מחנה חיים חושן משפט חלק ב שי

המורם מזה דאין ראיה מלשון ריב"ב שבחר לאמור אם אמר על מי שראוי ליורשו היינו שיוכל לעשות יורש אח בין האחים או אחד מבני אחים בין שאר בני אחים אשר הוא חוץ למושכל קרוב מזה שרמז בזה שיוכל לעשות אח ליורש הגם שאביו חי אבל אם מת האב ונשארו אחי המת או אם מת האח ונשארו בני אחים מנ"ל שיוכל להוריש אחד מהם כמובן

והאמת יורה דרכו דיש לדקדק במשנה בב"ב דף ק"ל ריב"ב אומר אם אמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימין ואם אמר על מי שאינו ראוי ליורשו אין דבריו קיימין ולכאורה הך אם אמר על מי שאין ראוי לו ליורשו הוא כשפת יתר חלילה דבגמ' מפרשינן דכל המשנה כריב"ב וכן שנה רבינו הקדוש האומר על אחר במקום בת או על הבת במקום בן לא אמר כלום הא בן בין הבנים או בת בין הבנות דבריו קיימין שריב"ב אמר אם אמר על מי שראוי ליורשו א"כ די בתחילת דבריו שאם אמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימין אבל בזה שאם אמר על מי שאין ראוי לו ליורשו לא אמר כלום לא השמיענו דבר גם בגמ' לא מזכיר רק שר"י אמר אם אמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימין ולא הזכירו בגמ' סוף דבריו שאם אמר על מי שאינו ראוי ליורשו אין דבריו קיימין דבה לא פליג ר"י על רבנן וא"כ לאיזה תכלית אמר ר"י הך סיפא ולאיזה צורך הביא רבינו הקדוש אף דברי ריב"ב וצע"ג

ונלע"ד כי דבר גדול נרמז בסוף דברי ריב"ב על כן הביא רבינו הקדוש את דבריו ריב"ב גילה כי הירושה יש בשני אופנים (א) מי שיורש את המת עצמו בכח הקרבות הראשון המה הבנים את האבות והאב את הבנים ואח את אחיו (ב) מי שיורש במשמוש נחלה ה"ה אחי האב או בני אחות או בני אחיו וכל הנתרבה מעיין עליו שהירושה משמשת מדור דור הן למעלה או למטה כמבואר בפרק יש נוחלין

וההבדל מבואר דכל הבא מכח הראשון המת הוא המוריש אותם בלי כח האמצעי כי האב הקרוב מהבן והבן הקרוב מהאב ובני בנים תחת אבותיך יהיה בניך המה קרובים זה את זה והתורה הצריכה לעשות קדימה שהבנים קודמים להבנות והבנות קודמים להאב המת וזרע זרעם קודם מהאב ועכ"פ כולם קרובים בעצם להמת ונקראו שיורשין אותו אבל אחי אב המת או אחות אב המת ובני אחי אב המת ובני אחות אב המת וכדומה כולם יורשין ע"י אמצעי שמתחילה בא הירושה לאבי אב המת ואח"כ מכוחו יורשים בניו או שאר קרוביו סוף כל סוף אין זה יורש המת בעצם כמובן במושכל

וא"כ ריב"ב אומר אם אמר על אחד שירש כל נכסיו אם האיש הלזה ראוי לו ליורשו שהמצווה הוא המורשו ומכחו זוכה בירושה אז יוכל להנחילו כל נכסיו אבל אם האיש הזה אשר נעשה ליורש כל נכסיו אין ראוי לו ליורשו מכח עצמו אלא מתחילה צריך לבוא הירושה בקבר להקרוב לו יותר ומכח אותו הקרוב יבוא הירושה לו אז אי אפשר לעשות אותו ליורש כל נכסיו להעביר שאר קרוביו כמותו ואם יאמר על אחד מבני אחות אבי המת שיורש אותו לא מהני דהא בני אחות אבי המת לא ראוי לו ליורשו כי הם ירשו מאמם היורשת בקבר ולמד ריב"ב דתורה אמרה ביום הנחילו את בניו דגילתה התורה שכל מי שיורש בכח הראשון בלי משמוש יכול להנחיל וזה הוא בן בין הבנים ובת בין הבנות דאז יש תרתי למעליותא (א) דראוי לו ליורשו בלי משמוש נחלה (ב) לו זכיה בכח עצמו עכ"פ במקצת יוכל להנחיל לו אפי' כולו אבל אח במקום בת או בת במקום בן הגם שראוי לו ליורשו אעפ"כ לא אמר כלום דהוא הירושה אין מגיע לו רק להבת או להבן ומתנה על מ"ש בתורה ונקט אח במקום בת ובת במקום בן לאשמעי' הא בן בין הבנים או בת בין הבנות מהני כריב"ב והבן בעזה"י

