מחנה חיים חושן משפט חלק ב שלד

ועתה באתי לדון על שורש הדבר החכם צבי השיג על המהרי"ק מגמ' מפורשת נדה דף כ"ט עברה בנהר והפילה אזלי' בתר רוב נשים דולד מעלי' ילדן א"כ חזינן דקרבן נאכל ומכ"ש דמהני בפדיון והגאון מהר"ש לאנדוי סי' קפ"ח בנה דיק דהוחזק עוברה דריב"ל היינו אחר ג' חדשים אז בודאי לא חיישי' עוד שמא רוח הפילה ורש"י שפי' בריב"ל שמא הפילה רוח הוא בס"ד דלא ידענו דריב"ל איירי בהוחזק עוברה יעו"ש שהאריך להפליא על חכם צבי יעו"ש היטב

ולדעתי דברי חכם צבי נכונים ואכתב השגות על דברי מהר"ש ז"ל כאשר אבאר בעזה"י

(א) מה שחידש דאחר ג"ח והוכר עוברה תו ליכא חשש דלמא רוח הפילה פלא בעיני עיין רמב"ם פ"ד מהל' משכב ומושב הל' א' שכתב וז"ל ארבע נשים דיין שעתן ואין מטמאין למפרע ואלו הן מעוברת ומניקה ובתולה וזקנה איזו מעוברת משיוכר עוברה היתה בחזקת מעוברת וראתה דם ואח"כ הפילה רוח או דבר שאינו ולד הר"ז בחזקתה ודייה שעתה עכ"ל והוא מגמ' נדה דף ח' ועיין רש"י שם ועיין בתויו"ט פ"א משנה ה' שפי' לר"י צריך פי שנים הוכר עוברה וג' עונות יעו"ש כי מתוק ואעפ"כ משכחת שהיתה בחזקת מעוברת היינו הוכר עוברה ואחר ג' חדשים ואעפ"כ הפילה רוח א"כ חזינן יען דרוח נקרא הריון עיין דף ח' א"כ מוכח גם אחר ג"ח יש רוח ועושה אפי' תנועה בבטן ודלא כגאון מהר"ש ודוק (שוב מצאתי בשיבת ציון שהק' אחד קו' זו להג' מהר"ש)

(ב) מה שחידש הגאון מהר"ש דלמסקנא דאיירי בהוחזק עוברה היינו אחר ג' חדשים אז ליכא עוד חשש שלא נתרקם האיברים וע"כ דריב"ל חקר רק כנגד חשש שמא אין לו צורת אדם או דלמא יש לו צורת חיה ועל זה אמר ריב"ל שרוב נשים ולד מעליא ילדן אבל אם לא עבר ג' חדשים אז שפיר אמרי' אוקמי על חזקת שלא נתרקמו איבריו דהא הריקום בא אחר היצירה והתפלא מאוד על החכם צבי יעו"ש ולדעתי יפלא דעיין נדה דף ח"י דפריך הגמ' ונחשוב נמי דריב"ל יעו"ש א"כ על כרחך דבדין דריב"ל יש חזקה נגד הרוב דהא בתוס' שם ע"א בד"ה אחר הרוב כתבו דבכל ג' דברים שאזלו בתר הרוב איירי ביש חזקה כנגד הרוב יעו"ש וא"כ מדפריך הגמ' ולחשוב נמי דריב"ל מוכח דגם בדין שלו יש חזקה נגד הרוב דאל"כ אינו דומה לאינך שמספר דאזלי' בתר הרוב הגם דיש כנגדו חזקה כמובן וע"כ דיש גם בדין מריב"ל חזקה כנגדו היינו דנימא אוקמי הולד בחזקת שלא נתרקמו איבריו דהא ריב"ל איירי אפי' באינה מבכרת ואם נימא כדברי הגאון מהר"ש למסקנא איירי דריב"ל בהוחזק עוברה אחר ג' חדשים דאז בודאי נתרקמו איבריו ולא אשמעי' ריב"ל אלא דלא חיישי' שמא יש לו צורת חיה או בהמה וכדומה והלא על זה לא שייך חזקה דמעיקרא דמה שנעשה צורת אדם הוא הטבע מתחילה ביצירה (ועיין במהרי"ט אלגזי דף פ"ו בד"ה וכבר שהתפלא על כנה"ג) וא"כ איזה חזקה יש כנגד הרוב בדין ריב"ל ומה פריך הגמ' ולחשוב נמי דריב"ל אלא פשיטא דריב"ל איירי אפי' אי הוחזק עוברה קודם ג' חדשים דשייך לומר אוקמי אחזקת שלא נתרקם ודוק

