מחנה חיים חושן משפט חלק ב שכט

ר"א ולא חלק עליו ר"י או על דבר טמא שאומר ר"א ולא חלק ר"י ואומר בשם ר"י או היפוך לא עובר על תסיג גבול רעך ודוק

ולדעתי אם אחד מתלבש בתורת חבירו ולא אמר בשם אומרו הוא גנב הגם שזה נהנה וזה לא חסר אטו יש רשות ליקח דבר של חבירו שלא מדעתו ולהנות בו חוץ אם הוא דבר שאין בעל הבית מקפיד בו ומי הוא זה ואיזהו אשר יחפץ שלא להקפיד שהוא יעמול בלמעלה מן השמש ומי שלא עמל בה יתענג בו וכיון שיש הקפדה בו גזל הוא ועיין ח"מ סי' שס"ג

וראי' ברורה לזה דשייך בחכמה גזילה דהא בסנהדרין דף נ"ט אמרו דגוי שלמד תורה חייב מיתה ופריך ולחשוב בהאי ז' מצות ומשני דהטעם משום דכתיב משה מאורשה קהלת יעקב מורשה לנו ולא להם והוה בכלל גזל יעו"ש והגם דלא חסר לנו מאומה אם הגוי ילמד תורה שלנו אעפ"כ כיון שחמדה גנוזה נותן לנו מן השמים לירושה כל השולח בה יד ולוקחה להנות ממנה הוה גזלן וה"ה בכל איש השולח יד בחכמת תורת חבירו אשר זכה בחלקו מן השמים הוא גזלן גמור כי זה הוא תורת האיש אשר נפל בגורלו ועיין נדרים דף ל"ח ע"א דמשה נהג עין טובה בישראל בפלפול התורה עי"ש בר"ן ודוק

אך קשה במאי יהיה התשובה על גניבה וגזילה הזה מאי ישוב לבעליו בשאר גנב וגזלן משיב החפץ או שווי' של החפץ אבל אם התלבש בחכמת תורה של חבירו מה ישוב לבעליו הלא אי אפשר להשיב גם אם יתודה ויאמר שהוא תורתו של פלוני איכא דשמע בהאי ולא שמע בהאי וכמעט אין תקנה לפניו

ואחר העיון שב ורפא לו בתוספתא פ"ז בב"ק ר"ש אומר הרי הוא אומר חולק עם גנב שונא נפשו וכו' ואח"כ כתבו וז"ל אבל המתגנב מאחר חכם והולך ושונה פרקו אעפ"י שנקרא גנב זוכה לעצמו שנאמר לא יבוזו לגנב כי יגנוב וגו' סוף שנתמנה פרנס על הצבור ומזכה את הרבים וזוכה לעצמו ומשלם על מה שבידו שנאמר ונמצא וגומר ואין שבעתים אלא דברי תורה שנאמר אמרות ד' אמרות טהורות וגומר עכ"ל הכוונה אם ע"י שהתלבש בטלית של חבירו זכה להיות פרנס על הצבור ומזכה את הרבים וזוכה לעצמו ומשלם על מה שבידו לזכות את הנגזל שעל ידו זכה להיות פרנס וגם אומר אח"כ תורה בשם בעליו אשר גזל מאתו ומשלם שבעתים כי עושה בגזילה טובת רבים הן בתורת עצמו מחלק אח"כ זכות להנגזל והן שאומר אח"כ התורה בשם אומרו ועיין בילקוט משלי ק' ז' בנוסחה אחרת יעו"ש ודוק

בכל זאת נפש רשע איותה רע לחמוד ולגנוב את אשר לרעהו אשר נפש עמלה עמלה לו במסירת הנפש אשר קיים בעצמו אדם כי ימות באוהל עד שגל ד' עיניו למשפט ויקרה היא מפנינים וכל חפצים לא ישוו בה אם יתן איש כל הון באהבה בז יבוזו לו מי הוא זה ואיזהו ירא אלקים אשר ימכור את בתו לאמה לאיש נכרי הלא טוב לו תורת פיו מאלפי זהב וכסף הלא זהו שמלתו לעורו ובמה ישכב אם אחרים יבוזו יגיעו ועמלו כמעט הוא לא נותן למחול על צער זה איש יעמול ויצבור ולא ידע מי אספם רק דרך צדיקים לאמור והוא רחום יכפר עון

