מחנה חיים חושן משפט חלק ב שלז

סוגיא דאין דחוי אצל מצות אמר המחבר לסיום חיבורי מחנה חיים חלק שני בעזה"י אמרתי להדפיס קונטרס אחד מחידושי ובחרתי בסוגיא "דאין דחוי אצל מצות" שהוא שורש גדול על כל המ"ע, ואדפיס אותו כאשר הוא כתוב אצלי כי אין פנאי כעת לחזור עליו לברר וללבן את הדברים

(א) הרמב"ם פסק בפט"ו מהל' מעשה הקרבנות הל' ה' וז"ל בהמת השותפין שהקדיש אחד מהן חציה שלו וחזר ולקח חציה האחר והקדישו ה"ז קדשה וקריבה אעפ"י שמתחילתה דחוייה היתה כשהקדיש חציה אין הדחוי מעיקרו דחוי ואעפ"י שהוא קדושת דמים הואיל והיא בעלי חיים אין בע"ח נדחים והרי נראית כולה להקרבה לפיכך תקרב ועושה תמורה עכ"ל והכ"מ והלח"מ נתקשה בדבריו בשני קו' (א) למה צריך תרי טעמים כיון שפסק דחוי מעיקרא לא הוה דחוי א"כ למה לו להוסיף שאין בעלי חיים נדחים הלא בפ"י מהל' שגגות בנזיר שהפריש קן לא כתב אלא הטעם דאין דחוי מעיקרא דחוי וצע"ג. (ב) מה שכ' אעפ"י שהוא קדושת דמים משמע דמשו"ה יותר ראויה לומר יש דחוי והלא הגמ' אומר ש"מ יש דחוי בדמים דמשמע דסברה חיצונה שאין דחוי בדמים וצע"ג

ונלע"ד ליישב בעזה"י ואקדים דברי רשב"א שכתב ליישב קו' התוס' הלא כל דחוי מעיקרא הוה דחוי בדמים ותירץ וז"ל דיש לך דחוי מעיקרא שלא דחוי בדמים אלא דחוי הגוף כי הא דאמרינן במסכת תמורה בהמה זו חציה עולה וחציה שלמים קדשה ואינה קריבה ועושה תמורה ותמורתה כיוצא בה והא וודאי מדעושה תמורה מעיקרא חיילה עליה קדושת הגוף דאלו קדושת דמים אינה עושה תמורה עכ"ל ונתקשה השעה"מ בפ"ד מק"פ שדברי רשב"א הם נקודה נפלאה הא ר"י אמר בבהמה של שני שותפין ש"מ יש דחוי בדמים ואעפ"כ אמר ועושה תמורה אלא ע"כ כיון דאין חסרון בגוף הבהמה שהוא תמורה אפי' קדושת דמים עושה תמורה חוץ בבעל מום והניח בצע"ג

אמנם אחר העיון נכונים דברי רשב"א בעזה"י דהנה ר"י אמר וחזר ולקח חצי' האחר והקדישה וכן כתב הרמב"ם לקח חציה האחר והקדישה והקשה במקנה בקדושין קו' גדולה לכאורה קשה למה אמר ר"י שהקדיש חציו השנית נימא אח"כ פשטה קדושה בכולה רק כיון דר"י סובר יש דחוי והוה קדושה דחוי ודומה למי שהקדיש ראש חמור דלא אמרי' פשטה קדושה בכולה אבל הרמב"ם שפסק אין דחוי א"כ קשה אפי' בלא הקדישה אח"כ נימא פשטה קדושה בכולה וצע"ג (יעו"ש שתי' יען דלא נתפשט מיד גם אחר כך לא נתפשט ויש להביא ראיה מלשון רש"י ד"ה התם בהמה ודוק)

אך במכ"ת של הגאון קו' זו לק"מ דהלא מבואר בתמורה דף י"א וגם בערכין דף ה' דהקדיש אבר לדמים לא אמרינן תרי מגו דנימא מתחילה מקודשת חד אבר לדמיו ויעשה אותו אבר קדושת הגוף ומדנעשה חד אבר קדושת הגוף יהיה אח"כ נתפשט הקדושת הגוף בכל הבהמה או דמתחילה יתפשט הקדושת דמים בכל הגוף ומדחייל קדושת דמים בכל הגוף יהיה נעשה אח"כ קדושת הגוף כמו הקדיש זכר לדמיו דחד מגו אמרי' תרי מגו לא אמרי' יעו"ש היטב ברש"י בערכין דף ה' ובגמ' תמורה דף י"א

