מחנה חיים חושן משפט חלק ב שלב

וזה אמר בן פוטירא מוטב שימותו שניהם ולא יראה במיתת חבירו ור"ע חולק דחייך קודמין ואין כאן מעלת מ"ע כלל אבל אפי' ר"ע מודה אם היו שותים שניהם המים ומתו לא עבר הבעל המים על עבירה "אך את דמכם לנפשותוכם אדרוש" עיין רמב"ם שם הל' א' ורמב"ן במלחמות פ' בן סורר דזה נאמר אם נתן נפשו להורגו שיהרג ע"י איספקליטר ולא עסק עכשיו במצות ואהבת לרעך כמוך ואחר כך בעבור יום או שעות הוא אונס ואין בידו מים וימות מיד ד' עיין רמב"ן במלחמות עם הרז"ה בפדר"א דמילה שהוא עוסק עכשיו בהיתר מצות מילה ומה שיצרך אח"כ לחלל שבת הוא שבא אח"כ ועיין בש"ך י"ד הל' מילה ובודאי גם לר"ע לא עבר על אך את דמכם לנפשותוכם אדרוש" אם נתן לחבירו ומתו גם שניהם א"כ אין ענין גמ' בב"מ ענין לירושלמי וגמ' דבב"מ דלא כהגאון סדר המשנה ודוק

ולפ"ז בנידן שאלתינו דמן שמים קרדפי לה וגם לולד ואם ימותו שניהם הוה מיתתם מיתת מלך שהרגם מלך ואם אחד יחתוך ראש הולד הוה מיתת האיספקליטר עיין שבת דף ק"ח דמי שנהרג ע"י מלך חשוב ומי שנהרג ע"י האיספקליטר הוא בזיון א"כ טוב שימותו שניהם ע"י מלך מלכי המלכים משיהרג הוא ע"י בן אדם ואולי על זה רמז הרמב"ם וז"ל וזה טבעו של עולם עכ"ל ולא חלו בו ידים להיות מיתת איספקליטר והבן

וגם זאת כבר הערותי במקום אחר ועיין במ"ח ח"ב א"ה סו' י"ט) הגם אם נאמר דמותר להרוג חבירו כדי להציל עצמו אם בכל אופן יהרג חבירו היינו האיש אשר מציל עצמו עי"ז אבל שאיש אחר יערב עצמו על ריב לא לו להמית אחד כדי להציל אחד זה לא מצינו כי מי שם אותו לאיש שר ושופט על נפשות מישראל חוץ מסנהדרין אשר יהרגו עפ"י חק ומשפט סמוכין דווקא ובארץ ישראל ומה שביקש ר"י מטיטוס ליתן לו ר' צדוק ושלשולתא דר"ג הוא ענין אחר להציל מסכנה איש חשוב קודם אבל לא להרוג נפש כדי להציל נפש ודוק

סוף נ"ל דהדין ברור כמו שפסקתי כיון שהוציא ראשו אסור ליגע בו יד מכל הלין טעמא שבארתי בעזה"י שב ואל תעשה עדיף הגם שקרוב שימותו שניהם והולד ימות מתחילה ועיין במג"א סי' ש"ל ס"ק י' וס"ק י"א בכל זאת אין דוחים נפש מפני נפש וזה ברור בעזה"י

ואחרי ימים מצאתי בהגהות הגאון ר"ע איגר ז"ל באהלות פ"ז אות ט"ז על דברי תויו"ט בד"ה שאין דוחים נפש מפני נפש שהקשה משבע בן בכרי וכו' התם משום אפי' לא מסרוהו הי' נהרג כשיתפסנה יואב והן נהרגין עמו עכ"ל וכתב הגאון הנ"ל וז"ל ולפ"ז יש לדון ה"ה בילד שיצא רובו אם ידוע ששניהם ימותו דמותר להציל האשה וצריך להתישב בדין זה עכ"ל שו"ת פמ"א ח"ג סי' ח' עכ"ל

הנה לא זכיתי לראות דברי הגאון כי הספר פמ"א אין בידי אבל לדעתי יפלא מאוד דברי הגאון מכל החלוקים שהערכתי למעלה דלכ"ע אין דוחים נפש מפני נפש בהדי כבשא דרחמנא למה לן להמית נפש בידים כדי להציל נפש טוב שימותו שניהם בידי שמים כאשר אמר דוד "נפלה נא ביד ד' וביד אדם אל אפלה כחכז"ל בשבת דף ק"ח ומכ"ש שיבוא אדם שלישי ויכריע ביניהם מי שם אותו לשופט על נפש הולד כי גדולה שפיכת דמים חוץ ע"י סנהדרין אשר ישפטו על פי חוקי תורה אז הוה ג"כ שהרגו מלך הארכתי בזה במקו"א ובפרט הלא הטבע גורם שבע"כ יגיח מבטן אמו לחוץ מפתח של יולדת ביד הקב"ה בעצמו אמרו חכז"ל א"כ מי יגיד לנו הא בראש אם הקב"ה יחד אותה למיתה והולד ימות בנגרר או בהיפך שהקב"ה יחד לולד למות בצאתו מרחם אמו ועל ידי מיתה שלו נגרר אמו למיתה אחריו על כן דברי פמ"א נפלאים ממני כעת

