מחנה חיים חושן משפט חלק ב שכ

שנאמן האב בתורת הכרה ודוק וכן מיושב קו' הנתיבות מדף קנ"א מרב עמרם חסידא דשם נשאר שאר נכסין לשאר בניה א"כ אי אפשר להנחיל בתורת ירושה רק בתורת דברי שכ"מ ועיין רשב"ם שם ודוק ואנכי אשבע כי אחרי ימים מצאתי במחנה אפרים בהגהות על הרמב"ם ה' נחלה שכ' על פ"ו דין ה' וז"ל אבל אם נתן מתנה נ"ב וכי אמרו כל לשון מתנה ליורש הוה ירושה היינו היכא דנתן כל נכסיו וה"ט כמ"ש הרשב"ם יעו"ש וכ"נ מהאי דאימא דרב עמרם דהו"ל מלוגא דשטרי ודוק עכ"ל שמחתי כעל כל הון

ובזה יהי' ניחא מה שהבאתי בריש דברי שמדברי רשב"ם דף קל"א ומדברי רשב"א משמע שדווקא דומיא דשדה יכול להנחיל דשאני התם דכתב הרשב"ם שמוריש רק שדה אחת אבל השאר יהי' נשאר בניו א"כ נא יכול להנחיל בראוי ודוק וכן מה שכח ב"ד יפה להנחיל דילפי' מן האבות מנחילין את בניהם באופן שכולם יהי' נשארו יורשין עכ"פ א"כ לא יוכלו להנחיל אלא במוחזק ולא בראוי ודוק

וחפשתי באוצר נחמד של אדמ"ו חת"ס ז"ל בח"מ ומצאתי כתוב בסי' ק"נ שפלפל על הנתיבות הנ"ל ובד"ה לכאורה יצא להביא ראי' דלא מצי להנחיל מלוה לבניו דאל"כ קשה לדברי הרי"ף באיסר גיורא בב"ב דף קמ"ט שכתב דגבי בן לא תיקנו מתנת שכ"מ כיון שיכול להוריש לבנו כל מה שירצה וקשה א"כ איך השיב ר"נ לאחוה דרב עמרם חסידא שזכה ר"ע מכח מתנת שכ"מ והא היתה יכולה להנחיל לבנה ולא תיקנו מתנת שכ"מ אלא עכ"ח דשטרי הלואה אי אפשר להנחיל על כן מהני שכ"מ אך קשה א"כ לפי דברי מהרי"ט ח"א סי' ל"ט דרוב ממון של אדם הוא בהלואה א"כ הי' לחכז"ל לתקן דמהני מתנת שכ"מ באב לבנו אנא ע"כ דיכול אדם להנחיל אפי' הלואה עכ"ד שם

ודבריו נפלאים בעיני אדברה וירויח לי בעזה"י מה שחקר שהי' לחכז"ל לתקן מתנת שכ"מ באב לבנו כדי שיוכל ליתן במתנה אפי' הלואה אשר לא יוכל ליתן בתורת ירושה הוא פלא בעיני הכי טוב וישר הוא ליתן יתרון לבן אחד על אחיו דהא לרבנן לא מהני אם נותן לבן אחד יותר דהוה מתנה על מה שכתוב בתורה עיין רשב"ם בדף ק"כ ע"ב בד"ה ואם אמר משום ירושה לא אמר כלום שכתב וז"ל לא אמר כלום דמתנה עמ"ש בתורה שאינו יוכל לעשות יורש אלא כמשפט הכתוב דלא כריב"ב לקמן במתני' דף ק"ל אם אמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימין עכ"ל וא"כ הגם דפסקינן כריב"ב דסובר דתורה נתנה רשות לאב להוריש לכל מי שירצה ויוכל האב להעדיף לבן אחד מבניו בכח ירושתו הואיל ויורש במקצת יוכל להוריש לו אפי' הרבה או אפי' כל נכסיו זה הוא אם האב ממעט ירושת אחד מבניו בעבור להוסיף לבן אחר אבל מהכ"ת יהי' חכז"ל מתקנים שיכול ליתן מתנת שכ"מ להעדיף לבן אחד ולהמעיט לבניו האחרים הגם שחששו שלא יטרוף דעת שכ"מ היינו אם יחפץ ליתן לאיש אשר אינו יורשו כלל ותיקנו כדי שלא תטרוף דעתו של שכ"מ שיהי' דבריו ככתובין וכמסורין וזכה האיש זה והזהרו שלא יהי' אדם עד אצל מי שחפץ להעביר נחלה מבניו וליתן לאחרים כל נכסיו ומעביר מבניו אבל להרבות לאחד מבניו לא תיקנו דהא יטול הראוי לו לחלוק נחלה בתוך אחיו חלק שוה בשוה ומה טירף הדעת יש באותו שכ"מ אם יטלו כל בניו שוה בשוה שהוא כדת של תורה בישא יטול כבר טבא ומהכ"ת יתקנו חכז"ל תקנות מתנת שכ"מ כנגד רצון הקב"ה די שנתנה התורה רשות לאב לעשות כן אבל החכמים לא יעמדו לתקן לעשות יתרון לבן בין הבנים וממילא אם לא יוכל האב להנחיל לבן אחד בהלואה שלו מה טוב ומה נעים אם יזכו כל הבנים יחדיו שוה בשוה ואוסיף נופך הלא להבנים יש אחיזה בנכסי האב בחייו עיין ר"ן פרק הכותב בכתובות ודוק

