מחנה חיים חושן משפט חלק ב שלו

צריך פדיון אבל בלא ראינו אין צריך פדיון יעו"ש הרי שאדמ"ו ז"ל בזקנותו הלך בפי' הגאון מהר"ש לאנדוי ולפמ"ש למעלה הדין עם החכם צבי כאשר בארתי

תמצית לדינא בנידן שאלתינו דלא ראו ישראלים כלל והיה י' שבועות פטור מפדיון רק לצאת כל הדיעות יעשו פדיון בלא ברכה רק במתנה ע"מ להחזיר כמבואר בחת"ס סי' רצ"ט ויוכל האב לומר וז"ל ברוך אתה ד' למדני חקיך שהחיינו והקימנו והגיענו לזמן כאשר הביא אדמ"ו ז"ל פעם אחד בתשובותיו בשם אלוף נעוריו שבירך כן כאשר דרש לרבנות אבל ברכת הפדיון לא יברך כנלענ"ד נכון לדינא בעזה"י

ואעתיק דבר מחדושי ביבמות דף ל"ה על תוספות ד"ה החולץ שכתבו הא דלא נקט החולץ למעוברת וז"ל א"נ נקט נמצאת מעוברת משום סיפא דהתם לא מצי למיתני הכונס ליבמתו מעוברת דא"כ מזיד הוא ולא מחייב קרבן דלא שב מידיעתו הוא עכ"ל דבריהם נפלאים בעיני דכלל גדול דתורה לא חייב קרבן רק על שוגג אבל מי שעובר במזיד ליכא קרבן דשגגה כתיב אבל מי שעובר עבירה במזיד ואח"כ נזדמן לו אותה העבירה בשוגג אפ"ה לא יכול להביא קרבן על שגגתו דלא הוה שב מידיעתו למשל שהוא מומר לחלב אעפ"י שאוכל חלב בשוגג לא יוכל להביא קרבן על אכילת שגגה הנ"ל דהא אם הי' יודע שהוא חלב היה אוכל דהא הוא מומר לחלב ועיין בתויו"ט דף ה' לענין חלב ודם ועיון בתוס' שם וא"כ כאן דהוא מזיד דידע שהיא מעוברת ואעפ"כ בעל אותה הוה מזיד ולא יוכל להביא קרבן יען דתורה לא חייב קרבן רק על שוגג וא"כ מה עשה לנו בעלי תוס' דסיימו דלא הוה שב מידיעתו דזה הוא על מי שהוא מומר ועשה בשגגה והי' להם לסיים דא"כ מזיד הוא ונא מחייב קרבן והוא קו' גדולה מאוד

ועלה בדעתו ליישב והוא דמבואר ביבמות קי"ט דאם נסמוך מיעוט מפילות לחזקת היתר ליבום הוה פלגא ופלגא יעו"ש בנמ"י ורשב"א וא"כ הגם דרוב נשים ולד מעליא ילדו עכ"פ יש מיעוט דמפילות ואם נסמוך המיעוט לחזקה הוה פלגא פלגא וא"כ אפשר לומר סברה אחת בשלמא במזיד גמור דיודע שהוא חלב ואעפ"כ אוכל הוא נקרא מזיד ולא שגגה ונתמעט מקרבן דשגגה כתוב אבל כאן אם היבם בעל יבמתו מעוברת וסמך עצמו אולי תפיל ולדה ולא יעשה איסור לא הוה מזיד גמור כמו שאוכל חלב דזה דומה קצת לגמ' שבועות י"ח דאמר יכולני לבעול ואעפ"כ בא דם דיוכל להביא קרבן וה"ה כאן אם הי' יודע בודאי שתלד בן קיימא היה פורש עצמו אבל כאן שהי' צד ספק אולי יהיה הולד נפל והוה כשוגג רק עכ"פ לא הוה שב מידיעתו כיון שעכ"פ יש כאן ספק דאורייתא דגם אם נסמוך המיעוט לחזקת היתר הוה רק כפלגא ופלגא ואם נתברר אח"כ שלא הפילה לא יוכל להביא קרבן דלא הוה שב מידיעתו דפשיטא דמי שאכל ספק חלב במזיד ואח"כ נתגלה שהיה ודאי חלב לא יוכל להביא קרבן הגם שאם היה יודע שהוא ודאי חלב לא היה אוכל רק שהיה ספק חלב תלה עצמו להקל בכל זה ליכא עליו קרבן כיון שמתחילה היה יודע שיש אופן שהוא חלב ואעפ"כ אכל ולא דמי לנדה דשם לפי דעתו סבר שיבעול מהרה ולא יבוא דם אבל אם היה בועל יען שחושב שהיא ספק אם יבוא דם בודאי לא יוכל להביא דהגם דלא נקרא מזיד דנמעט אותו מתיבת בשגגה עכ"פ לא הוה שב מידיעתו ודוק (ועיין רמב"ם בה' שגגות ודוק היטב בלשונו שם)

