מחנה חיים חושן משפט חלק ב שלג

אם הוה עבירה אם המשלח עושה בעצמו אז שייך לומר אין שליח לדבר עבירה אבל כיון דלא הוה עבירה למשלח א"כ יש שליחות וצע"ג

אך באמת נ"ל כיון דגוף הריגת הולד משיצא רובו הוה רציחת נפש מישראל והגם דהיא בעצמה היתה מותרת לחתוך הולד להציל עצמה היינו דהיתה אנוסה על העבירה ולא שייך כאן מאי חזית דדם דידך סומק טפי וכל זה היא בעצמה תוכל לעשות אבל אין שליחות על דבר עבירה דלולא דגילתה התורה שליחות אפי' בדבר המותר כגון תרומה ושחיטת פסח וגט לא הוה כלל שליחות בעולם רק משם ילפי' שליחות ודווקא בדבר המותר ולא בדבר עבירה הגם אם המשלח לא יענש אם עושה בעצמו עכ"פ אין לו כח שליחות דחכז"ל אמרו אין שליח לדבר עבירה ולא אמרו אין שליחות לעבירה וכבר הערותי במקו"א הגם דחקר המ"ל דנרדף יכול להמית הרודף אפי' יכול להציל באחד מאיבריו היינו הוא בעצמו אבל שליח לא יכול לעשות על זה דביכול להציל באחד מאיבריו הוה המיתה דבר עבירה והגם שהרודף מפני פחדו הוה אנוס אפי' להרוג את הרודף אבל שליח לא מצי משוי ועיין חדושי הר"ן בסנהדרין דף מ"ה בד"ה מנין שאם אין לו גואל הדם כנלענ"ד בעזה"י. סימן נא שפע רב וברכה לראש גבר העוסק בחקי חרב כבוד הרבני מהו' ר' צבי דאנציגער מפאזאן נ"י

אחד"ש מכתבו עם שאלתו קבלתי ולא הודיע מעלת נ"י אם הוא איש יושב על מדין דיין או רב בכל אופן לפי מסת הפנאי חקרתי ויראתי להתמהמה כי משולי מכתבו ניכר שקרוב הגיע זמן פדיון אם מחויב בו על כן מה שנתן לי ד' בזה אחלק לו בעזה"י

שאלה אשה שהפילה שפיר אחד י' שבועות ולא ראה שום אדם אותו שפיר שהפילה אלא חיה נכרית ואין אנו יודעין אם הי' מרוקם או לא ועתה נולד לה בן זכר האיך לפסוק לענין פדיון הבן אם הוא מחויב בפדיון או לא דהא שאם היה אותו שפיר מרוקם הנולד אחריו פטור מהפדיון כדכתב ביו"ד סי' ש"ה ס' כ"ב אבל אם אותו שפיר לא הי' מרוקם אלא שפיר מלא דם הוי הנולד אחריו בכור לפדיון כדכתב שם בסעיף שאחר זה עכ"ל

תשובה כבר האירו בזה האחרונים בשו"ת כאשר רמז גם מעלתו נ"י שראה דברי החכם צבי בסי' ק"ד ודברי הגאון מהר"ש לאנדוי בנב"י מהד"ת סי' קפ"ח ומובאים בפתחי תשובה ביו"ד סי' ש"ה והביא עוד אחרונים וא"כ מה מבקש הלא למראה עיניו ישפוט רק כיון ששקד על דלתותי אכתב בקיצור אמרים מה שחנן אלקים אותי בזה אשר לפנינו בעזה"י

מראשית אקדים אשר יפלא בעינו כל על דברו מהרי"ק שחידש דיש כאן חיוב פדיון דאוקמי האשה בחזקת שלא נפטר רחמה והנפל בחזקת שלא נתרקמו איבריו וקשה הלא פליגי הפוסקים אי רוב לא עדיף משני חזקות ואפי' לא עדיף עכ"פ הוה רוב ושני חזקות כפלגא ופלגא וא"כ הלא אין הולכים בממון אחר הרוב ואיך נילך בממון בתר שני חזקות ובנחלת צבי יו"ד סי' ש"ה התקשה בזה וחיזק הקו' מדברי צמח צדק דפסק אי האשה אינה יודעת אם היתה בת כהן או בת ישראל פטור מפדיון הגם דרובה ישראל נינהו אין הולכין בממון אחר הרוב ומכ"ש שאין הולכין בממון אחר שני חזקות יעו"ש