ולפ"ז מתחילה כאשר הקדיש חציה שלו והוה מפסיק רשות שותפו על חציה האחר ע"כ דלא עשה אלא קדושת דמים בלבד כמבואר ברש"י בד"ה יש דחוי בדמים ואח"כ כשלקח חציה אם נימא שיפשט הקדושה בכולה אי אפשר להיות אלא קדושת דמים דלא נוכל לומר שיהיה קדושת הגוף דא"כ יהיה תרי מגות מהקדיש חציה קדושת דמים יפשוט בכולה ומדנעשה קדושת דמים יהיה נעשה קדושת הגוף זה הוה תרי מגות וא"כ יהיה נשאר קדושת דמים בלבד וקדושת דמים אינו עושה תמורה לכן הסכים ר"י ואמר לקח חציה וחזר הקדישה דאז כאשר הקדישה השני יוכל להקדיש קדושת הגוף דהא עתה אין רשות אחר מפסיק והוה כאלו הקדיש רגל זה או דבר שהנשמה תלוי בו דפשטה קדושת אבר הנ"ל על כל הבהמה אבל מעיקרא היתה חציה בהמה זו דחוי היינו חציה ראשונה שהקדיש וכיון שנדחית אינה חוזרת להיות ראוי להקרבה אעפ"י שנעשית קדושת הגוף עכ"פ יוכל עתה לעשות בה תמורה ותמורתה כיוצא בה קדושה ואינה קריבה ומיושב קושיות הפלאה דלולא שהקדיש חציה השנית מחדש אין כאן רק קדושת דמים ואינה עושה תמורה וגם איך שייך לומר בעלי חיים נדחים הלא לא נעשית כלל קדושת הגוף לכן אמר ר"י אעפ"י שהקדוש אח"כ חציה השנית נעשית קדושת הגוף ועושה תמורה אעפ"כ אינה קריבה ודוק ומיושבים דברי רשב"א דקדושת דמים אינו עושה תמורה דדווקא אם חזר והקדישה דהוות קדושה בכולה רק אינה קריבה מכח דחוי אז אמרינן עושה תמורה וזה שאמר ר"י חזר ולקח חציה והקדישה קדושה ואינה קריבה ולכאורה מה שאמר קדושה הוא כשפת יתר והי' לו לומר אינה קריבה ועושה תמורה אך הוא הדבר אשר דברתי שר"י השמיענו אחר שחזר והקדישה עכשיו באמת נתפשט הקדושה בכולה רק אינה קריבה וכן עושה תמורה והבן זה

ודע דאין להשיב איך יוכל לפשוע מכח קדושה של חציה השנית על חציה ראשונה הא כבר החציה אינו שלו דהא כבר הקדישה בשלומא אם הקדיש רגל של בהמתו והשאר נשאר חולין ועכ"פ שלו הוה לכן פושט קדושה בכולה אבל כאן שהקדיש חציה הראשון איך יפשוט אח"כ מכח חציה השנית על חציה הראשון נימא מה לי מכרו להדיוט חציה הראשון או מכרו לשמים עיין בב"ק דף ע"ו וצע"ג

נ"ל דלק"מ בעה"י דעיין בתוס' שם דזה דווקא בהקדיש לבדק הבית אבל בהקדוש למזבח עדיין שמו עליו דהא צריך לכפר עליו וכן כאן הוא לא הקדיש לבדק הבית רק להביא עליו עולה וימכר ליקח בדמיה עולה או שלמים לשמו א"כ עדיין תורא דראובן הוא בהמתו שלו ודמיו שלו הוא ויוכל לעשות מקדושת דמים אשר עומד למכור לעולתו יהיה הגוף מיד עולה לשמו וז"ל ותמכור ויקריב אחרת בדמיה עכ"ל ומעולם לא שמענו שמי שמקדיש זכר לדמיו יהיה עובר על לאו הגם מי שמקדיש תמימים לבדק הבית