מחנה חיים חושן משפט חלק ב שטו

הבן ועוד כי הירושה היא בשלשלת הזרע ביוצאי חלציו לא בצדדין אם כן ונתתם את נחלתו לאחיו משמוש נחלה שהאב יורש בקבר וממנו תבא לאחים אבל לא רצה לומר ואם אין לו בת ונתתם את נחלתו לאביו כי דרך ברכה ידבר ולא בנכרתים ואולי לא הי' זה בבאי ארץ שינחול האב את הבן שבהם ידבר וטעם והיתה לבני ישראל לחוקת משפט שיהי' המשפט הזה לדורות לא בנחלת הארץ עתה בלבד עכ"ל הזהב

דבר גדול גילה שאין ירושה אלא בשלשלת הזרע ביוצאי חלציו ולא בצדדין א"כ אי אפשר שאחי המת יהי' יורשין מהמת גופיה אלא האב של המת יורש בקבר וממנו יבא הנכסים של המת אשר זכה האב לבניו ולכן כתב וז"ל מה דכתבה התורה ונתתם את נחלתו לאחיו משמוש נחלה עכ"ל אבל הדבר פלא אם האב יורש בקבר נכסי בנו המת והוא מוריש לבניו אשר עודנו חיים נכסים שזכה למה יהי' זה נקרא משמוש נחלה הלא זה נחלה הגדולה נחלה המובחרת שהאב מנחיל לבניו רכושו ואת כל אשר לו הלא אפי' בגוי הבן יורש את אביו דבר תורה דכתיב כי לבני עשו נתתי את ער ירושה שלא הוה בר נחלה עי' קידושין דף י"ח ועי' רמב"ן פ' דברים על פסוק כאשר עשו בני עשו יעו"ש ואם כוונת הרמב"ן מה שאביו יורש בקבר הוה משמוש נחלה ג"כ פלא כיון שמשפט ירושה הוה כל נוחל מנחיל וכיון שהבן יורש את אביו בקבר גם האב יורש את בנו בקבר דהא קורבתם שוה

אך לק"מ שגם הבן היורש בקבר להנחיל לבניו הוה ג"כ רק מכח משמוש נחלה דילפי' בב"ב פ' יש נוחלין מדכתיב ובן אין לו ואם אין לו בת ואם אין לו אחים עיין עליו וכל מה דילפינן מעיין עליו הוא בכח משמוש הן למעלה מה שהאב יורש בקבר להנחיל לבניו והן למטה מה שהבן יורש בקבר להנחיל לבניו עיין רשב"ם דף קט"ו בד"ה הא כיצד ודוק

שוב מצאתי מפורש בתוס' בב"ב דף קי"ד ע"ב בד"ה מה שהקשה למה פשיטא לגמ' טפי שהבעל אינו יורש את אשתו בקבר כדי להנחיל לאחיו יותר מזה שהבן אינו יורש את אמו בקבר להנחיל לאחיו מן האב ותירצו בשם הר"י וז"ל ואומר ר"י דהיינו טעמא משום דאין אדם יורש בקבר להנחיל לקרובין אלא ע"י משמוש נפקא לן לקמן מובן אין לו דהיינו הנהו דיורשין מחמת קורבה אבל בעל לא ירית מחמת קורבה ולא אשכחת משמוש עכ"ל הרי מבואר כמ"ש ודוק

ולשיטת הרמב"ן נראה אפי' אם אומר השכ"מ אחד מאחיו ירש אותו לא מהני דהא השכ"מ אינו מוריש את האחים והאחים יזכו מכח אביו בקבר היורש אותו והתורה גילתה רק שהאב המנחיל לבניו אשר הוא המוריש את בניו יוכל להנחיל לאחד מבניו אבל האח לא יוכל להנחיל אחד מאחים כנלענ"ד

ואפי' אם נאמר דרמב"ן מודה דיוכל להנחיל לאח בין האחים יען דאביו בקבר יורש אותו ויהיה נחשב כאלו האב צוה שאחד מבניו ירשו אותו זה דווקא דמהני דברי השכ"מ על אחד מאחיו אבל על אחד מבני אחיו אם היה לו אח ומת והניח בנים רבים והשכ"מ יאמר אחד מבני אח הנ"ל ירש אותי לא מהני דכיון דאח הנ"ל מנחיל מאביו בקבר לבנו אחד יזכו עמו שאר בניו דממנ"פ אם העביר אבי המת בן זה הוא אחי המת מנחלתו לא ירש אחד מבני בניו ואם יזכה אחד מבני בניו דלא העבירו אבי האב את אביו מנחלתו א"כ יזכו כל בניו בנחלתו ודוק