ולפ"ז דווקא דמהני גם על גניבת התורה תשובה אם הגנב הוא תלמיד חכם שיתמנה פרנס על הצבור אשר על ידו הגניבה עלה לגדולה ויש לבעל החכמה יתרון בזה שעל ידו יזכה האיש לזכות את הרבים תלוי בו וגם הגנב ישלם שבעתים שברוב ימים ידבר בשם בעל התורה חכמתו ותורתו ברבים דבר בשם אמרו אבל בנידן דידן שהגנב אינו ת"ח ולא יוכל להיות פרנס להשיב את הגניבה א"כ כמעט אין רפואה למכתו גדול עונו מנשוא לגנוב חדושי דינים מגדולי חקרי לב לעשות לעצמו שם הוא רשע גמור ר"ל

וחשבתי למצוא מזור לפניו בשלומא מי שאומר ברבים תורה גניבה אז הוא גנב דבדבוריו עביד מעשה שהשמיע קולו אבל בכתיבה בלבד לא הוה כאמירה וכן אפשר בגוי הלומד תורה במחשבה ואפי' מלמד תורה בכתב אינו חייב מיתה וכן אפשר שישראל הלומד לגוי תורה בכתב אינו עובר על מגיד דבריו ליעקב לא עשה כן לכל גוי עיין חגיגה דף י"ג דכתיבה לא הוה כאמירה כי ברית כרותה לשפתים בתורה שבעל פה אשר לא נתנה בכתב מן השמים רק בעל פה דכתוב כי על פי הדברים האלה ופרט לפי דברי הזוהר שילפינן מן דבר אל בני ישראל ולא לאו"ה עיין במ"ח ח"ש יו"ד סי' מ"ו ועיין בדברי אחרונים אי מהני שבועה בכתב רק דבר זה צריך התבוננות רב מאוד

ועלה בדעתי עוד דדווקא מי שהוא תלמיד חכם הגונב תורה הוא נקרא גנב כי גנב למלאות נפשו ונהנה משל חבירו בלא רשותו אבל מי שהוא בור שלא נהנה מן דברי תורה כלל רק עשה מעשה קוף בעלמא שהעתיק האותיות וחתם שמו בסוף לא נקרא גנב כי לא לקח מחבירו ולא נהנה בה בחכמת תורת חבירו כי לא נמצא בידו וברשותו מאומה מן הגניבה (דוגמה דפסק הרמב"ם בהל' ממרים פרק ג' הל' ה' מי שהוא תלמיד שלא הגיע להוראה לא נעשה זקן ממרא דכתיב כי יפלא ממך דבר) וכן הוא בשלמא ת"ח יוכל להיות גנב על חכמת התורה ולא איש בער אשר לא השיג מאומה ולא לקח אזנו שמץ מנהו רק עשה מעשה קוף מעשה צייר אותיות ולא דמי לגנב בעלמא שגנב ממון הגם שלא יוכל להנות מן החפץ הוה גנב שאני התם דעשה חסרון ממון להנגזל וצריך להשיב לו חסרונו אבל כאן לא חסרו מידי רק שצריך לשלם מה שנהנה משל חבירו כמבואר בח"מ סי' שנ"ה וסי' שס"ג וזה הגנב לא נהנה כלל ומאי ישלם והבן

סוף דבר הגם שהעיז האיש וחטא מאוד לעשות נבלה כזאת להתלבש במעטיף אשר לא ראוי לו לגנוב חכמת התורה של גדולי תורה בכל זאת לא נפסל מסופר ויקבל תשובה באמת ובלב שלם על החטא אשר חטא לאלקים ואדם ושב ורפא לו והוא רחום יכפר עון וגם הרבנים ימחלו לי כי אין דבר עומד בפני תשובה כנלענ"ד

ובכל הדברים אשר סיפר על הסופר (א) שהוא דר בשכונת עכו"ם ועם עכו"ם ופתח שלו הוא אצל פתח עכו"ם ובימי הקיץ שהפתח עומד מבחוץ והוא כותב נגד הבילדער (ב) שכל השבוע אינו שומע קדיש וקדושה וברכו וקריאת התורה (ג) קלות ראש בשעת תפילה משיח שיחות בטילות וממהר תפילתו ברגעים מעוטים (ד) פוסל תפילין הרבה וכדומה, תמה אני איך שתקו היראי ד' עד עתה הלא זה מורה על מיעוט יראת ד' אבל על כל זה אין לפסול כתבי קודש שיצאו בחזקת קדושה מלפנים ומכאן והלאה חושבנא אם יתנהג כראוי כסופר ירא אלקים די בזה אשר פעל מעלתו נ"י לפרסם אותו לאיש ערמה ולקל הדעת ושומר נפשו ירחק ממנו עד שיקרב עצמו ליראי ד' ולחושבי שמו שיהיה תהלוכיו בקודש ולקבל בב"ד התנהגות חבירות כראוי לאיש העוסק