מחנה חיים חושן משפט חלק ב שכה

אצלו מוכר ביוקר רק להבאים מכפרים סמוכים מוכר בזול כדי להמשיכם שיבואו אצלם אז הוא אסור דהוה כאלו נותן להם קליות ואגוזים כדי להמשיכם אבל בנידן שאלתינו שהוא מוכר בזול הן לבני כפר שלו והן לכל הבאים בעברם עלי דרך הגם שהם מארץ רחוקה כי יוכל לעמוד במעט ריוח רק שימכור הרבה א"כ לא נקרא מוזיל גבייהו לבני כפרים הסמוכים רק הוא מוכר בזול לכל הבא אליו ולא מסית לבני כפרים הסמוכים שיבאו לקנות אצלו אלא ממילא הם באים לקנות בזול א"כ הוא עוסק בשלו בהיתר ואם ימכור ביוקר לא יהי' לו ממה לחיות א"כ חייך וחיי חבירך חייך קודם דרש ר"ע דכתיב וחי אחיך עמך א"כ אין עושה איסור כלל ודוק

אמנם אדמ"ו ז"ל מחדש שם דבר חדש ואעתיק דבריו וז"ל אבל מטעם אחר נראה למחות ביד היהודי דהרי דינא דמלכותא דינא והשר גזר על הדרים תחת ממשלתו ובכלל מס שלו הוא זה שלא יהי' רשאין לקנות שום משקה כ"א מזה ששוכר אראנדע ממנו והעובר על זה גונב את השוכר שעומד על פיו ובמקום השר ועיין היטב בר"ן נדרים כ"א ע"א ובא"נ מישראל אפשר דנהרג אפי' על הפקעת הלואתו ומכ"ש של ישראל וא"כ זה המוכר להא"נ הו"ל כמושיט אבמה"ח לבני נח היכי דלא קיימו בתרי עברי דנהרא ויש למחות בידם ככל החולק עם הגנב עכ"ל

הנה גם בנידן השאלה שבא לפני אדמ"ו ז"ל שהי' כח להשר לגזור על הדרים בממשלתו שלא יקנו שום משקה אלא מזה האיש ששוכר הראנדע שלו פלא בעיני פסק אדמ"ו ז"ל דצוואת השר הוא שבכפר שלו יקחו מהאיש העומד במקומו אבל עכ"פ יוכלו הדרים בממשלתו לילך ולשתות בכפרים אחרים כמובן וא"כ היהודי שמכר להם בכפר אחר הוא מוכר להם בהיתר דהא יכולין לשתות בכל מקום שירצו ורק כאשר הגוי מביאו בכפר הוא עובר צוואת השר שלא יביאו בגבולו משקה ממקום אחר ואינה דומה לאבמה"ח דשם בשעת נתינה הוה האיסור אפי' אם יאכל מיד במקומו אבל כאן יחודש הגזילה אז כאשר יבוא בכפר של השר אבל בשעת מכירה אין איסור כלל דהא השר אין לו כח לגזור שלא ישתו בעולם משקה חוץ ממשקה של יהודי הדר בכפר שלו ודוק

גם בעיקר הדבר אני נבוך אפי' אם נאמר בהפקעת הלואת חבירו נהרג אבל על מניעת ריוח מנ"ל שב"נ נהרג דאין זה בכלל גזל מה שגרם שלא יבוא ריוח לידו אטו הכובש עשרו ולא משלם המס כראוי הוא בכלל גזלן (ועיין בחת"ס ח"מ סי' מ"ד ודו"ק)

ואגב גררא נ"ל מ"ש אדמ"ו ז"ל שם וז"ל הו"ל כמושיט אבמה"ח לב"נ היכי דלא קיימו בתרי עברי דנהרא עכ"ל נ"ל תיבת דלא הוא טעות הדפוס בודאי אדמ"ו כ' היכי דקיימו בתרי עברי דנהרא דאל"כ אין איסור לסייע לב"נ כמבואר במג"א סי' תמ"ו ס"ק ד' שכתב המג"א וז"ל ונ"ל דלעכו"ם ליכא איסור לסייע במידי דאסור לו כבאמה"ח אם לא דקאי בענין שאינו יכול ליטלו וכן איתא בהדי' בע"ז דף ו' וכ"כ הר"ן רפ"ק דע"א וספ"ק וכ"כ תוס' בקדושין דף נ"ו ע"ש עכ"ל ועוד כן הוא בסברה דהוה כאן כתרי עברי דנהרא הגם שיוכל לקנות במקום אחר עכ"פ גם המוכר ההוא עובר על לפני עור כהשגת בעל משנה למלך מה' ריבית על שו"ת פני משה דמה לי אם זה עובר על לפני עור או זה עובר על לפני עור לכן הגם שזה רוצה להלות בריבית אסור לאחר להלות רק אם יוכל ליטול אבמה"ח מעצמו ולא יולד איסור דלפני עון אז גם המושיט אינו עובר יעו"ש כי מתוק והלא כאן לפי דין אדמ"ו כל מי שמוכר לו משקה חולק עם הגנב ודוק

