מחנה חיים חושן משפט חלק ב שמד

עומד חי א"כ מה שמפריש עוד אחד לד' אינו דומה לאחריות רק כמפריש לאיבוד דהא דעתם לבחור בראשון אבל בודאי במה שבוחר בראשון עושה דחוי בידים להשני ודוק

(י) פסחים דף צ"ח ש"מ תלת בע"ח נדחים דחוי מעיקרא הוה דחוי ויש דחוי בדמים ועיין בתוס' דף ז' בקדושין שנתקשו א"כ מאי קמ"ל ר"י הנך תלת בקדושין יעו"ש

ואמרתי אדברה בעזה"י הנה כאן אם הקדיש נקבה לפסחו היתה הבהמה ראוי' מתחילה לשלמים רק הוא אמר שיהי' לפסח מה שאי אפשר לתפוס בו אבל גם אם הי' נתפס בשם זה והי' נעשה מותר הפסח הי' ג"כ שלמים ואם נימא שאחר הפסח היא בעצמה תקרב שלמים הי' חוזר למה שהיתה ראוי' מתחלה להיות שלמים וגם לפי שם חדש אשר הניח עליה להיות פסח הי' ג"כ ראוי' להיות שלמים אעפ"כ אנו אומרים יען שהניח עליה שם פסח ולפסח גופיה אינו ראוי' א"כ נדחה ג"כ מלהיות שלמים אשר בא משם פסח הגם דעל שם שלמים הנ"ל היתה ראוי' מקדמת דנא וזה שרמז רש"י בלשונו הזהב וז"ל דחויי' דחוי גמור שאף לכשנדחית למה שהיתה ראוי' אינה קרבת אלא רועה וכו' ולא קרבה שלמים הוא גופה שזו היא ראייתה כמתחילה שכל מותר הפסח שלמים עכ"ל הגם ששם פסח הי' רוצה לדחות שם שלמים אשר היתה ראוי' וגם מותר הפסח חוזר להיות שם שלמים יען דעכ"פ נדחה שם שלמים מכח שם פסח אינו חוזרת עוד להיות ראוי' לשלמים יען שבא מכח פסח אשר אינה ראוי' לשמו אבל אי ב"ח אינם נדחים א"כ חוזרת להיות ראוי' לשלמים והבן ואמר ש"מ דחוי מעיקרא הוה דחוי הכוונה השם פסח הוה הדחה כאן לשם שלמים הגם דלפסח לא היתה ראוי' מעולם ואיך יקבל שם זה להיות נקרא דחוי הא באמת לא נתפס הבהמה כלל בשם פסח אעפ"כ יען שהוא הזכיר שם פסח ואלו הי' נתפס בשם זה היה דוחה לשם שלמים שלא יחול עליו עוד וע"י שם הנ"ל נתפס עכ"פ לדמי פסח ונפעל לדחיות שלא יתקבל בהמה עצמה לשלמים וש"מ יש דחוי בדמים הכוונה דמה שנתפס הבהמה לדמי פסח ופעל כדבורו עכ"פ קדושת דמים לשם פסח אלימא תפיסת קדושת דמים על שם פסח כאלו הותפס בו קדושת הגוף ולא היה ראוי להקריב שהיה פועל דחוי לגבי שם שלמים עיין רש"י היטב והבן זה מאוד

ומובן מאוד דלא דמי לשאר דחוי מעיקרא שבש"ס למשל בהדס שנקטם או ענביו מרובים הי' נדחה מעיקר שלא היה ראוי להדס מצוה ועכשיו שהיה נראה להדס מצוה ואנו מבקשים שיוכשר למה שהיה פסול מתחילה אבל כאן דהיה מתחילה ראויה להיות בעצמה שלמים ואותה אנו מבקשים שתהיה עכשיו שלמים ואעפ"כ נפסלה מלהיות בעצמה שלמים יען שבעלים הניחו עליה שם פסח והגם דלגבי שם זה נפסלה מעיקרא ואעפ"כ אינה חוזרת לשם שלמים אשר מעולם היתה ראוי' לשם זה והגם שמותר שם פסח ראוי' להיות שלמים ודוק

