מחנה חיים חושן משפט חלק ב שיד

להנחיל לאחיו שהוא דוד המת אבל אם יש לו בן ליורשו שהוא אחי המת לא צריך כלל שאביו ירש בקבר מתחילה רק אח יורש את אחיו מאביו ודוק (ודברי מהרש"א שם שמביא שמצא בכתיבת ידי א"מ להגיה בדברי תוס' המה פלאים שסותר עצמו בדבריו מיניה וביה והערותי עליו בחדושי)

(יב) ויש לי להביא ראיה עוד מלשון הטור בחו"מ סי' רע"ו שכתב שם בריש דבריו כאשר סידר סדר הנחלות שכתב וז"ל מי שמת בניו ירשו לא נמצא לו בן רואים אם יש לו זרע לבן זכר או נקבה עד סוף כל הדורות עומד במקומו ויורש הכל עכ"ל וכן כתב אח"כ בירושת הבת וז"ל לא נמצא לו בת רואים אם יש לה זרע בין זכר בין נקבה עד סוף כל הדורות יורש הכל ואחר כך כאשר כתב הדין אם לא נמצא לה זרע כתב וז"ל לא נמצא לה זרע תחזור הירושה לאביו של מת ואם אין אביו קיים תחזור לזרעו שהן אחי המת אם יש לו אח יורש הכל עכ"ל וקשה למה לא כתב ואם אין אביו קיים רואים אם יש לו זרע לאב בן זכר או נקיבה עד סוף כל הדורות יורש הכל למה האריך בלשונו לכתוב תחזור לזרעו שהן אחי המת מאי היחוס שהן אחי המת הלא המה יורשין משום שהם בנים לאבי המת ולמה צריך לכתוב אם יש לו אח יורש הכל ואח"כ ואם אין לו אח יש לו זרע זרעו הלא הוא כשפת יתר וצע"ג

אמנם הוא הדבר אם היה כותב אם אין אביו קוים רואים אם יש זרע זכר או נקבה עד סוף כל הדורות היה במשמע דאביו יורש בקבר ובניו יורשין מכח אביהם יען שהמה בנים לאבי המת ויהי' כחם מכח משמוש נחלה קמ"ל הטור כמו שתחזור לאביו אם לא נשאר למת בת כמ"ש ואם לא נמצא לה זרע תחזור הירושה לאביו של מת כך הוא אם אין אביו קיים תחזור לזרעו שהן אחי המת אם יש לו אח יורש הכל מכח המת ולא מכח משמוש נחלה ודוק וכן משמע מלשון הטור בסוף דבריו שכתב וז"ל ועל זה הדרך הנחלה ממשמשת למעלה עד ראובן ולעולם כשאין האב ולא זרעו ממשמשת דור אחר למעלה עכ"ל ולכאורה הוא כשפת יתר ח"ו מה שכופל בלשונו ולעולם כשאין האב ולא זרעו ממשמשת דור אחר למעלה הלא כבר כתב כל הסדר וסיים ועל זה הדרך הנחלה ממשמשת למעלה עד ראובן ובש"ע סי' הנ"ל השמיט הך ולעולם וצע"ג ולפי מה שבארתי דטור סובר אחין יורשין מכח עצמן בלי משמוש ע"י אביהם בקבר א"כ זה שגילה הטור דכח משמוש נחלה מתחיל כשאין האב ולא זרעו בעולם אז מתחיל כח ירושת משמוש נחלה דור אחר למעלה ודוק

ומה שהאריך הטור לכתוב לזרעו שהן אחי המת ולא כתב בקיצור תחזור לאח המת כיון דירשו מכח עצמם יען שהם אחין של המת ולא ירשו מכח אביהם לק"מ דאם הי' כותב תחזור לאחי המת הי' מקום לטעות אפי' לאחיו מן האם הגם שאינם מזרע אביו קמ"ל דווקא לזרעו שהן אחי המת דאחיו מן האם אינם יורשין אפי' אם ליכא בעולם יורש מן האב והוה נכסיו הפקר כמבואר בד"מ בשם תרומות הדשן בסעיף קטן ב' ודוק

