מחנה חיים חושן משפט חלק ב שמג

ונלע"ד להסביר דשם בקדושין הקדיש הוא קדושת דמים דהא אמר חציה מקודשת ועכ"ח דלא הקדיש אלא לדמים ובעבור כן כאשר לקח חציו השני חזר והקדיש חציה השניה קדושת הגוף אבל א"א לומר שמה שהקדיש מתחילה ופשוט ההקדש בכולה דאז הוה תרי מיגות מכח קדושת דמים קדושת הגוף ומכח חצי' קדושה כולה כי תרי מיגות לא אמרי' עיין תמורה דף ד' ומיושב בזה קו' הפלא"ה לרמב"ם דפסק דאין דחוי אצל בעלי חיים א"כ למה נקט וחזר והקדיש חציו השנית נימא דפשטה בכולה יעו"ש ולפמ"ש נכון מאוד דמתחילה שאמר חציה תהא קודש לא כיון אלא על קדושת דמים דבשלמא מי שאומר על בהמה שלו חציה מקודשת אמרו רבנן פשטה קדושה בכולה דהא אפשר לו להיות כולו קודש וכיון שאמר חצי' יהי' קודש קדושת הגוף אמרי' פשטה קדושה בכולה דהא ע"כ חציו הוה קדושת הגוף דהא כתיב ממנו עיין תמורה דף י"א אבל כאן דמפסיק על חציה השנית רשות אחרים לא אמרה התורה שתהא חציה קדושת הגוף אפי' לר"מ ולמכור השאר לעולה דמי יכריח לבעלים השני למכור בהמתם ומכ"ש לרבנן דליכא קדושת הגוף דהא א"א לפשוט הקדושה בכולה וע"כ שלא הקדיש אלא קדושת ממון וע"כ אמרו ש"מ יש דיחוי בדמים עיין רש"י קדושין דף ז' ע"ב ואז אם לא הקדיש מחדש חציו השני לקדושת הגוף לא אמרי' פשטה קדושה בכולה דהוה תרי מיגות מקדושת דמים לקדושת הגוף ומקדושת חציה לקדושת כולה ודוק אבל חציה השנית הקדיש עכשיו קדושת הגוף והוה נדחה מכח חציה הראשון דהוה מתחילה רק הקדש דמים ועושה תמורה הגם דקדושת דמים אין עושין תמורה דעכשיו פושט קדושת הגוף בכולה היינו חציה השנית נתקדש קדושת הגוף ופושט קדושת הגוף גם על חציה הראשון אבל היה ג"כ מכח קדושה דחוי חציה הראשון והבן זה מאוד ואי"ה אבאר זה במקו"א ברחובות

ואם כנים דברי כוונת התוס' כך דשאני התם דהוה ההקדש קדושת דמים ועי"כ דחוי לה מקדושת הגוף וא"כ עכשיו שהקדיש חציה השנית נתפשט לרב מכח חציה השנית קדושת הגוף גם הראשון לא נקרא דחוי מה שעשה מתחילה עכ"פ הקדש דמים וכל קדושת דמים לא הוה קדושת הגוף ואעפ"כ יוכל ההקדש בדק הבית למשוך בהמה תמימה לקדושת הגוף ודרך דחוי להקדש לא הוה דחוי כל כך להיות נקרא דיחוי בידים והבן

(ט) בהנ"ל אחר שכתבו דדרך הקדש דחי לה לא הוה דחוי כ' וז"ל ובתוספתא פליגו ר"י ורבנן איזה מהן יקריב לכתחלה ומייתי לה בפרק שני שעירים עכ"ל ופלא בעיני המשך זה למ"ש למעלה

ונ"ל דלכאורה עלה בדעתו סברה דמה דאמרי' דהשני ירעה אם נמצא קודם שחיטת הפסח זה דווקא אם יש בידו להקריב איזה שירצה והוא בחר באחד ודחי השני אז נקרא דחוי בידים אבל לר' יוסי דסובר מצוה בראשון חוץ אם השני מובחר הוא ממנו אז יש מצוה להביא השני ועיין במנחות דף ס"ד וא"כ ממ"נ אם השני אינו טוב ויש מצוה בראשון א"כ אין השני שנשאר נעשה דחוי בידים ואם השני טוב ומביא השני כי המצוה במחובר א"כ לא נקרא הראשון דחוי בידים כי הוא צריך לעשות לבחור בזה שמצותו בו וא"כ יש לפרש דברי ר"י שמעתי תמורת פסח קרב ותמורת פסח אינו קרב דהוה כאלו אמר פסח קרב ואינו קרב כמבואר בגמ' באופן זה אם השני אינו טוב ואעפ"כ בחר בשני אז פסח הראשון שנשארו אינו קרב דהוה דחוי בידים ואם עשה כדין שאם השני אינו טוב הקריב הראשון ואם השני טוב הקריב השני אז הנשתייר לא הוה דחוי בידים והוא עצמו קרב ולמה לא ידע ר' יהושע לפרש וצע"ג