אמנם נ"ל אחר העיון דלא נוכל לומר סמוך מיעוט דמפילות לחזקת היתר ליבם אנא אם נא ידענו שהיא מעוברת רק שנחקור שמכח רוב נשים מתעברת ויולדת נתעברה הצרה ונפסלה היא ליבם עיין שם ביבמות דף קי"ט אז אנו אומרים הלא יש כאן מיעוט מפילות אשר נצרף לחזקת היתר של יבם מכח זה לא נחוש דנתעברה וכן במה דחקרו תוס' לקמן דף ל"ד אם אנו מסופקים אם הולד בן ט' לראשון או בר ז' לאחרון דהקשה תוס' דנימא סמוך מיעוט דיולדת לז' לחזקת היתר ליבום ונאמור דלא נתעברה מראשון אלא מיבם אבל באופן דידענו דנתעברה מראשון ונאמר סמוך מיעוט דמפילות לחזקת היתר ליבם ויהיה פלגא ופלגא זה אינו דמכח דנתעברה מראשון נפסוק החזקת היתר ליבם דהא יש לו בן ואין שמו מחוי ולא נשאר רק לדון הלא האשה הנ"ל מעוברת מבעלה אשר מת ויש כאן רוב שולד יהי' בר קיימא ועפ"י רוב זה הוא אשת אח בכרת על אחי בעלה ויש כאן מיעוט מפילות ואז היא מותרת לאחי בעלה בתורת יבום ואז אנו הולכים אחר רוב שהווין בר קיימא ממילא היא על אחי בעלה בכרת ואם הוא בועל אותה הוא רשע גמור ונתמעט מקרבן יען דליכא קרבן על מזיד רק על שוגג ולא צריך לטעם דלא הוה שב מידיעתו דבשלמא אם לא ידענו בבירור דהיא מעוברת מן בעל ראשון רק אנו רוצים לאסרה מכח רוב אז אמרי' הלא על הגוף של הצרה אנו מסופקים אם היא מעוברת רק הטבע שרוב נשים מתעברות הוא יתחדש ע"ז האשה איסור אז אנו אומרים כיון דיש מיעוט מפילות נא נשאר לרוב זה כח שיהיה טוב מן חזקת היתר ליבם והוה רק כחזקה מול חזקה והוה פלגא ופלגא אבל אם האשה מעוברת בודאי מבעלה אז לא נשאר רק מיעוט מול רוב ודוק

ומצאתי ברשב"א שכ' וז"ל והא דקתני בסופא הכונס את יבמתו ונמצאת מעוברת דווקא נקט דאי כנס את המעוברת מזיד הוא ולא מייתי קרבן עכ"ל מבואר כיון דהוה מזיד ממילא ליכא קרבן ודוק ותוס' שסיימו דלא הוה שב מידיעתו הוא פלא וצע"ג. ברוך אתה ד' למדני חוקיך אתה החילות להראות את עבדך את אמתך ואת חסדך מעשה ידיך אל תרף ממני להראני עוד נפלאות מתורתך ואני תפילה שדבריך לא ימושו מפי ומפי זרעי ומפי זרע זרעי מעתה עד עולם חסדך וישעך תתן לי אמן דברי הכורע בברוך אל אביו שבשמים וחותם באהבה רבה לאמרות ד' אמרות טהורות הק' חיים בן לאבי אדמ"ו הצדיק מוה' מרדכי אפרים סופר ז"ל