מחנה חיים חושן משפט חלק ב שכא

העדפה להיות לו יתרון בהעדפה נראה כאלו עשאו לעקור ירושה דאורייתא [עיין זבחים ג' מינו מחריב ושאינו מינו אינו מחריב ודוק]

אך א"כ קשה קו' אדמ"ו ז"ל איך אמר ר"נ דברי שכ"מ ככתובין וכמסורין דמי הא האב לבנו לא תיקנו חכז"ל דברי שכ"מ והי' טוב מזה אם השיב הלא כתיב ביום הנחילו את בניו כקו' הנתיבות וצע"ג

ואולי דווקא באב אצל בנו אמרי' אפי' אומר בלשון מתנה דעתו ליתן בכח ירושה ואז הוה ירושה גמורה מדאורייתא עיין רמב"ן בחדושיו בדף קכ"ט א"כ לא משכחת באב לבנו אלא לשון ירושה וחכמים תקנו על מתנת שכ"מ אם החולה רוצה ליתן במתנה שיהיה מהני בלא קנין וממילא לא הוה תקנת חכמים שמתנת שכ"מ יהיה ככתובין וכמסורין אם האב נותן לבנו דהם תקנו למי שנותן מתנה ואב לבנו נותן ירושה דתורה אמרה ביום הנחילו את בניו שגם שיאמר שנותן לבנו הוה רק ירושה וזה דווקא מן אב לבנו אבל האם שמנחילה את בנה הוה רק כאלו אח נוחל לאחד מאחיו עיין רמב"ם פ"ו מהל' נחלות שם לא אמרי' שאפי' אם יאמר בלשון מתנה דעתו רק על ירושה אלא אמרי' דעתו דווקא על מתנה וא"כ התקינו אצלם ג"כ מתנת שכ"מ יהיה ככתובין וכמסורין ושם אצל רב עמרם היתה האם אשר אמרה להוי האי מלוגא דשטרא לר"ע ברי ולהוי הוה לשון מתנה כמו שהבאתי בשם המבי"ט ואם כן מהני בכח דברי שכ"מ ככתובין וכמסורין ודוק

סוף דבר בנידן שלפנינו נראה שלא ירש לחנוך מאומה שמסתבר שמהני להנחיל אפי' חובותיו לחצרון ואליאב בלבד ובפרט שאדמ"ו הגאון ז"ל מביא בשם עבודת הגרשוני דיכול להנחיל אפי' הלואת עכו"ם לאחד מבניו ולדבריו דעת אדמ"ו ז"ל נוטה א"כ לא ינחל חנוך אפילו חלק בחובות ודוק ובפרט שהמנוח לא הנחיל לחנוך מאומה א"כ בודאי אלים כח חצרון ואליאב כאלו הם בלבד יורשיו וחנוך לא הנחיל להיות יורש אותו כמו שהערותי למעלה ליישב דברי רשב"ם ורשב"א שלקחו על לשונם אם מנחיל מן אחים שדה ודוק ואוסיף עוד אם הם שטרות אשר מחויבים ליקח כמו כסף בכל אמטער של המלך הוין כמעות שחריפא זבינא וכאלו הם מעות ודוק

ולולא דמסתפינא אמרתי פי' חדש ברב אלפס אשר מתוק בהבנת הרמב"ן שמפרש דבריו והוא אם הדין ששכ"מ שאמר בפי' שנותן מתנה לבנו אעפ"כ הוה ירושה דאורייתא דמן האב לבנו אמרה התורה ביום הנחילו את בניו בכל לשון שיאמר אפי' אם בפה מלא יאמר מתנה יהיה בתורת ירושה א"כ משכחת מתנה שיהיה ירושה עשאו חכמים דוגמא בכל שכ"מ שמתנתו לא יצרך קנין כמו ירושה אינו צריך קנין יען וביען דמשכחת ירושה בשכ"מ אעפ"י שאמר האב בפירוש שנותן משום מתנה אבל בגר שלא יוכל להוריש לבנו ממילא אינו במתנת שכ"מ וכל זה בגר אבל באימא דר"ע דיכולה להוריש יכולה ליתן במתנת שכ"מ ודוק. סימן מד

