מחנה חיים חושן משפט חלק ב שמב

לד' חטאת וזה שדייק רש"י אינו נותן תמורה אלא לזה שמת אותו הוא מימר אבל אינו נותן תמורה להפסיל הוא ולבא זה תחתיו שימשוך הקדושה ממנו על השני ודוק ומה שכה"ג מזכיר עליהם קדושתם נקרא העמדה לפני הכהן דכתיב והעמידו לפני ד' ואח"כ כתוב יעמד חי פי' התרגום יתקיים עיין א"ע שם וזה עמידה אחת ולא שתי עמידות אבל אם צריך לתקן גם השני ולהמשיך עליו שם הראשון אז הוה שתי עמידות והבן זה

ובמ"ש יש מקום אתי ליישב סתירת הרמב"ם מיוכ"פ להל' ק"פ דבשלמא בשני שעירים ביוכ"פ דצריך להמשיך הקדושה משעירים ראשונים אשר הקדיש אז בודאי מצוה בראשון שממנו מקור הקדושה ומהם יצא שהשנים יהי' ראוי' אבל בקרבן פסח כיון דאבד הראשון יוכל להקדיש פסח מחדש הגם שלא יבוא תחתיו להמשך מקדושה ראשונה על השני אז כיון דקדושה שניה לא בא מקדושה ראשונה אז אין יתרון מעלה לראשונה על השניה ולכן החכים הרמב"ם ולא כתב בהל' קרבן פסח והפריש אחר תחתיו רק כתב והפריש אחר לכן יוכל להקריב לפסח איזה שירצה רק ר"י דסובר מצוה בראשון קאי על והפריש אחר תחתיו להשמיענו שאעפ"כ אמרו רבנן איזה שירצה יקריב אז פליג ר"י אבל באמת יש חילוק בזה כיון דלא צריך לומר תחתיו אפילו אמר תחתיו הוה כאלו לא אמר תחתיו והבן

(ו) ביומא דף ס"ד ע"ב בתוס' ד"ה ברייתא שכתבו תימא דממתני' פסחים צ"ז המפריש נקבה לפסחו מבואר דיש דחוי בבעלי חיים ועדיפא מינה דאפי' דחוי מעיקרא הוה דחוי כמבואר בדף צ"ח ש"מ תלת בעלי חיים נדחין ודחוי מעיקרא הוה דחוי עכ"ל ויש לדקדק מה חדשו בעלי תוס' שעדיפא מינה מוכח אפי' דחוי מעיקרא הוה דחוי הלא די דעכ"פ מוכח בעלי חיים נדחין וא"כ דייקא מתני' כוותיה דר"י וצע"ג

ונ"ל דראיתי בשעה"מ פ"ד מהל' ק"פ שהפליא בקו' על תוס' הלא רב ור"י פליגא רק אליבא דרבנן דמתני' אבל אליבא דר"י בודאי סובר בעלי חיים נדחין רק אליבא דרבנן פליגא דרב אומר דרבנן סוברים בעלי חיים אינם נדחין מדחלק ר"י על רבנן ואמר ועוד אמר ר"י מכלל דשמע מהם בע"ח אינם נדחין כמבואר בגמ' שם ור"י סובר דרבנן סברו בע"ח נדחין דהלא הברייתא קאי על מה שאמרו רבנן השני ירעה כמובן וא"כ מה ראי' ממתני' דמפריש נקיבה לפסחו נימא מתני' ר"י דסובר בע"ח נדחין והניח בקו'

אך אחר עיון נ"ל דהלא מרבנן דמתני' מבואר דאפי' בנראה ונדחה אמרי' אין בעלי חיים נדחין וא"כ די דנאמר דר"י פליג דיש דחוי בבעלי חיים בנראה ונדחה אבל מנ"ל לאפושי פלוגתא דסובר ר"י דיש דחוי בבעלי חיים אפי' בדחוי מעיקרא וא"כ איך נוכל לומר מתני' דמפריש נקבה קאי אליבא דר"י הלא שם מוכח דיש דחוי בבעלי חיים אפי' בדחוי מעיקרא אבל הלא מצינו בקדושין דף ז' בבהמת השותפות שהקדיש אחד חציו דסובר ר"י דיש דחוי בבעלי חיים אפי' בדחוי מעיקרא וא"כ שפיר דייקא מתני' כוותיה דר"י דהכא וגם עדיפא מינה מדין דהכא בשני שעירים דגם אפי' בדחוי מעיקרא הוה דחוי ואם כן שפיר הקשה תוס' דדייקא כוותיה דר"י דרבנן סוברים ג"כ דיש דחוי ובאמת אפי' בדחוי מעיקרא אבל לרב דרבנן פליגו וסברו דאפי' בנראה ונדחה אין דחוי אז די דר"י פליג בנראה ונדחה ולא בדחוי מעיקרא ודוק ולכן החכימו בעלי תוספות והוסיפו להפליא דמשם נשמע אפי' בדחוי מעיקרא דלא נוכל לומר דאתי' אליבא דר"י כקו' שעה"מ

