מחנה חיים חושן משפט חלק ב שיח

לא ואם יהיה מהצורך אקוה להשיב בעזה"י באריכות גדול כי הוא צריך בירור וצירוף מאד מאוד ואני אומר יישר כחו וחילו של הדר"ג נ"י כי מחברת הנ"ל הוא בכל אופן מעשה אומן קסם על שפתי קסתו אשר הדריך בהשכל ודעת ויהיה ד' אלקיו עמו להעמיד דין נחלה בישראל ולהרים קן התורה אמן. סימן מג שלמא רבא מן שמיא לחד מן קמיא בי דינא גברא דדיינא ה"ה הרב הגאון המושלם במעלות כבוד הרב ר' יהודא ן' עטר ב"י בק"ק לווארנא יע"א

אחד"ש מכתבו הנעים קבלתי אחרי אשר שלחתי לו ל"ב הערות והשגות על מחברתו ואולם משאלתו לא אוכל למלאות כי חכז"ל אמרו אמור לחכמה אחותי את אם ברור לך ודל"ב ולכן ידי מסולקת מלהסכים ואחלק לו אשר העלתי שם ברמז

אודות אשר אמרתי במכתב שני ברמז מעט שגם אם מהני מה שהעביר שמעון המנוח את בן אחיו חנוך מירושתו והנחיל הכל לשני אחיו חצרון ואליאב ואמרתי שהועיל רק על הנכסים אשר הי' לו אבל על חובות אשר הניח המנוח לא מהני מה שהנחיל הכל לשני אחים והדין הוא שחנוך יורש עם אחיו

עתה באתי בעזה"י לברר לדינא הנה הרשב"א בגיטין דף ל"ז בד"ה רבא אמר הפקר ב"ד הפקר כתב וז"ל ומינה שמעי' דכח ב"ד יפה להפקיר ממון מזה ולזכותו לזה אפי' קודם שבא לידו וכן מוכח מקרא דאלה הנחלות אשר נחלו דמה אבות מנחילין ואומרים שדה פלוני לפלוני וזכה לו מיד ואף קודם שבא לידו אף ראשים מנחילין לכל מי שירצה ממון ראובן יהי' לשמעון וזוכה בו מעתה שמעון עכ"ל והנה מה שנקט הרשב"א שהאבות מנחילין ואמרי' שדה פלוני לפלוני עכ"ל לאו דווקא שדה שהוא קרקע דה"ה אף בממון ג"כ מהני אם האבות מנחילין דהא יליף מינה שאף ראשים מנחילין ואומרים ממון ראובן יהי' לשמעון וא"כ ע"כ שגם האבות מנחילין אפי' מעות או שאר מטלטלין רק זאת נשמע מה שדה שהוא קרקע ואינה נגזלת והוה תמיד נכסיו אשר יש לו ה"ה מטלטלין אשר נמצא בידו יוכל להנחיל לאחד מבניו אבל אם יש לו חובות או שטרות אשר אינם גופן ממון אלא יהי' ראוים לו לבוא ולגרום לו ממון לא יוכל אב להנחיל לאחד מבניו דמה שאינו ברשותו כעת לא יוכל להנחיל וכן משמע ברשב"ם בב"ב דף קל"א ע"א בד"ה בבריא האיך וז"ל בריא שאמר פלוני ירש שדה מי אמר ריב"ב דקנה כיון דראוי ליורשו עכ"ל הרי שנקט ג"כ שאמר פלוני ירש שדה פלוני והוא בודאי לאו דווקא שדה שהוא קרקע אלא אפי' במטלטלין רק נקט שדה שהוא שלו גם ברשותו אבל במלוה שהיא ראוי' לגבות לא אמר ריב"ב דמהני אפי' בשכ"מ ומכ"ש בבריא לכן נקט שדה וה"ה מטלטלין הדומין לשדה שהמה ברשותו ודוק