ואגב גררא אכתוב מה שהערותי במקו"א על המתני' באהלות הנ"ל יצא רובו אין נוגעים בו שאין דוחים נפש מפני נפש לכאורה יפלא למה שינה רבינו קדוש כמו שכתב מתחלה האשה שהוא מקשה לילד מחתכין את הולד הי' לו לומר יצא רובו אין מחתכין שאין דוחים וצע"ג

ונלע"ד דרמז על דבר גדול כגון אם ואמר הרופא מומחה שרגל אחד או יד אחד מעכב מלצאת עי"כ היא מקשית להוליד ותמות היא ע"י הלידה אעפ"כ כיון שהולד יצא רובו א"כ נקרא הולד נפש ואסור ליגע בו אפי' ברגל או ביד לחתוך אבר כדי שיוצל האם אעפ"כ אין נוגעים בו יען שאין דוחים נפש מפני נפש והגם שהרופא לא יחתוך הולד לחתיכות ליקח נפשו בידים שעכ"פ בחתיכת יד או רגל יוכל להצמיח דחיות נפש שיחלש הולד וימות אין דוחים נפש מפני נפש שמא יחלוש וימות וגם בחתיכת יד ורגל יצא הנפש מן האבר אין דוחים נפש מפני נפש ורמז המשנה אין נוגעים בו כלל ולא מבעי שאין הורגין נפש מפני נפש אלא אפי' אין נוגעים נפש מפני נפש והבן

אמנם אם יאמר הרופא שימותו שניהם אז בודאי מותר לחתוך אבר אחד כדי להציל אותו דמציל אותו באחד מאבריו דממנ"פ אם ימות מחמת חולשה הלא עשה הרופא בהיתר ואם לא יחתוך ימות בודאי ואם יחתוך אולי יוצל אבל אם הולד יוצל בכל אופן רק בחתוך אבר יכול הרופא להציל אמו בזה רמז רבינו קדוש אין נוגעים בו דאין דוחים נפש מפני נפש ברישא כל זמן שהעובר במעיה לא נקרא נפש הוה הדין דאפי' מחתכין הולד כדי להציל האם ומשיצא רובו אין נוגעים בו כלל אפי' לחתוך רק אבר ממנו ודוק

וכהיום מצאתי בכפת תמרים ביומא דף פ"ב אם הגוי אומר לישראל שידקר עין חבירו ואם לאו יהרגהו והרופא מבטיח שלא יבוא ע"י סימת העין סכנה לחבירו ח"ו שחקר הגאון שדווקא נפש מפני נפש אין דוחים אבל אבר דוחים מפני נפש חבירו יעו"ש אבל בעובר אשר הרופא לא מבטיח בודאי אין נוגעים בו פן ימות ואין דוחים נפש מפני נפש ולפמ"ש כאן בודאי אסור לחתוך לאיש אחד אבר אחד כדי להציל עצמו [וגם] טוב שימותו שניהם בידי שמים מאשר יסבב איש אחר מיתה לולד בפעולתו טוב לבטוח בד' אשר ממנו לא יפלא גם להחיות מתים כנלענ"ד בעזה"י נכון וברור

ולא אמנע מלהציג אשר עלה במחשבה לפני במה שחדשתי שאת"ל אם בכל אופן יהרגו שניהם מותר אחד להציל עצמו אם יבוקש מחבורה זה דווקא הוא יוכל להציל נפשו אבל איש אחר לא יתערב להציל זה האיש בדם חבירו וה"ה במקשה בלידה מי יערב נפשו להרוג את הולד בעבור להציל האשה אמו ולכאורה יש לחקור כיון דהיא האשה עכ"פ תהיה מותר לחתוך את ולדה להציל עצמה כיון דבלא"ה ימותו שניהם כמו בשבע בן בכרי א"כ איש אחר תהיה שלוחה בתורת זכיה והוה כאלו היה בעצמה חתכה את ולדה וכי תימא אין שליח לדבר עבירה זה אינו כיון דהיא רשאי לעשות כן א"כ אם השליח הוה כמשלח אין כאן עבירה כלל דבשלמא