ואעתיק דברי רמב"ן בחדושיו לבב"ב דף קמ"ט וז"ל הא דאמרינן מתנת שכ"מ כירושה שווי' רבנן הוי בה רבינו הגדול ז"ל הכי לא מצי שכ"מ ליתן מתנה למי שאין ראוי ליורשו כלומר שאינו קונה בדיבור בלבד והא דברי שכ"מ ככתובין וכמסורין לכל אדם וניחא ליורשה אמרי' הכי אלא בראוי ליורשו כלומר כשהוא בנו אעפ"י שהוא גר ואינו יורש מן הדין מ"מ כלשון ירושה הוא ולא קנה והיינו דשלח רב אחא בר אילא לדברי ר"י נכסי לך ואחריך לפלוני ראשון הראוי ליורשו אין לאחרון במקום הראשון כלום לפי שאין לשון מתנה אלא לשון ירושה וירושה אין לו הפסק פי' לפירושו שלא תיקנו חכמים מתנת שכ"מ בבנו שאין קונה אלא מטעם ירושה גמורה שהתורה נתנה לו רשות להנחילו לפיכך כאן שהוא בנו לא תיקנו לו חכמים מתנה ואינו קונה הואיל וליתא בירושה אבל מתנת שכ"מ אפי' בגר שנותן לאינשא דעלמא מתנתו מתנה זהו דעת רבינו אלפסי ז"ל והגאון ז"ל מכאן יש ללמוד דאפי' היכא דאמר בלשון מתנה מפורש שווי' רבנן כירושה כדכתיבנא בפ' יש נוחלין עכ"ל הרי שביאר דלא תיקנו חכז"ל מתנת שכ"מ מאב לבנו שאינו קונה חלק אחיו אלא בירושה גמורה אשר התורה נתנה לו רשות להנחילו אפי' אומר מתנה בפי' הוה רק ירושה גמורה מן התורה מכח ביום הנחילו את בניו ואם ימצא אופן שלא יוכל להנחילו לא יעקרו ירושה מן אח להעדיף לאח דלא שייך בזה טירוף דעת שכ"מ אבל לולא שגילתה התורה שהאב יוכל להוריש לו ירושה גמורה לא הי' מהני דהא חלק אחיו הוא ומשו"ה לא תיקנו מתנת שכ"מ מאב לבן דהא מתנת שכ"מ הוא כירושה שיהי' מהני אחר מיתה והלא אז אחיו עומדים לזכות בירושה מאביו כמו שהבן זה עומד בירושה אבל אם הגר מנחיל לאחרים מהני דהא חכמים תיקנו מתנת שכ"מ כדי שיהי' יכול איש לזכות בלא קנין כיורש גמור שלא יטרוף דעתו של שכ"מ שמבקש שינחיל איש זה מנכסיו ובבנו דלא שייך טירוף דעתו לא תיקנו אלא יורש עם אחיו וה"ה אפי' בבן הגר לא תיקנו יען שהוא בנו והגם שלידתו בקדושה והגם שלא יורש אותו לא חלקו חכמים בין בן הגר אשר לידתו לבד בקדושה ובין בן הגר אשר גם הורתו בקדושה ודוק (ועיין בסוף דברי רמב"ן בהבנת רבותינו החולקים על הרי"ף)

ואדמ"ו הבין בדברי הרמב"ן יען שיכול האב להנחיל לו בתורת ירושה אם יחפץ להעדיף לו לכן לא עשאו חכז"ל אצלו כח מתנות שכ"מ ועל כן חקר שמוכח דיוכל להנחיל הלואה דאל"כ הא גופיה קשה למה לא תיקנו שיהיה מהני בו דברי שכ"מ בהלואה ולפמ"ש נהפוך הוא דלא תיקנו דברי שכ"מ יען דסברא החיצונה היה כדברי רבנן דאב לא יוכל להנחיל לעקור ירושת התורה שכל הבנות ירשו שוה בשוה והגם דפסקינן כריב"ב דיליף מקרא והיה ביום הנחילו שהאב יכול לעקור רצון ירושת התורה זה דווקא האב יכול לעשות כן לעשות אותו יורש דאורייתא בהעדפה אבל חכמים לא יעקרו ירושה דאורייתא מפני ירושה דרבנן אבל איש זר דלא הוה יורש כלל עשאו חכז"ל כיורש מפני שלא יטרף דעתו של שכ"מ ואם עשאו מכח ב"ד איש זר כיורש לא הוה עקירה בכח נחלה דאורייתא אבל אם יעשו יורש דאורייתא בכח