מחנה חיים חושן משפט חלק ב שכד

וא"כ אפוא איך צריך דעתו פנוי יותר משוחט אשר צריך דעתו פנוי לברך את הזבח לדקדק בפגימות הסכין ובדיקות הריאה אשר צריך הרווחת הלב ולא שיהי' לבו דואג במה יפרנס אשתו ובניו וכן שליח צבור אשר יעמוד ויתפלל בישוב הדעת ולא שלבו יהי' דואג מאין יבוא לחמו כחכז"ל אם השעורים אזלי מכדא אתא תיגרא מחלוקת בבית וכן הפוסקים שאלות הוראות איסור והיתר חכז"ל אמרו לבא בכיסא תלי' אשר נקל ח"ו מכשול על כן מסתבר שאין לפחות מהרוחת ביתם והוא פשוט הלא אמרו חכז"ל אין צבור עני למה ח"ו יצמצמו באנשים אשר עוסקים בעבודת ד'

אך פן ואולי ראה אקרו"ט שמשועבדים שלהם יש להם ריוח ביותר שמקבצים ממון הון ועושר א"כ יש מקום לחקור הלא אקרו"ט באמונה הם עושים להקל על הצבור והמשועבדים יטענו הלא קבלנו עלינו עבודת הקודש על שכמינו נכנסנו על מנהג המקום או שהתנו בפירוש שלא ישלמו גאבעלע וזה הוא בכלל שכר שלנו והגם שקהל יוכל ליקח שוחטים אחרים זה יהיה אם יודיענו זה חצי שנה מקודם ויהי' לנו זמן לתור אחר מקום אחר ואם לא ימצא אז נטו שכמינו ליקח פחות אבל עד אותו זמן עכ"פ אנו פטורין מלשלם גאבעלע וגם פן ואולי רוב בעלי בתים יסכימו שלא יבקשו שוחטים אחרים טוב שיהיה שוחטים אשר כבר הוחזקו לכשירים ומרוצים לטובחו טבח כי הם בקיאים וכשירים

וראיתי שמעלתו נ"י העיר מדברי רמ"א סי' קס"ג שכ' בסעיף ה' וז"ל יש מקומות שנוהגין שחזן בה"כ פטור ממסים ומנהג הגון הוא וכן ראוי לנהוג מיהו מדינא אינו פטור ואם שכרהו מתחילה לפטור ממסים ואח"כ שכרוהו סתם ודאי על תנאי ראשון שכרוהו עכ"ל מזה העיר דסתם על תנאי הראשון שכרוהו וא"כ כולם פטורין מהגאבעללע יפה דיבר שתלי' בזה ואין הדבר מבואר בסי' זה אבל בסי' של"ג השיג הש"ך על הרמ"א וגם הט"ז השיג שם בסברה ישרה אם מכח תנאי הראשון לא הי' חיוב כלל כגון גר מה שהתחייב עצמו בגיותו כתובה גדולה פטור לגמרי כאשר התגייר אז לא מהני בסתם אבל אם מתחילה הי' חיוב כגון בשוחט דבא בשכרו אז בסתם נשאר חיוב התנאי שהתנה מעיקרא ועיין בט"ז כי נעמו דבריו

אך באמת אחר עיון היטב נ"ל סברה ישרה בעזה"י דשאני מס אשר קהל ישלמו בעד משרתי בהכ"נ שצריכין לשלם מכיסם בעד המשועבדים אז יש פלוגתא אם בסתם עבדו המשועבדים אי קהל יצרכו לשלם בעדם המס דומיא דגר שהיא תובעת כתובה גדולה משל נכסי גר או בנידן מהרי"ק שתובע מאה דוקטים משותף או מי שדר בבית בסתם ותובע המשכיר אבל בנידן הגאבעלע אשר המשועבדים ישלמו מכיסם בכל ליטרא בשר איזה צל והוא עולה בכל שנה לשלושים זהובים הוה כאלו ישלמו בפעם אחד סך הנ"ל א"כ האקרו"ט פוחת משכרם למשל שנעשה שוחט או שמש בעד י' זהובים לשבוע והוא צריך ליתן משכירתו בכל שבוע חצי זהב פרוטות גאבעלע א"כ הוה פוחת שכירותו אז בודאי אם עובד בסתם אי אפשר לפחות משכירות הקצוב להם מפנקס הקהל חוץ אם כבר שלחו אקרו"ט קינדיגונג ונתקבלו בפחות מחדש או מחלו בפירוש שנתרצו לקבל פחות בשכירות והט"ז בסי' של"ג כתב וז"ל וכמו שאין כח לפחות מסך השכירות בשום אמתלא אף אם הניחוהו ולא קבלוהו בפירוש שנית ה"נ אין כח לפחות ממה שפטרוהו ממס עכ"ל משמע דעכ"פ אין כח לפחות משכירות והך תשלומי גאבעללע הוה פוחת משכירות ודוק

