מחנה חיים חושן משפט חלק ב של

במלאכת הקודש כנלענ"ד בעזה"י וכל זה אני אומר שאני מבחוץ ולא מכיר האיש ולא תהלוכיו אבל גדולי פולין אשר מכירין ערכי האיש ודרכי מדינתם המה יורו וישפטו ולא אני

וראה זה מצאתי בספר חסידים סי' תקפ"ו באחד שצוה לבנו שיכתב על פי' אחד על ספר שמו למען שיאמרו עליו לאחר מותו ז"ל לא יכתב הבן אלא פלוני הרב שעשה אותם פרושים על הספר וסיים וז"ל וכן דורש בספרי לא תסיג גבול רעך אשר גבלו ראשונים שלא ייחס דברי ר"א לרבי יהושע ומה שאמר ר"י לר"א ואם אמר דברי ראובן בשם שמעון או שלא בשם אומרו הכל בספר הכבוד עכ"ל ופליאה דעתי ממנו שאני התם דהלכה כר"י ולא כר"א א"כ עיקל הדין ע"י שמחליף שם ולא לחנם נקט אם זה מטהר וזה מטמא ודוק אבל אם אמר ראובן בשם שמעון תלי' אם בעבור לקבל מיניה מותר ואל"כ גורם הסתלקות השכינה כפי הבנת תוס' יו"ט ואלי' רבה אבל אינו עובר על לאו דלא תסיג גבול רעך ואם לא אמר בשם אומרו שלא הזכיר מי שאומר הדברים תלי' בחקירת פנים מאירות אם צריך להזכיר בשם אומרו כאשר רמז החיד"א בשם הגדולים ח"ב אות ז' שהאריך כדרכו בקודש בבקיאות נפלא והבן. סימן נ

נשאלתי באשה אחת אשר היא מקשה לילד זה ימים וקרובה למיתה ר"ל וכבר יצא רוב התינוק זה כמה שעות ובא הרופא ובקי כפי חכמתו ואמר אם לא יחתוך הולד ימותו שניהם האשה וגם ילדה ואם יחתוך הולד (שאז הטבע ידחה גוף המת אשר בקרבה) ותוכל האם לחיות ואמר הרופא שיוכל להמתין עוד מעט פן יצא הולד אבל אם לא יבא עד שעה אחת צריך לחתוך את הולד ושאל הבעל אותי אם יתן רשות לרופא להמית הולד או יסמוך על ישועות ד' וכטוב בעיניו יעשה

תשובה בשעה הזאת אמרתי לו הדין המוזכר ח"מ סי' תכ"ה סעיף ב' שכתב וז"ל לפיכך העוברות שהיא מקשה לילד מותר לחתוך העובר במעיה בין בסם ובין ביד מפני שהוא כרודף אחריה להרגה ואם הוציא ראשו אין נוגעים בו שאין דוחים נפש מפני נפש וזהו טבעו של עולם עכ"ל ופי' בסמ"ע שהוצרך להוסיף שזהו טבעו של עולם דלא נאמר דהולד הוה רודף ויצילו את אמו בנפשו קמ"ל שזה טבע של עולם ולא הוה הולד רודף יעו"ש ועיין בבאר הגולה שמציין הגמ' סנהדרין ע"ב דמשמי' קא רדפי לה וא"כ פשוט מאוד שאסור לחתוך ראש הולד כדי להציל האם ודוק

ואחרי שובי נחמתי אולי דווקא אם לא נוגעים בו בולד יבוא הוא בעולם הגם שאמו תזעק בחבליה עד שביציאת הולד היא מוצאת נפשה אין נוגעים בו בהולד כדי להציל האם שאין דוחים נפש להמית אותו כדי להציל נפש אמו כיון שאינו נחשב כרודף אמרי' מאי חזית דדם אמו סומק טפי מדם הילד והוה ספק איזה דם חשוב יותר ושב ואל תעשה עדיף כסברת הגמ' בר"ה דף כ"ח בדם מתן אחד שנתערב בדם מתן ארבע דממנ"פ צריך לעבור לאו אחד או בל תוסף או בל תגרע חידש ר"י ליתן במתן אחד דיעבור בל תגרע בשב ואל תעשה ואם יתן מתן ד' עובר בל תוסיף בקום ועשה טוב לעבור בשב ואל תעשה יעו"ש ה"ה כאן מכח ספק איזה דם סומק טפי אין נוגעים בו בקו"ע רק שב ואל תעשה עדיף אבל אם לא יהי' נוגעים בולד ימותו שניהם הולד וגם אמו אז טוב לבחור להמית הולד ולהציל עכ"פ אמו כי טוב לבחור הרע במיעוט למה ישכל גם שניהם וצע"ג

