מחנה חיים חושן משפט חלק ב שלא

דוחים נפש להציל נפש אבל אם ימותו שניהם מותר להציל עצמו בנפש חבירו אשר בכל אופן ימות א"כ ה"ה כאן מותר לחתוך הולד להמית האם דאל"כ ימותו שניהם אבל לתי' האחרון דשאני שבע בן בכרי דהי' מורד במלכות משמע אבל אם הי' פטור אז אעפ"י שאם לא ימסרו אותו יהרגו שניהם ואסור להציל עצמו בנפש חבירו וה"ה אסור כאן להציל אמו בנפש בנה והבן

אך אפשר אפי' לתי' הראשון שסובר יען דאם יואב הי' כובש העיר הי' כולם נהרגין חתכו לראש שבע בן בכרי אעפ"כ אסור לחתוך הולד כדי להציל אמו דשאני התם דעכ"פ יואב בא ללחום את העיר עד רדתה בעבור שבע בן בכרי ואם ימסור עצמו ליואב לא יבוא יואב להעיר א"כ הוא יושב בהעיר וסוגר בריחים ושערים שרואה שאין מפלט לו לחיות רק יסובב מיתות כל בני העיר ובכל זאת לא ימסור עצמו לשונאו ורודפו וחפץ שימותו כל בני העיר עמו הוה כרודף אחרי בני העיר ע"כ חתכו ראשו שלא יהי' רודף שלהם הגם שהוא אונס שרדפו אחריו עכ"פ באונסו אינו רשאי להיות רודף לאחרים אבל במקשה לילד דמן שמים קרדפו לה להאם כמבואר בגמ' סנהדרין דהולד לא הוה רודף מטעם זה דלו יהי' שיש שכל ודעת להולד מה יעשה אם טבע של העולם פועל שיצא מרחם אמו ולא יוכל להתמהמה בקרבה שבע"כ הוא נולד כחכז"ל באבות ובצאתו מרחם מכריחו להמית את אמו הר"ז דומה כאלו גוי רוצה להשליך לישראל על ילד חי דאמרי' שלא צריך למסור נפשו יען וביען דאמרי' בהיפך מאי חזות דדם דחברך סומק טפי כמבואר בתוס' ע"ז דף נ"ד בד"ה כגון שאנסוהו וא"כ כיון שאין בידו להציל אמו מהכ"ת יומתו אותו כדי להציל אמו ואסור ליגע בו דמשמים קרדפי' לה דלא דמי לשבע בן בכרי דיואב רדף אחריו ויכול למסור עצמו שלא יבוא היזק לבני העיר ודוק

ולדעתי זה הבנת הרמב"ם פ"א מה' רוצח שכתב וז"ל ואם משהוציא ראשו אין נוגעים בו מפני שאין דוחים נפש מפני נפש וזה טבעו של עולם עכ"ל וכן הוא בש"ע סי' תכ"ה והדבר פלא למה הוסיף הרמב"ם זה טבעו של עולם וצע"ג ולפמ"ש רמז הרמב"ם בזה מדסתם רבינו קדוש אין נוגעים בו וקשה שהי' לו לחלק דאם נראה שימותו שניהם נוגעים בו לכן רמז הרמב"ם דמה שהולד פועל מיתה לאמו הוא מטבעו של עולם שנשים יתקשו בלדת בנים דכתיב בעצב תלדי בנים והולד בע"כ נוצר ובע"כ נולד ומי גרם לה הלידה היא בעצמה שנזדוג לאיש אבל אין הולד פועל לה היסורים ברצון לו יהי' שיש לו שכל ודעת והטבע מכריחו לצאת מרחם אמו הכי יוכל להתמהמה או למסור עצמו ביד רדפו כדי שתשאר אמו חי א"כ בכל אופן אין נוגעים בו אפי' אם יהי' ברור עפ"י רופאים מומחים שימותו שניהם ודוק

שוב מצאתי שהעיר הכ"מ בפ"ה מהל' יסודי תורה חקירה הנ"ל בשם רמ"ך שיש סברה לומר דהגם אם לא שייך מאי חזית דדם דידך סומק טפי כגון דיהרגו שניהם אעפ"כ אסור לישראל להרוג ישראל חבירו דאין סברת מאי חזית עיקר הטעם אלא דעבירת שפיכת דם ישראל גדול וצריך ישראל למסור נפשו שלא יעשה על ידו ואחריו החזיק הכפת תמרים ביומא דף פ"ב דגם אם שניהם נהרגין שייך מאי חזית שדם דידך סומק טפי שיהי' הריגת נפש מישראל על ידך טוב שימותו שניכם ביד גוי יעו"ש ועיין בסדר משנה מהל' יסוה"ת מהגאון ר' וו"ב ז"ל שהחזיק בסברת רמ"ך והביא ראיה מלשון הרמב"ם יעו"ש שפלפל מרשב"א בשחיטת חוץ ודוק