אך בנידן שאלתינו אשר נודע כי כעת חק המדינה אם ימכור איש יין שרף או יין בחשאי ונמצא בידו אין לו עונש רק שאותו משקה ינתן להווירטצהייזער אשר שכר מהשר זכות למכור המשקאות ואפי' הכלים אשר ימצא בו המשקה יותן לו בחזרה וכן אם תמצא המשקה ביד הלוקח בסתר מאיש אשר אין לו רשות מן השר למכור משקאות ג"כ יוקח ממנו המשקה ואין לו עונש כלל א"כ זה החק הוא מי שיחפץ להפקיר ממונו אם ימצא בידו המשקה יוכל למכור כאות נפשו וגם יוכל ליקח כאות נפשו א"כ איך נימא מי שמוכר משקה הוא חולק עם הגנב מי ימחה ביד הלוקח להפקיר ממונו וגם לא שייך שזכות זה בכלל מס שיצרך כל אדם לקנות משקה דווקא משוכר שלו דהא אין עונש עליו על הלוקח אם יוודע שקונה במקום אחר כי אין עליו חיוב מס רק שאין לו זכות להביא משקה ממקום אחר אבל המוכר לו במקום היתר בכפר שלו אין חוטא נפשו ולא ידעתי לאסור לו למכור בזול לכל מי שבא לקנות

וביותר אשר אומר על נאמנות שלו אם מכיר שהנכרי הוא מכפרים של יהודים אינו מוכר לו רק שלא יוכל לשאול מי אתה מאין באת ולאנה אתה הולך ולרוב מוכרים משרתיו לכל מי שמביא מעות ולא נותן בהקפה כלל א"כ הוה ספק לפני עור דאינו אסור ומכ"ש לפמ"ש דאין כאן באמת לפני עור כנלענ"ד בעזה"י. סימן מז עף החיים יתן פריו וגפן השלום חילו להרבני המופלג מורג חרוץ בעל פיפיות עינו על אפיקי פוסקים משוטטות ה"ה הרבני כמוהר"ר נפתלי האלבערטאמהל נ"י בק"ק קאלאמיייע

אחד"ש מכתבו עם שאלתו קבלתי היום וראיתי בבקשתו להשיב לו מיד וחשתי ולא התמהמתי למלאות רצונו וכפי אשר חנן אלקים אותי אודיעהו בקצירת אומר

שאלה אשר אירע פה בשוחט שהביאו לפניו עוף לשחוט וידע השוחט שהעוף גנוב ביד המביאו אם מותר לשחטו ואפי' אי נימא דמותר לשחטו אי מותר לו לברך על העוף אי הוה מצוה הבאה בעבירה או לא עכ"ל

תשובה לדעתי אם השוחט ירא לאמור להמביא העוף או הבהמה לשחוט שהוא גנוב בידו כי אין לו עדים לברר לו הגם שהוא יודע שגנוב הוא אתו יכול לברך עליו ומה שהעיר דהוה מצוה הבאה בעבירה אינו אמת כי שאני מצות שחיטה משאר מצות והוא דבשאר מצות נתקן הברכה על חיוב קיום המעשה אשר הטיל הקב"ה על איש ישראל לעשות פעולה הזאת כתקיעת שופר ונטילת לולב וישיבת סוכה וקשירת תפילין וכדומה א"כ אם קיום המצוה בא בעבירה ולא הוה מצוה דאין זה מברך אלא מנאץ ועי' בתוי"ט פ"א דדמאי משנה ד' בד"ה ומברכין אבל ברכת השחיטה נתקן לשבח והודאה על שאסר לנו אינו זבוח אבל שיהיה שחיטה מצוה מחויבת לא מצינו דמי שלא יחפץ לזבוח כל