ובזה יהל אור להבין בדברי רמב"ם בפ"ו מהל' נחלות הל' ב' וז"ל איש פלוני יירשני במקום שיש לו בת בתי תירשני במקום שיש לו בן לא אמר כלום וכן כל כיוצא בזה אבל הי' לו יורשין רבים כגון בנים רבים או אחים או בנות ואמר כשהוא שכ"מ פלוני אחי יירשני מכלל אחי או בתי פלונית תירשני מכלל בנותי דבריו קיימין עכ"ל וכתב הרה"מ מבואר בגמ' דהלכה כריב"ב יעו"ש ונפלאתי על המראה הזאת איך מצא הרה"מ בגמ' דין זה שאם אמר על אח מכלל אחים דבריו קיימין דלמא דווקא האב יוכל להנחיל לאחד מבניו כי הוא המוריש לבניו ומכוחו ירשו אבל מנ"ל שאח יוכל ליתן הכל לאח הלא האב היורש את בנו בקבר וממנו יזכו בניו הקיימים והוא לא הנחיל לאחד מבניו וצע"ג ולא עוד שהקדים הרמב"ם דין אח בין האחים שלא נזכר בגמ' לדין בת בין הבנות שנזכר בגמ' בפירש ואמרו חסורי מחסרי והכי קתני הא בת בין הבנות דבריו קיימין וצע"ג וכן בפי' המשניות על המשנה דף קל"ג שכתב וז"ל ריב"ב אומר כי יש לו לאדם רשות להוסיף לאחד מאחיו אם הוא מורישם וכמו כן יוסיף בירושת אחד מבניו כשמוריש את בניו אלא אם הי' אחד מהן בכור שאינו יכול לומר על אחר משום ירושה ואם אמר כן אין שומעין לו אלא יטול חלק בכורה לפי שנאמר לא יוכל לבכר ונאמר בבנים ביום הנחילו התורה נתנה רשות לאב להנחיל מי שירצה עכ"ל והדבר יפלא דלמא דווקא באב לבניו גילה הקרא ביום הנחילו את בניו שיוכל להוריש את אחד מהן כמו שהארכתי על הרמב"ם בחיבורו וצע"ג ועוד קשה לו יהי' שלאו דווקא שהאב יוכל להנחיל לאחד מבניו אלא גם אח יוכל להנחיל לאחד מאחיו עכ"פ הי' בפי' המשניות ולהקדים הדין שהאב יוכל לעשות כן ואח"כ יאמר שגם אח יוכל לעשות כן למה שכל את ידיו להקדים דין שהאח יוכל לעשות כן להוריש לאחד מאחיו אשר לא נזכר במשנה או בגמ' טרם שהודיע הדין שהאב יוכל לעשות כן לאחד מבניו אשר נזכר במשנה ובגמ' וצע"ג

ולפמ"ש ניחא דאחים מרומז בדברי ריב"ב דהמה יורשין זה את זה בכח עצמם ויוכל לעשות לאחד מי שראוי לירש אותו שירש את הכל ורבינו קדוש הוסיף לומר שלדברי ריב"ב יכול להנחיל גם בת בין הבנות או בן בין הבנים ודוק

המקובץ מזה בעזה"י קרוב לאמתו אשר בפשט המשנה והגמ' דריב"ב פליג על רבנן שיוכל אדם להוריש לאחד מבניו דווקא יען שראוי לו ליורשו בעצמו מכח קרבות שלו בלי משמוש נחלה וה"ה יכול להוריש לאחד מאחיו יען דאחים יורשין אותו בעצמם בלי משמוש נחלה וכן נראה דעת בעלי תוס' ורמב"ם וטור ורה"מ ורשב"א וכן משמע דעת רשב"ם במתני' בד"ה אחין מן האב הובא גם בתוי"ט וז"ל יורשין זא"ז בשביל שהן אחין מן האב וכגון שמת יעקב אביהן אבל אם יעקב חי הוא קודם עכ"ל נראה בעליל שהן יורשין זה את זה בשביל שהן אחין ולא שירש בעבור שאבי המת הוא אביו ויורש ממנו ודוק

ולפ"ז בנידן שאלתינו שחנוך ופלוא וחצרון הם בני ראובן שהיה אח לשמעון ובאים לירש רק מכח משמוש נחלה לא הי' יכול שמעון המנוח לאמור פלוא וחצרון ירשו לבדם ולהעביר חנוך מירושתו

ולא אכחד תחת לשוני כי דעת רמב"ן בתורה שאין ירושה לאחיו אלא בשלשלת הזרע וירושת אחים הוה מכח משמוש אעפ"כ נראה לי ברור דלא יוכל לצוות לירש לאחד מבני אחיו כאשר אבאר בעזה"י

הרמב"ן בתורה פ' פנחס על פסוק ואם אין לו בת ונתתם את נחלתו לאחיו כ' וז"ל קבלו רבותינו כי האב יורש את בנו כאשר אין למת זרע והכתוב לא הזכיר זה והטעם כי במשפטי ירושה כל המנחיל נוחל כי הקורבה שוה וכיון שאמר הכתוב שהבן יורש את אביו גם האב יורש את