ואמרתי לתרץ בעזה"י הלא התורה פטרה פטר רחם מבת כהן או לוי ורק פטר רחם בישראל חייבה התורה א"כ אם האשה מסופקת אם היא בת כהן או בת לוי או בת ישראל יש ספק אם גופה נכנס בחיוב מעולם שיהיה פטר רחם מחויב בפדיון והגם דרוב נשים בבית יעקב המה בנות ישראלים אשר נכנסות בסוג החיוב אם יהיה להם פטר רחם צריכין פדיון עכ"פ יש מיעוט נשים בנות כהנים ולוים שיש להן זכות ויפוי כח שפטר רחם שלהן פטור מפדיון שלא נכנסו גופן כלל בחיוב הזה וא"כ אין הולכין בממון אחר הרוב לעשות אותן בר חיוב אבל בת ישראל אשר עומדת מנעוריה בחזקת חיוב שאם יהי' לה זכר פטר רחם שמחיוב בפדיון ואם הפילה ולד מעליה ואח"כ אחר שנה ילדה בן זכר לו יהי' שהוא פטור מפדיון הוה הטעם שאין הוא פער רחם שכבר נפטר הרחם אמו ע"י ולד אחר שיצא ברחם קודם ואם יש ספק אם הנפל הי' מרוקם ונחשב לולד שפטר רחם אמו אנו חוקרים רק זאת אם כבר נפטר רחם האשה ואמרי' אוקמי האשה על חזקת חיוב שגופה נכנסת בחיוב אם יפטר רחמה בבן זכר יהי' מחויב בפדיון ואם נולד ספק אם כבר הי' פער רחם בתולדה אמרי' אוקמה האשה על חזקתה מקודם שלא נפטר רחמה וגם אוקמי הנפל בחזקה שלא נתרקמו איבריו וממילא נשארת גופה בחיוב הקודם שהיה לה מנעוריה שאם תלד זכר בפטר רחם צריך הולד פדיון ולא שייך לומר איך מוציאין ממון ע"י חזקות שע"י חזקות אנו מחליטין שלא ילדה זכר בפטר רחם וממילא נשאר חזקות חיוב אשר היה עליה מעולם שאם תלד זכר בפטר רחם צריך פדיון לזכר ההוא ודוק

וראיתי במהרי"ט אלגזי דף פ"ו שנתקשה יותר מדברי תוס' בכורות דף כ' ד"ה ר"י שכתבו שאפי' ע"י רוב וחזקה דגופה אין מוציאין ממון בממון שאין לו תובעים ואיך סובר המהרי"ק דע"י תרי חזקות חייב לפדות אם רוב וחזקה לא מהני איך מהני תרי חזקות הא רוב עדיף מחזקה והוא קו' גדולה

ונ"ל דשאני מצות פדיון הבן שאין כאן לדון על הממון שאותו ה' סלעים יקח הכהן או שהאב יתן לכהן אותן ה' סלעים ידועים אלא אנו חוקרים אם חל חיוב מצות פדי' על האב לעשות דבר בעד קדושת בנו שהוא פטר רחם ששואל לכהן מאי בעית ואז אמרי' מכח שתי חזקות שאוקמי האם שלא נפטר רחמה וגם הנפל בחזקת שלא נתרקם איבריו א"כ פועלים הב' חזקות שיהי' חיוב מצוה על הבן כשיגדל לעשות מצוה בקדושת בכור אשר מונח על פטר רחם ממילא יפקיע הקדושה ע"י ולא דנין מתחילה על הממון כמו בבכור בהמה שאנו דנין על גוף הולד אם הוה ממון ישראל בעל הבהמה או הוא ממון כהן דהא אם יאסור על עצמו טובת הנאה באים הכהנים ויקחו מעצמם ממון שלהם עי' נדרים דף פ"ה משא"כ בפדיון הבן דאין ה' סלעים ממון הכהן עד שנעשה בהם פדיה דעיקר קדושה על הבן אשר גורם מצות פדיה אז ע"י תרי חזקות נעשה בו חיוב פדיון ודברי צמח צדק שאני דיש ספק אם גופה נתחייב במצות פדיה דלמא היא בת כהן ודוק.