אמנם בהקדיש חצי בהמתו שם בקדושין לא חזי חצי בהמה לשום קדושת הגוף וראוי רק לקדושת דמים ואח"כ כשלקח חצי בהמה השנית יבוא להיות קדושת הגוף ויהיה נראה למה שלא היה ראוי' מתחילה כלל לעומת זה יש שם מעלה דאז כאשר הקדיש חלק השני יוגמר השם הראשון אשר הקדיש מתחילה כגון שאמר חצי לעולה ולקח אח"כ חציה השנית ואמר גם חצי זה לעולה א"כ אם אין דחוי יוגמר השם הראשון לקדושת הגוף רק שנעשה מקדושת דמים לעולה קדושת הגוף לעולה אבל בפסחים שם אי אפשר לגמור גוף השם שהטיל מתחילה להיות פסח רק שיתחלף מפסח לשלמים וחידש ר"י דיש דחוי בב"ח אפילו לגמור שם הראשון וחידש עוד דחוי מעיקרא הוה דחוי דשם בפסחים הוה דחוי שם פסח לשם שלמים אעפ"י שאין גופה ראויה כלל לקבל שם פסח אבל כאן בקדושין הבהמה בעצמותה ראויה לקבל שם קדושת הגוף רק אי אפשר להקריב מפני החצי השני וזה שדייק רש"י בקדושין וז"ל זו שמתחילת הקדושה לא נראה ליקרב עכ"ל הכוונה דהלא יכול אדם להקדיש רגל בהמה לעולה או חצי בהמה אם גם חבירו יקדיש ג"כ חלקו השנית דהא שותפין מקריבין בהמה ביחד זה מנדר חלקו וגם זה מנדר רק כאן שחבירו לא הקדיש א"כ אי אפשר להקריב ועיין בתוס' וחזר ולקחה שה"ה הי' להגמ' לנקוט שחבירו הקדיש ג"כ חציו היינו אח"כ ולא צריך לומר שהוא חזר ולקחה אח"כ ודוק ואשמעי' כאן דחוי מעיקרו שהשם בעצמו היה נדחה מתחילה ואח"כ נראה להקריב ודוק ואח"כ חידש יש דחוי בדמים שם בפסחים הוה הכוונה שהדמים קיבלו מתחילה שם קדושת דמים לשל פסח עיין בלשון רש"י שם וז"ל לא חזיה גופה לפסח אלא כי אקדשה לדמיה אקדשה עכ"ל היינו דמים על פסח והבן אבל כאן הוה דחוי בדמים מן אותו שם עצמו כנ"ל לולא שתוס' לא הערו כן

(יא) הרמב"ם פסק בפ"ד מהל' ק"פ הל' ו' מי שאבד פסחו ומצא אחר שהפריש פסח אחר והרי שניהן עומדין יקריב איזה שירצה לשם פסח והשני יקריב שלמים עכ"ל והקשה הכ"מ הא בפ"ג מהל' עבודת יוכ"פ פסק שאם מת אחד יקח זוג אחר והראשון יקרב והשני ירעה והוא כרב וכאן כתב איזה שירצה והוא כרבנן ותי' דשאני ביוכ"פ דהוה נדחה מחמת חבירו לכן נשאר הראשון בחשיבותו אבל כאן דאבד הפסח והיה מוכרח להפריש אחר תחתיו א"כ די שלא נאמר מצוה בשני אבל הראשון אבד חשיבותו עכ"פ ונשאר איזה שירצה יקריב והתפלא בלח"מ הא פסק בהל' יוכ"פ אפי' אם נאבד שניהם והופרש אחרים תחתיהם ונמצאו אעפ"כ הראשונים יקרבו והשנים ירעו

ונ"ל בעזה"י דכל פסח הוא מקודש גם לשלמים דכל מותר פסח הוא שלמים וא"כ כיון אם הפריש אחר תחתיו ונמצא דעושה אחד לשם פסח והשני לשם שלמים אז גם השני שנעשה שלמים לא הודח מקדושתו דהא כל פסח הוא עומד לשלמים א"כ אמרי' איזה שירצה יקריב פסח דהא הנשאר לשלמים לא הוה הורדה מקדושתו דפסח שלמים קדשים קלים הן ועיין בפ"ה דזבחים אבל שם ביוכ"פ דהשני ורעה עד שיסתאב אם נאמר דיקריב איזה שירצה ויקח זוג השני והזוג הראשון ירעה עד שיסתאב הוה הורדה מקדושתו שלא יוקרב כלל אז אמרי' מעלין בקודש ולא מורידין מהכ"ת יבוא הורדה לזוג הראשון אשר זכו להיות עולה לקרבן לד' והבן ומשו"ה פליגי בירושלמי אם לא נאמר בפסח מצוה בשני יען דבין כך ובין כך עכ"פ גם הראשון יוקרב שלמים דהוא נכלל בתוך שם פסח רק אנו דנין אם יקריב אותו לשם פסח אז מסתבר הלא הראשון אבד ואם היה נמצא אחר שחיטת השני היה הוא שלמים ואם כן כבר חשבנו עליו אם נמצא אותו אחר הפסח יהיה שלמים והשני הפרשנו לשם פסח ולא חשבנו עליו לשלמים וא"כ די שפסק הרמב"ם איזה שירצה יען דחשבנו ג"כ אולי יהיה נמצא קודם שחיטת השני ויהיה השני שלמים והבן.