אחר העיון נ"ל בהיפוך כיון דר"י מודה דאם שחט השני הוא כשר הגם דאינו מובחר מן הראשון וה"ה אם השני הוא מובחר והוא שחט הראשון דהקרבן כשר ולא פליג רק שרבנן נתנו הבחירה איזה שירצה מקריב אז אומר ר"י שיש מצוה בראשון חוץ אם יש מעלה להשני אז יביאנו והוא רק מצות גברא שהוא יבחר בראשון או יבחר בשני אם הוא מובחר אבל אם עשה והקריב השני או שהקריב הראשון אעפ"י שהשני משובח אינו חסרון בגוף הפסח רק שגברא לא עשה מצוה (מבחוץ שממנו של הפסח) א"כ ממילא הגם שהוא עשה כדין ובוחר בראשון או אם השני מובחר בוחר בו הוה דחוי כלפי ראשון דאלו בחר שלא כדין ושחטו שלא לשמן הי' פסול כמו פסח שנזבח שלא לשמו עיין משנה א' פ"א דזבחים ואם יודח לאחר הפסח ונעשה שלמים יהי' שלא לשמו כשר בדיעבד א"כ הוה דחוי והבן

ומעתה יובנו דברי תוס' הגם שהקדימו יען דדרך הקדש דחוי לה לא הוה דחוי בידים דהוא עשה כהוגן שנפשו איותה ויעש להקדיש חלקו לגבוה הגם שע"כ אינו נתפס רק בקדושת דמים אעפ"כ לא הוה דהוי בידים כי מאי הוה ליה למיעבד אם אינו יכול לפעול קדושת הגוף רק קדושת דמים וא"כ יש לטעות לר"י דסובר מצוה בראשון או אם השני מובחר מצוה בשני א"כ לא הוה דחוי בידים וע"כ מתני' הנ"ל דלא כרב ובאו בחכמה ורמזו שעל מצוה הנ"ל פליגי ר"י ורבנן איזה יקריב לכתחילה ואעפ"כ אותו פסח שנשתייר הוה דחוי בידים דאלו הקריב השני ג"כ כשר והוה דחוי בידים ודוק

שוב מצאתי שבצל"ח בסוגי' זו יצא לחדש דבר דאם נמצא הראשון אחר חצות אז להשני מעלה שהיה ראשון ראויה להקרבה לפנינו אז בין לרבנן ובין לר"י מצוה בשני וממילא לא הוה הראשון דחוי בידים יען כי היה מצוה עליו לעשות כדין שהשני נעשה ראשון יעו"ש שהאריך

ואני אומר מלבד שנעלם ממנו לפי שעה רש"י מפורשת ביומא דף ס"ב בד"ה ואח"כ נמצא ראשון וז"ל או קודם חצות דארבעה עשר או אחר חצות וקאמר ר"י מצוה בראשון ואעפ"י שהופרש השני קודם חצות וכי מטא חצות תרווייהו איחזו כי הדדי דהא כל כמה דלא מטא זמן שחיטת הפסח לא אתחזי קמא עכ"ל הרי מבואר אפי' נמצא הראשון אחר חצות והשני הופרש קודם חצות אעפ"כ סובר ר"י מצוה בשני וגם רבנן סוברים איזה שירצה יקריב דלא כדבריו שכ' אם נמצא לאחר חצות אז בין רבנן ובין ר"י סוברים מצוה בשני מלבד זה שנעלם ממנו בלא"ה הדבר תמוה שא"כ לר"י שסובר מצוה בראשון ואם השני משובח יביאנו דמשמע מצוה בשני עיין במנחות דף ס"ד מעלת מובחר והוא עשה כדין לא משכחת האי דינא דמתני' והוא פלא גדול הלא מדברי תוס' שהבאתי משמע דר"י ורבנן קאי על המתני' וגם בסברה הדבר פלא בעיני דהגם דמצוה בראשון היינו שהוא יבחר ויתן מעלה בראשון וידח להשני וא"כ הוא מדחה את השני יען שהוא בוחר בראשון דהא ראי' אם לא בחר וקיים מצוה הנ"ל מהני אם הקריב האחר ומה דאמרי' בתמורה כ"ד דרב לטעמא דסובר מצוה בראשון והוה כמפריש לאיבד הוא נכון מאוד דבודאי יעשו הכהנים כהוגן ויקחו את הראשון אשר