ועלה בדעתי ראי' מדברי רשב"ם דף קל"ג ע"א בד"ה רואין שכתב וז"ל רואין אם אותו מקבל מתנה ראוי ליורשו כגון בן בין הבנים נוטלין בתורת ירושה כריב"ב דכיון דראוי ליורשו מסתמא להוריש לו נתכווין הואיל ולא פירש לשון מתנה אבל גבי ירושה אין צריך לפרש דממילא קא ירית הילכך כל היכי דאיכא לאוקמוה בירושה דתפסה מן התורה לא מקני ליה מסתמא במתנה למעיקר נחלה דאורייתא עכ"ל ואי נימא דמהני אם מנחיל לאחד מבניו אפי' לגבי ראוי כגון חובות ושטרות א"כ קשה דלמא הוא לא רצה להוריש לו רק נכסיו אשר יש לו אבל החובות רצה להוריש לשאר בניו ומסתמא דעתו לשם מתנה שלא ירש אפי' החובות ועוקר משאר בניו כל הנחלה אלא פשיטא גם אם מנחיל בתורת ירושה לא יכול להנחיל ראוי אלא מה שנמצא בידו א"כ כיון שאמר כל נכסיו לפלוני והוא ראוי לירש בתורת ירושה מהכ"ת שנותן בתורת מתנה לעקור נחלה דאורייתא לגמרי שלא ינחיל אחד מבניו ופשיטא שנתן לזה בתורת ירושה אשר התורה נתנה לו רשות להנחיל לאחד מבניו ודוק

אמנם יש להשיב דרב הונא אמר רואין אם ראוי ליורשו נוטלן משום ירושה ואם לא נוטלן משום מתנה משמע דבכל אופן לוקח הנכסים רק יש לדון אם ראוי ליורשם נוטל אותם הנכסים משום ירושה ואם אינו ראוי ליורשם נועל אותם משום מתנה א"כ לא איירי כלל שיש כאן חובות רק נכסים שהמה ברשותו אבל לעולם אם יש ג"כ דבר שיורש יזכה אותם ומקבל מתנה לא יוכל אז הוה אמרי' דהוה מקבל מתנה אבל רב הונא איירי שלא הי' חובות ורק על הנכסים דן אם יזכה בם המקבל בתורת ירושה או בתורת מתנה ונ"מ כדאמרי' לקמן בס"ד דרבא אי אלמנתו ניזונית מנכסיו ובסוף אמרו נ"מ אי אמר אחריך לפלוני אבל בכל אופן לא הי' נשארו חובות ודוק

ומצאתי לנתיבות המשפט סי' רפ"א סק"ג שישב על מדוכה זאת וחקר אי פועל הנחלת אבות אם הנחיל לפשוע פי שנים בנכסים הבא לאחר מכאן אי נימא כיון שעשאו יורש יכול להנחילו אפי' דשלב"ל ופושט מגמ' הנ"ל דחקרו נ"מ אי נוטל משום ירושה או משום מתנה ולא אמרו בגמ' דנ"מ בדברים שמתנה אינו מועיל וירושה מועיל אלא ודאי כל דבר שאינו מועיל במתנה לא מהני אם האב הנחיל לבנו יעו"ש

ולע"ד לא דיבר על נכון דגמ' חקרו שהמקבל נוטל הנכסים בכל אופן וחידש ר"ה דיש לפעמים שנועל אותם הנכסים בתורת ירושה אם הוא ראוי ליורשו ולפעמים נוטל הנכסים בתורת מתנה אם האי מקבל אינו ראוי ליורשו ע"ז חקרו בגמ' למאי הלכתא נ"מ בין אם זוכה בהם בתורת ירושה או בתורת מתנה ואמרו נ"מ אם אמר אחריך לפלוני אבל אם יש נ"מ אשר ירושה פועל יותר ממתנה מזה לא איירי ר"ה דממנ"פ אם הי' להנותן השכ"מ גם חובות והדין הוא שמהני ליורש ולא לקבל מתנה א"כ זה שלא פי' בלשון ירושה אמרו דלכך לא נתן בירושה כדי שלא ינחיל גם החובות רק ר"ה איירי דלא הי' לו חובות כלל וליכא נפקותא אי אפי' נתן בתורת מתנה יקח ג"כ הכל אז אמרי' אם ראוי להוריש בודאי היה דעת השכ"מ בתורת ירושה א"כ מגמ' הנ"ל אין ראי' כלל ודוק

עוד הביא הנתיבות ראי' דלא מצי אב להנחיל לאחד מבניו דבר שלא בא לעולם דאל"כ קשה דבדף קכ"ז פריך הגמ' יכיר לרבנן למה לי אי למיתבא לו פי שנים לא יהי' אלא אחר אלו בעי למיתב ליה מתנה מי לא יהיב ומשני בנכסים שנפלו לו אח"כ ולר"מ דסובר אדם מקנה דבר שלב"ל בכשנפלו לו כשהוא גוסס והקשה הנתיבות א"כ מאי נסתפק הגמ' בדף קל"א אי אמר ריב"ב אפי' בבריא שיכול להנחיל ותפשוט ליה דלא יכול להנחיל דאל"כ הדרה קו' הגמ' לדוכתא הא יכול להנחיל לו אפי' כשהוא בריא ויקח פי שנים אפי'