ועלה בדעתי שהוא כנגד חזקת פטור מקרבן וריב"ל אומר חייבת בקרבן וכאשר רמז החכ"צ בסי' ק"ד כאשר הקשה על המהרי"ק מנדה דף כ"ט כתב וז"ל הרי דלא מוקמי' לאשה בחזקת פטורה מקרבן עכ"ל וא"כ שפיר הקשה הגמ' ולחשוב נמי דריב"ל הגם דיש כנגד הרוב חזקת פטורה מקרבן ואחר העיון זה אינו בשלמא לפי הבנת חכם צבי דלא איירי שעבר ג' חדשים וגם דהוחזק עובר לפנינו אז יש גם חזקת פטור מקרבן אבל אי הוה הפי' הוחזק עובר ג' חדשים והוחזק ולד במעיה א"כ אדרבה הוחזקה שתלד ותהי' חייבת בקרבן דהא זמן ממילא בא ועיין רש"י במתני' בקדושין דף ל"א דהא כאן כבר החזקנו שיש עובר ולד שנתרקם אשר תלד לסוף ז' או ע' חדשים ודוק

(ג) ובעיקר הדבר שחידש שריב"ל השמיע דלא חיישי' דלמא יש לעובר צורת חיה וכדומה נ"ל להוכיח שרש"י ותוס' פליגי על זה דבדף ח"י כתב רש"י בד"ה והפילה וז"ל ואין ידוע אם ולד הוא עכ"ל משמע שהספק הוא אם ילדה ולד או רוח דאי הפי' דלמא נשתנה הצורה לצורת בהמה וכדומה א"כ בודאי ילדה ולד רק החשש היה דלמא על ולד כזה אינו חייבת קרבן דהא כאן אזלינן לפי האמת דריב"ל איירי בהוחזק עובר א"כ הי' לרש"י לומר דלמא לא הי' ולד מעליא ודוק וכן מתוס' בנדה דף ח"י בד"ה אלא דכתבו אי ליתא לריב"ל א"כ יש ס"ס דלמא בזוב הפילה ואת"ל נפל הרחיקה לידתה וסיימו דדווקא ס"ס זה מהני שלא ולדה כלל ולדברי הגאון דמיירי ריב"ל דווקא אחרי ג' חדשים והרגישה תנועות הולד וליכא חשש שילדה צורת חי אשר בודאי זה גרוע משאר ספקות שמא זכר או שמא לא ילדה בזוב ומוכח כחכם צבי ודוק

(ד) ואשר הפליא מהר"ש על ח"צ לפי הבנתו דלא איירי אחר ג"ח למה נדחק רש"י לפרש דלמא הפילה רוח ולא פי' דלמא לא נתרקמו האיברים אלא על כרחך דאם יש ספק אם נתרקם שוב ליכא רוב דאטו רוב נפלים המה מרוקמים יעו"ש שהאריך

נראה לי דרוב נשים שמפילות הוא מחמת סיבות חיצוניות אשר גרמו הגם שביצירה היה ראוי להיות ולד מעליא אעפ"כ מחמת פחד ובהלה או מחמת צער גדול שבא לפניה או מחמת משא כבידה שהגביה מפילות הנשים ולדותיהן עיין נמ"י פרק החולץ בהחולץ למעוברת דאמר ר"ל לא הוה חליצה ואע"ג דהפילה לבסוף והקשה הנמ"י נאמר איגלאי מילתא למפרע ותי' וז"ל שאני הכא שאם בשעה שחלץ לה היה ודאי שלא היתה ראויה לבוא לכלל לידה אה"נ דההוא עובר כמאן דליתא דמי וחליצה שחלץ לה כשירה אלא שאינו כן דאיהו חייש דלמא באותו שעה ראויה היתה לילד ולד גמור אלא שאח"כ גרם לה איזה דבר להפיל נמצא דחליצה דמעיקרא לאו כלום הוא עכ"ל הרי שסיבות חיצוניות גורמין ואפי' אם בא מרפיון המקור שתפול עכ"פ טרם שנתרקמו אבריו אין פועל שום דבר ולא חולשת המקור שתפול דאז הוה רק מיא בעלמא ועיין בח"מ סי' ר"י א"כ רוב נפלים הוה אחר הריקום ודוק

וראי' לזה מדברי כ"מ פ"ט מהל' טומאת מת הל' י"ב שכתב וז"ל ועוד י"ל דאפי' הא דאין ידוע אם הפילה דבר המטמא לא חשוב ס"ס משום דרוב מפילות דבר המטמא הן מפילות עכ"ל ולכאורה יפלא נהפוך הוא נוקמי בחזקת שלא ריקם אלא פשיטא עד שנתרקמו אין דרך אשה להפיל ולדה ודוק והגם שתי' זה פלא א"כ דיש רוב מפילות דבר מטמא א"כ לא הוה אפי' ספק אחד כמ"ש ברא"ש הל' י"א בור שמטילין שם נפלים ואין כאן מקומו עכ"פ ראיה יש לסברה והוא נכון בשכל ודוק

(ה) עוד חידש מהר"ש דעד שעבר ג"ח ליכא רוב דולד הוא מרוקם דעד מ' יום בודאי ליכא ריקום ומן מ' יום ואילך יש ספק ריקום אבל אין זמן מוגבל עליו וכתב וז"ל ואין