ואמנם אחרי נחמתי חקרתי דלמא מאי דאמרי' בסנהדרין מאי חזית דדמי דידך סומק טפי הוה הסברה דרציחת נפש ממעט הדמות הוא מעשה עבירה גדולה אשר לא הותר בכלל הפסוק וחי בהם אשר גילתה התורה שמותר לאדם להציל נפשו ע"י פעולת עבירה כאכילת איסורי תורה נבילה וטריפה וחזיר וכדומה כי זה הוא בכל איסורין וויתר הקב"ה את שלו שלא ימות נפש מישראל דכתיב וחי בהם ולא שימות בהם אבל לרצוח נפש מישראל ולשפוך דמו ארצה עבירה זו לא הותר בעבור וחי בהם כי מאי חזית לקיים וחי בהם בך ולא בחברך הלא גם הוא נפש מישראל דוגמת סברת הגמ' זבחים דף ג' מינה מחריב בה וממילא טוב שהגוי יהרוג גם שניהם כי אז הגוי יעבור עבירה שני פעמים מלהציל עצמך ע"י שתעשה אתה שפיכת דם חבירך דאז נעשה מעשה העבירה על ידך והגם שבכל אופן יהרג חבירך ע"י הגוי בהדי כבשא דרחמנא למה לך כחכז"ל גיטין דף נ"ה הקב"ה בעי לחרובי ביתו ובעי לכפורי ידו בהאי גברא על כן טוב שלא לעשות שפיכת דמים בר ישראל הגם שהגוי ימית גם אותו

הא למה הדבר דומה התורה אמרה לפני עור לא תתן מכשול מינה ילפי' דלא רשאי ליתן כוס יין לנזיר ואבמה"ח אם קאי בתרי עברי דנהרא ואטו נאמר דאם יש כאן פושעי אשר חפץ לעבור על לפני עור וליתן לנזיר כוס יין או לב"נ אבמה"ח היאמר נא ישראל כשר כיון שבכל אופן ישתה הנזיר יין והב"נ יאכל אבמה"ח א"כ גם אני אתן להנזיר יין או לב"נ אבמה"ח זה בוודאי שגגה גדולה דבשלומא אם הנזיר או הב"נ יוכלו ליקח מעצמם היין והאבמה"ח ולא יבוא בעולם לפני עור כשיעבור הנזיר או הב"נ עבירתם אז ליכא למושיט לאו דלפני עור אבל אם בכל אופן יהיה המושיט עובר על לפני עור מהכ"ת לומר כיון שראובן חפץ לעבור הלאו באיסור אני עובר הלאו בהיתר זה לא שמענו וכן מצאתי שהשיג המ"ל פ"ד מהל' ריבית על פני משה יעו"ש וה"ה כאן לא נאמר יען דגוי יהרוג את ראובן ילך שמעון ויהרוג לראובן הלא אם הגוי הרגו עובר על עבירת רציחה ואיך אפשר ששמעון לא יעבור על עבירת רציחה זה אי אפשר להשכל לקבל וכ"ת להרוג את ראובן כדי להציל נפשך ע"ז אנו דנין הכי מותר להתרפאות עצמו בדם חבירו על כן אל תעשה לרעך רעה כי אלקי' יבקש את הנרדף ודמו מידך יבוקש כי שופך דמים ממילא וה"ה הכא הגם שאם לא יחתוך את הולד לשברים ימות הוא עם אמו אעפ"כ אל תחרש על רעך והוא יושב לבטח אתך וילכו שניהם יחדיו כי מן השמים קרדפו ליה לולד וגם לה ודוק

ופקחתי עיני שתלי' בשני תירוצים שהביא התוס' יו"ט פ"ז דאהלות משנה ו' שהביא הקו' משבע בן בכרי שחתכו ראשו והשליכו מעל החומה והביא שני תירוצים שאני התם אלו היה יואב כובש העיר היה הוא והם נהרגין ע"כ חתכו ראשו או דשבע בן בכרי היה מורד במלכות וחייב מיתה שזה פלוגתא דרש"י בסנהדרין ור"ש פ"ח דתרומות יעו"ש בקיצר אמרים א"כ לתי' הראשון מבואר דדווקא אין