העולה מזה אם נשאר לאיש לירש אותו בני אחי אבי המת והוא אומר על אחד מהם שירש הכל הי' בסברה לומר מכח שירש מקצת יכול להנחיל לו הכל קמ"ל ריב"ב דלא אמר כלום דעכ"פ אין האיש אשר עשה אותו ליורש הוה ראוי לו ליורשו בכח קרבתו אלא הראוי לו לירש הוא בקבר ומכח המונח בקבר יזכה האיש הלזה בהירושה ולא יוכל להנחילו דריב"ב סובר דומיא דאב המנחיל בן בין בניו דהמה יורשיו והמצווה הוא המוריש אותם ה"ה לכל הראוי לו ליורשו בלא משמוש איש אחר יוכל להנחילו אבל מי שאין ראוי לו ליורשו רק ירש ע"י משמוש אין דבריו קיימין ודוק

ובזה יובן דברי הגמ' אמר רבא מ"ט דר"י בב"ר אמר קרא והי' ביום הנחילו וכו' אמר אביי הא מלא יוכל לבכר נפקא וקשה לי למה אמר מ"ט הי' לו לומר מנ"ל לר"י הא דהא סברה חיצונה שלא יכול לשנות ועיין ברשב"ם וא"כ הי' לרבא לומר מנ"ל לריב"ב הא וצע"ג וגם אביי הקשה הא מלא יוכל לבכר נפקא הי' לו לומר האי מלא יוכל לבכר יוכל ללמוד דהא באמת נפקא מוהי' ביום הנחילו את בניו וצע"ג

ולפמ"ש ניחא והוא בודאו אם אמר על מי שיורש בלי משמוש נחלה אז הוא בסברא דמהני דהא הוא ראוי לירש מעצמו בכח קרבות שלו וגם יורש במקצת דלא הוה עקירת ירושה ממקומה מהכ"ת דלא יוכל להוריש לו בכולו וראי' דהוא סברה חיצונה דהא התורה הצריכה לגלות שלא יוכל לבכר בחלק בכורה ואי לא הי' בסברה שאפילו היורש מחמת קרבות וגם יורש במקצת שיוכל להוריש לו הכל למה לי לא יוכל לבכר הא סברה הוא ולמה לי קרא אלא בודאי שסברה הוא שמי שיורש במקצת מחמת קרבות בלי משמוש יוכל להוריש לו כולו והו"א דיוכל להוריש גם חלק בכורה אגב השאר קמ"ל דלא יוכל להנחיל חלק בכורה עם שאר נכסיו לאחד ועיין רשב"ם בד"ה לפי שנאמר והבן בדבריו אבל שיהי' אדם יכול להנחיל לשאר יורשיו אשר יורשין ע"י משמוש נחלה הוא ספק אי נימא שלא יוכל להנחילו דהא מה הוא יורש אינו בכח עצמותו אפי' במקצת ואיך יעשה אותו יורש בכולו או נימא כיון דעכ"פ ירש במקצת ע"י משמוש יכול להוריש לו בכולו וזה שרבא חקר מ"ט דר"י שמחלק בין הראוי לירש בכח עצמם ובין הבאים לירש בכח משמוש הלא עכ"פ ראוי לו לירש וירש במקצת ויהי' יכול להוריש לו הכל וא"כ מ"ט דמחלק ביניהם בשלמא רבנן פליגי דלא יוכל לשנות מחק דין נחלות אפי' בבן בין הבנים אבל מ"ט דריב"ב דמחלק ע"ז אמר רבא דיליף מן ביום הנחילו את בניו דתורה נתנה רשות לאב להנחיל לכל מי שירצה היינו דוקא אב לבניו אשר יורשים בכח ירושה בלי משמוש נחלה משם יליף לחלק ביניהם ע"ז הקשה אביי הא מלא יוכל לבכר נפקא מה שאב יוכל להוריש מי שבא לירש אותו בכח עצמו ידעינן מסברא דלולא דהוה סברא חיצונה שיוכל להוריש למה לי קרא דלא יוכל לבכר ואם כן היה לו ללמוד מן ביום הנחילו את בניו את לרבות הטפלים