ואוסיף עוד לחדש טעם דלו יהיה אם הדין אם הגוי יהרוג כולם מותר להרוג את האיש הנרדף דלא שייך בזה מאי חזית אעפ"כ במקשה לילד ויצא ראש הולד אין נוגעים אפי' אם נדע שימותו שניהם כאשר אבאר בעזה"י דבר חדש מאוד

נלע"ד לחדש לו יהיה שאם גוי יאמר שימותו שניהם מותר לראובן להרוג שמעון כאשר הגוי מבקש ממנו כיון דשמעון ימות בכל אופן אעפ"כ אין רשות לחתוך הולד שיצא ראשו בעבור להציל האם דשאני התם בכל אופן והרג שמעון ע"י אדם א"כ מה לי אם יהרג ע"י גוי או ע"י ישראל חבירו אשר מציל נפשו בזה אבל בולד שיצא ראשו אם ימותו שניהם יהיה מיתת הולד בידי שמים ואם יבוא אחד ויחתוך אותו אברים אברים יהיה מיתתו ע"י אדם ואסור לעשות כן לסבב מיתה בידי אדם תחת מיתה בידי שמים ואעתיק אשר כתבתי במקו"א בעזה"י

הנה הרמב"ם בפ"ה מהל' יסוה"ת הל' ה' כתב שאם יהרגהו כולם אם לא יתנו מי שיחדוהו מותר להם למסור אותו דלא שייך מאי חזית דדם דידך סומק טפי כיון דיהיה כולם נהרגין יעו"ש והגאון ר' וואלף באסקאוויעץ ז"ל בספר סדר המשנה העיר דרמב"ם הכריע דר"י חזר בעצמו והביא גמ' ערוכה בב"מ דף ס"ב בשנים שהלכו בדרך וביד אחד קיתון של מים דסובר בן פוטירא שישתו שניהם וימותו ולא ישתה הבעל המים לבדו ויראה במיתת חבירו לבד ור"י ור"ע דרשו וחי אחיך עמך חייך קדמו לחיי חבירך והקשה הגאון אם נאמר כסברת הרמ"ך א"כ למה לי קרא וחי אחיך עמך הלא ברוצח הוה הדין טרם שימותו כולם מותר להם להציל עצמם והרי האיש שאין בידו המים הוה כאלו יחדוהו שכלתה אליו הרעה אלא ע"כ אפי' יחדוהו ואם לאו ימותו כולן אסור חוץ אם הוא חייב מיתה כשבע בן בכרי והאריך עוד איך בן פוטירא אמר דימותו שניהם בודאי פלא אלא ג"כ דר"י בעצמו חזר מדבריו בירושלמי יעו"ש

ולדעתי הדברים נפלאים אם אנו דנין שאחד יהיה מהרוגי איספקליער (עיין היטב בגמ' שבת דף ק"ח ובספרי מ"ח ח"ב יו"ד סי' ס') אז אנו חוקרים אם יהרגו כולם או אחד ואמרי' כיון שע"כ האי גברא יהיה מהרוגי איספקליטר למה יגרמו לעשות לעצמם הרוגי איספקליטר דלא שייך מאי חזית דדם דידך סומק טפי רק אם יהרג אחד ויושפך דמו כמים אבל אם יהיה הרוגי מלך שימותו שניהם מיד ד' ברעב או בצמא ולא יושפך דמם ע"י ב"א אז אין כאן חקירה מחמת מאי חזית רק אם יש מ"ע ואהבת לרעך כמוך וישתו שניהם וימותו ביד ד' וזה שלא אמר בן פוטירא מחייב שישתו שניהם או שיאמר אסור לבעל המים לשתות לבדו רק אמר מוטב שישתו שניהם ויקיים ואהבת לרעך כמוך ור"ע אמר דכתיב וחי אחיך עמך חייך קודמין לחיי חברך וצריך הוא להציל את חיותו ואין כאן מ"ע לאהוב חיי חבירו אם אין סיפוק כדי חיותו אבל גם בן פוטירא מודה דאם שתה הבעל המים לבדו לא עשה עבירה דיהיה עובר על "לא תעמוד על דם רעך" דהא לא היה בידו להצילו חוץ אם לא יציל את עצמו ומאי חזית להציל חבירו ולא להציל את עצמו רק שלא קיים מ"ע "ואהבת לרעך כמוך"