ודוק עיין חולין דף ל"ב הואיל ועשה מעשה חטאת בחוץ ודוק.