וידעתי שיש לזדנדז בדבר דהא יש בידו שלא לאכול בשר גסה ודקה כי אם עופות ולא יצרך לשלם לקהל משכרו בכל זאת מי לא יבין את זאת כי הוא כפיה לשלם בחזקה משכרו כי איך ישיג ידו לחיות על בשר עוף וגם אין שמחה אלא בבשר שור וק"ל

ויעיין בש"ך סי' של"ג ס"ק מ"ד שחקר אולי לשיטת רמ"א אפי' השכירות לא ישלמו במושלם רק בפחות כמו דין פועל בלא קציצה יעו"ש רק כבר העיר הנתיבות דש"ץ שאני דאין גזל בשומעין את קולו יעו"ש וא"כ בשוחט בוודאי אין פחת לשכירות העובד בנופו ונשמתו וק"ל

היוצא מזה לא מיבעי אם אין למשועבדים לחיות די ספוקם בודאי אין נכון לפחות מפרנסתם אלא אפילו אם יש להם לחיות בריוח אין לפחות משכורתם על פי דין חוץ אם היה קבלה חדשה ונתרצו לעבוד בשכר פחות כן נראה לע"ד בעזה"י

ועלה בדעתי לחקור אי אקרו"ט יש להם כח זה לשנות בדבר הנוגע ליראת שמים כי כמה עניות עושה ר"ל שמעביר אדם על דעת קונו והי' מן הראוי שצריך עכ"פ קובץ רוב בני הקהלה אם מסכימים לזה לקמץ בדבר הנוגע ליראת שמים וגם לחקור הלא הדבר הזה נוגע לנדר אשר קבלו האבות לתכלית יראת שמים אם יש להתיר נדר הנוגע ליראת שמים אך אני טרוד וחלוש אני כגבר אין איל ולא באתי רק יען שהפציר בי עד למאוד להשיב לו הד"ש. סימן מו

שאלה שבא לפני שני שוכרי משקאות שהם דרים כל אחד בכפר ומחיתם הוא ששכר כל אחד בית משקאות מן הכפר וירויחו כאשר ימכרו לגוים הבאים לשתות ואם הגוים יעשו שידוכים יקנו רביעית או חצי חביות וכעת היהודי הדר בכפר שלישי מביא יי"ש מקרובו אשר לו אפאראטה ונותן יי"ש בזול מאוד רק שימכור הרבה ויביא לו מעות על כן מוכר בזול כמעט בסכום אשר הם לוקחים היי"ש בעיר כך הוא מוכר בכפר שלו והולכים כל הגוים סביבות הכפרים ליקח אצלו ומביאים לביתם והם לא ימכרו כלל וביקשו לאסור לו למכור בזול רק לגוי אשר הוא מכפר שלו אבל לכפר אחר ימכור כפי הפריוס אשר יודיעו לו בכל רביע שנה והאיש ממאן בזה כי איך יעשה כזאת לשאול כל גוי מאין באת ולאנה אתה הולך וגם הלא כל גוי מכפר אחר יצוה לגוי אחד מכפר שלו ליקח בעדו ויהי' לו תמיד משפטים על כן לא יוכל לעשות כזה ואם דין תורה יאמר לו שצריך למכור גם לגוים מכפר שלו ביוקר אז לא יתן לו קרובו יי"ש בזול כי מוזיל גבו יען שהגוים שותים הרבה על שהוא בזול וישאלו הדין עם מי

תשובה לפום רהיטא הי' נ"ל לאסור דראיתי לאדמ"ו ז"ל בח"ס ח"מ סי' ער"ה שנשאל בכעין זה וכתב וז"ל הנה אי מחלק להו להקונים קליות ואגוזים או מוזיל להו להמשיך הכפריים הקונים אצלו אין ספק דאיסורא עביד ובהא לא פליגי ר"י ורבנן במתני' ב"מ ס' ע"א עיי"ש עכ"ל הרי במוזיל גבייהו פשוט הוא שאסור ודוק

שוב התבוננתי דלא דמי בודאי אם לכפריים הדרים בכפר שלו או להבאים מאותן מרחק בעברם עלי דרך ושותים