שאלה בכפר אחד שבק חיים לנו ולכל ישראל ת"ח גדול וצדיק ובאו שני אחים עשירים וביקשו מחברא קדישא שיתנו לחברא חמש מאות זהובים וגם לאלמנת מנוח ז"ל אשר הניח ביתו ריקם חמש מאות זהובים כדי שיקבר האיש הצדיק אצל אביהם אשר נקבר לבדו בסוף בית העלמין כי הי' בחייו איש רע מעללים וזה בושה להם ואם יקבר האיש המפורסם שם יהי' המקום מכובד גם לשאר אנשים אשר ימלאו ימיהם בטובה וגבאי דח"ק שלחו אחרי האלמנה ונתרצה בזה כדי שיהי' לה צרור כסף לפרנס בניה הקטנים וגם הגבאים שמחו בזה שיהי' להם מעות לשלם החובות אשר עשו כדי להקיף חומה לבה"ק ונתנו תקיעת כף לשני האחים העשירים וכאשר בא לשם המורה צדק להספיד הת"ח וכבר התחילו לעשות חפירת הקבר צעק ככרוכיא על הגבאים שת"כ שלהם בטל דהוה כנשבע לעשות עבירה כי דין מפורש הוא שאין קוברים רשע אצל צדיק וה"ה שאין קוברים צדיק אצל רשע דהכל חד והגבאים לא שמעו לדבריו כי יראו מפני ת"כ וגם היצר להם להחזיר המעות וגם בעבור האלמנה אשר קבלה מיד הכסף ויהי' קשה להוציא ממנה אבל רבים צועקים כי צריכין הגבאים להוציא את הצדיק משם ולקברו במקום חשוב כראוי לו אצל שאר צדיקים והגבאים צריכין לשלם מכיסם את אשר אי אפשר להוציא המעות מיד האלמנה אשר שלמה חובותיה ושאלו הגבאים אם מוכרחים לעשות כן וגם אם לא מוכרחים היקרה להם עון בדבר הזה ויבקשו לעשות תשובה כדת וכדין כי ידעו שהתרה בהם המורה צדק ולא שמעו לקולו

תשובה הדבר קשה וצריך התבוננות רב לדעת מה יעשה לפום רהיטא מעלו מעל בצדיק המנוח כי במתים חפשי אין עליו לפרנס אשתו ובניו ומכ"ש לעזור לחברא קדישא ולא יהי' לו מנוחה בקברו ח"ו א"כ גדול עון הגבאים עד מאוד

ולכאורה עלה בדעתי דכלל גדול דמשפט רשעים בגהינם י"ב חדשים עיין ברמ"א סי' שע"ו ובט"ז סי' ר"מ אבל אחר י"ב חודש כבר יצא נקי בדינו שיצרף ככסף וכל ישראל יש להם חלק בעוה"ב א"כ דווקא אין קוברים רשע אצל צדיק יען דעד י"ב חודש רשע נקרא וגם יהי' עליו דין שמים אבל אם הרשע כבר מת יותר משנה וכבר עברו עליו דיני דינים ופסקו זרעו לאמור קדיש אז מותר לקבור אצלו צדיק כי המת כבר נעשה זכאי ולא נקרא רשע וא"כ לא חטאו הגבאים כלל כי כבר נעשה מרשע איש נקי והבן

וראי' לדבר דהא דאין קוברים רשע אצל צדיק ילפינן בסנהדרין דף מ"ו מהך מעשה דמלכים ב' דקם האיש על רגליו אשר השליכהו בקבר אלישע דלא חפץ הקב"ה שיהי' האיש הרשע נקבר אצל אלישע יעו"ש והיינו רשע אצל צדיק דהא הרשע יהי' נידון בקברו אחרי מותו יעו"ש וא"כ מנ"ל שלא לקבור צדיק אצל מי שהי' רשע וכבר עברו עליו כל משפטי גיהינם י"ב חודש וזכה בחלק עוה"ב והבן

ולכן מה דהי' לב"ד שני בתי קברות הוא דאין קוברין רשע קל אצל רשע חמור דפן יצרכו לקבור מי שחייב הרג וחנק אצל הנסקל והנשרף והוא בתוך י"ב חודש א"כ יהי' נקבר צדיק אצל רשע מי שעדיין לא נפדה מיד שאול אבל אי הי' צריכין לקבור מי שחייב הרג וחנק אצל מי שכבר נשרף ונסקל לפני שנה הי' רשאין לקבור אותו אבל הלכה למשה מסיני הי' שהב"ד יצרכו ב' בתי קברות דלולא כן יהי' נקבר רשע חמור אשר לא עבר עליו י"ב חודש ודוק

וכן כל המקומות שהבאתי בספרי שערי חיים שער כ"ב מגמ' יבמות דף ל"ב ודברי תוס' שם ומירושלמי פ' נגמר הדין ורבה משפטים ותנחומא פ' ויחי וילקוט תהלים כ"ו ור"ן גיטין דף ס"א הכל קאי על קבורת רשע אצל צדיק