ולפ"ז בנידן שאלתינו דבני ראובן המה חנוך ופלוא וחצרון ושלשה בנים המה בני אחי שמעון המנוח איך יוכל שמעון להנחיל לחצרון ופלוא בני ראובן וחנוך אחיהם בן ראובן לא ירש ממנ"פ אם ירש ראובן בקבר להוריש לפלוא וחצרון איך לא ירש חנוך בנו הכי העביר ראובן חנוך מירושת עצמו והבן זה (ולא נעלם ממני דברי רמב"ן בב"ב דף ק"ח שהקשה הלא ידעי' משמוש נחלה מן אחי האב אחי אב דכתב רחמנא למה לי ותירץ וזה לשונו ואחים יש לומר מכח עצמן הן באין ולא מכח האב עכ"ל הרי שרמב"ן בעצמו העיר על החקירה שיש לומר שאחים יורשין זה את זה בלי משמוש והגם שהוא כתב שיש לומר כן משמע במסקנא סובר כמו בנמוקי חומש שלו שירושת אחים הוא רק בכח משמוש נחלה)

ומצאתי בב"י ח"מ סי' רנ"ג שהעיר על דברי רש"י שפי' על מי שאמר אם מתו יטלו אחרים תחתיהם ופי' רש"י אם מתו בלא בנים ונתקשה הב"י למה לא פי' אם מתו בלא יורשים וחידש דבר אשר רמז רש"י הא דאמרינן ירושה אין לה הפסק הוא דווקא בנותן לבנו ויש לזה בנים או אחים דלאו מכח האב הנותן ירשו אז אין להירושה הפסק אבל אם מת בלא בנים ונשארו רק אחי האב והמה באים מכח האב הנותן לכן יוכל להתנות שירשו אחרים תחתיהם והתקשה עוד הלא אצל אחרים לא מהני לשון ירושה אלא ע"כ דאיירי בראוי להוריש כגון דהנך אחרים המה האחים רק היו יורשים כולם וצוה הוא שאחד בלבד ירש עכ"ד וכתב עליו בד"מ ס"ק ז' וז"ל וצ"ע דהא אחיו גם מכח אביו הם באים לירש וכמו שיתבאר בהל' נחלות בס"ד וא"כ אין חילוק בין אחיו לאחי אביו ואף בין בניו לשאר יורשים אינו נראה לחלק בכך כמו שנתבאר סי' רמ"ח עכ"ל

ולפי מה שבארתי דבר גדול דיבר הב"י דאחי המת המה יורשים בכח עצמם דהלא בגמ' חקרו שיהי' קודם לאב בירושה דאח עומד תחת אחיו ליבום רק דתורה אמרה שאם אביו חי יש לו קדימה שהוא יוצאי יריכו אבל אם מת אביו הוא בא לירש את אחיו מעצמו וא"כ אין כח לאב הנותן לאמור אם ימות בן זה בלא בנים ירש אח אחד מן האחים דירושה אין לה הפסק כי אחיו של בני המת לא יבואו בכח אביהם אם בנו יצווה לאח מן האחים יהיה יורש זה מהני אבל אביו לא יוכל לצוות על נכסי בנו שאחד מהאחים ירש אבל אחי אב אשר יצרכו לבוא במשמוש נחלה שאחי אבי המת ירש בקבר והמה ירשו מכוחו אז כיון שבאים מכוחו יוכל לומר אחד מאחיו ירש אותו ודוק

וראיתי בקצו"ח סי' רנ"ג שהתפלא על הב"י כיון שסובר באם מתו בלא בנים וחזר הירושה לו יוכל לומר לירש אחרים תחתיהם ה"ה אם יש להמת אחים ג"כ חוזר הירושה לאביו בקבר ויוכל לומר לירש אחרים תחתיהם יעו"ש ובמכת"ה הקדושה לא דבר נכונה הב"י סובר דאחים יורשי אח המת בלי שתשוב הירושה לאביהם בקבר א"כ הב"י הוא יוסף הצדיק בדבריו ודוק

ומצאתי בקצוה"ח סי' רפ"א שהתפלא על דין הזה שפסק הרמב"ם דיוכל לומר אח בין אחים יירשני דמהני והתפלא הלא הירושה חוזרת בקבר להאב דהוא קודם לכל יוצאי יריכו א"כ איך יוכל השכ"מ להנחיל בירושת אביו לאח בין האחים ותי' יען דהאב יורש מכחו יכול הוא להנחיל לכל מי שירצה וסיים וז"ל ולפ"ז נראה דה"ה היה לו בן ומת ויש לו ממנו בני הבן יוכל להנחיל לאחד מבני הבן ולומר