שם וז"ל וי"ל דלא דמי דהתם הוי דחייה גמורה דלעולם לא חזי' לקרבן שהופרשה לשמו דהיינו פסח עכ"ל הכוונה דכל דחיות שבש"ס היינו שהודח עכשיו ויוכל לבוא לתקנה שיוכשר לאותו שם עצמו שקרא עליו אבל כאן בנקבה לפסח לעולם גם בעתיד לא יבוא העת אשר יוכשר לפסח ודוק וזה שדייק תוס' בסוף דלא חזי' לעולם וכו' ולהכי הוה דחוי לעולם כמובן

(ז) שם בתוס' בד"ה האמר רבא הקשה קו' נפלאה איך אמר דייקא דלא כוותיה דר"י הא יש קו' כנגדו וגם מאי ס"ד דגמ' דלר"י ניחא יעו"ש

ונלע"ד ליישב דלכאורה יש לומר דר"י סובר בהיפך דרבנן סוברים דיש דחוי בבעלי חיים והשני שבזוג הראשון ירעה ור"י חולק ואמר פלגינא בתרתי תחת ירעה ימות ותחת שני שבזוג הראשון אני אומר ימות המשתלח זוג שני דאני סובר בעלי חיים נדחין וכי אמינא אליבא דרבנן אליבא דר"י לא קאמינא רק א"כ לא דמי נשפך הדם ימות המשתלח למת המשתלח ישפוך הדם דשם קאי המשתלח על שעיר שנעשה בתחילה למשתלח ה"ה ברישא נשפך הדם ימות המשתלח קאי על משתלח של זוג הראשון וזה רק דייקא כרב וק"ל

שם בתוס' שתירצו שפליגו בתרתי אם מת אחר הוידוי ישפך הדם דאזיל לשיתין יעו"ש ופלא גדול בעיני דבמת המשתלח ישפך הדם הוא דחוי בשחוטין דאפי' רב מודה ואין בו חידש אלא לאשמעי' כר' ינאי דצריך לעמוד חי וקו' הגמ' במאי פליג ר"י על רבנן ברישא אם נשפך הדם ימות המשתלח דלרב פליג ר"י ואשמעי' בעלי חיים נדחין אבל לר' יוחנן דלא פליגי בזה א"כ למה נקט ר"י כלל נשפך הדם ימות המשתלח דהא לר"י בין רבנן ובין ר' יהודה סובר בעלי חיים נדחין אם נשפך הדם ימות המשתלח וצע"ג כעת

שם בתוס' וז"ל ואיכא למימר דאיירי כגון שמת קודם הוידוי עכ"ל ולדעתי דלשון המתני' מורה דתנא מתחילה עד שלא הגריל יקח זוג להשני ואם משהגריל מת משמע דלא נעשה אלא הגרלה בלבד דאם יש חילוק משהגריל בין התוודה או לא התוודה א"כ למה מחלק המשנה בין הגריל ללא הגריל ודוק

ויש לי איזה דקדוקים בגמ' (א) למה הביא כלל סופא של דברי ר"י מת המשתלח ישפך הדם הלא בזה דיש דחוי בשחוטין גם רבנן מודים ועיין רש"י לקמן בדף ס"ה בד"ה להיות חי דמסיים וז"ל דהכל מודין בשחוטין דנדחין עכ"ל וכאן כל הקו' לר"י ניחא נשפך הדם ימות המשתלח וכן רמז רש"י בדברי המתחיל ימות המשתלח שכתב וז"ל אלמא בעלי חיים נדחין עכ"ל וא"כ למה לגמ' להביא מת המשתלח וצע"ג. (ב) למה האריך הגמ' בשלמא לר"י דאמר בעלי חיים נדחין משו"ה ימות המשתלח ולא אמרו בקיצור בשלמא לר"י ניחא אלא לרב קשיא למה החזיר הגמ' דברי רב דאמר בע"ח נדחין אמאי ימות הכל כשפת יתר חלילה וצע"ג

(ח) פסחים דף צ"ו ע"ב בתוס' ד"ה קודם שחיטת פסח ירעה חדשו הגם דחוי בידים גם רב מודה דהוה דחוי מקדושין דף ז' בבהמה של שני שותפין משמע דרב פליג וקשה הא הוה דיחוי בידים ותי' וז"ל וי"ל כיון דדרך הקדש דחי לה לא מיקרי דחוי בידים עכ"ל.