מחנה חיים חושן משפט חלק ב שז

לה כר' יוסי יעו"ש היטב ממילא גם הראשים לא יוכלון להפקיע מהעובר וא"כ הך ר' ישמעאל בר' יוסי לא פליג בדין זה עם ר"י דעובר יש לו זכי' אבל דווקא בירושה הבא ממילא אבל האב לא יוכל להנחיל ממילא לא שייך בעובר הפקר ב"ד הפקר ודוק הוטב בזה

אמנם דברים אלו טעות הם בידי דאין אנו ילפינן הפקר ב"ד מן אבות מנחילין במה שהמה מזכין לא' בין הבנים רק יען שע"כ כיון שהוא נותן לאחד הרבה הוא מפקיע הירושה משאר בנים ה"ה שהב"ד יכולין להפקיע ולזכות וא"כ כיון דפשיטא דאפי' מן העובר יוכל האב להפקיע וליתן מחלקו לאחד משאר בניו וא"כ ה"ה שב"ד יכול להפקיע מן העובר ולזכות לאחרים

אך לפ"ז קשה לי מנ"ל מפסוק זה הפקר ב"ד הפקר בשלמא האב יש לו כח להעביר נחלה שלא יבוא ירושת ממונו ברשות בן זה רק יבוא לבן האחר שלא יתחיל הירושה בכל אחד אבל אם אמר נכסי לך ואחריך לפלוני באמת לא מהני דירושה אין לה הפסק כמבואר בב"ב דף ק"ל וא"כ מנ"ל דב"ד יכולין להפקיע מאדם ממון וצע"ג

ונלע"ד מזה מוכח סברת רמב"ן שדווקא אם האב אומר נכסי לך ועשה אותו יורש אז ירושה אין לה הפסק אבל אם אמר שאחר עשר שנים יפלו כל הנכסים לבן אחד אז נפקע ירושת התורה וחל נחלות אבות מזה נדע כי האב יוכל להפקיע חלק ירושה הגם שהבן זכה בו מכבר וה"ה הב"ד ודוק וא"כ דברי רשב"א נפלאו מאי קו' הלא הב"ד יוכלו להפקיע נכסי עובר וצע"ג ועוד קשה לי דהלא מוכח כן דמתחילה משני הגמ' לעולם חוששין למיעוט ורק עבדי' לי' תקנתא מזה מוכח הב"ד יכולין להפקיר נכסי עובר לטובת היתומים כדי שיהי' עבדים אוכלים בתרומה ודוק ועוד ראה זה מצאתי בתוספתא פ"ט וז"ל חשו"ק שקנו עבדים אין אוכלין בתרומה אבל אם קנו לה ב"ד או שמנו אפוטרופין או שנפלו להן בירושה ממקום אחר הרי אלו אוכלין בתרומה עכ"ל א"כ מבואר אם ב"ד קונין להם עבדים אוכלין בתרומה והלא מדאורייתא אין להם שליחות לזכות בעבורם רק הב"ד עושין תקנה ומהני הקנאת ב"ד שיהי' נחשב קנין כהן ודוק ותוספתא זו נעלם לשעה ממאור ישראל הגאון פנ"י בקדושין דף מ"ב בד"ה אמר ר"נ אמר שמואל שלמד זה מתוס' והלא הוא דין מפורש בתוספתא ודוק. דברי אחיך הדש"ת. סימן מב שלמא רבא מן שמיא לחד מן קמיא משלשלת יחוסיא אור החיים המאור הגדול לממשלת התורה הרב הגאון ר' יהודא ז' עטער נ"י בעמ"ח מחברת זכות יוסף בק"ק ליוארנא באיטאלי

מכתבו הגיעני שנית אשר בו אץ עלי להשיב וטרם שקבלתי אגרת השנית שלחתי שורתים עב"ד כי זה ימים אשר שמתי עיני ולבי על הפסק ורבו לי ספיקות רבות היעמדו דברי מנוח בצוואתו כי עניני נחלות המה כהרים התלוים בשערה ובקשתי העתקה הצוואה וכהיום גמרתי בלבי לשלוח פסק הראשון אשר לי שלא הי' כח ביד שמעון המנוח לאמור שחצרון ואליאב ירשו ולהעביר ירושה מחנוך ויען כי היא מלאכת שמים לא אחשוך מלהודיע כי יש דברים בגו ואשר יתן ד' בלבי אשמור לדבר בפי קסת הסופר וכטוב וישר בעיני אלקים כן יתן בלבכם לעשות

שאלה אודות ראובן ושמעון בני לאה אשת יעקב תושב דמשק אשר גדלו והצליחו אשר שמעון פרש להתקרב לחצר המלכות להתעסק בעסקי מלכות ובהתקרבו קרב את ראובן אחיו להיות גבאי מנת המלך על איזה שבטי ערביאים וכל אשר ראובן עשה הי' תחת יד שמעון אין שר בית האוצר יודע מאומה עם ראובן רק כל החשבונות הי' ע"י שמעון ושמעון הי' גדול עד מאוד כל בני הארץ באו ומבקשים פני שמעון כאחד המלכים והי' צדיק בענין שהיתה שלימה עבודתו ויראתו את ד' בשלימות היותר מפליאה את שמעו ואיננו חסר רק זרע אנשים כי בן וגם בת לא הי' לו וגירש את אשתו ונשא אשה שנית היא צלה ולה בת שמה נעמה ולאחיו ראובן הי' שלושה בנים חנוך ופלוא וחצרון ויתן שמעון את בת חרגתו נעמה לבן אחיו חנוך לאשה ותהר נעמה ותלד לחנוך בת ושמה צפורה וגם לפלוא לקח אשה ובני פלוא אליאב ואביגיל וימת פלוא כבן עשרים שנה ויגדלו על ברכי ראובן זקנם וישארו חנוך וחצרון וימת ראובן אביהם ויהי' חצרון כהולך בתומו צדיק לשמור דברי דודו שמעון וחנוך הי' מעקש דרכיו הי' סורר ומורה נגד דודו המטיב לו וכל כך הי' דרכיו מקולקלים עד שסבבו שדודו ישנא אותו שנאה עזה מאוד ותגדל צפורה בת חנוך ויתן שמעון אותה למשה בן עמרם לאשה ותהר ותלד בן ויקרא שמו אליעזר ויהי' כאשר קמו שבטי הערב על מלכם וירא שמעון לנפשו ויעש חשבנותיו עם ראש בית האוצר וד' נתן חינו בעיני המלך והשרים ויתנו לו מכתב על צדקת חשבנותיו ומכתב רשיון ליציאתו מעירו ויקח כל רכושו וכסף וזהב ומרגליות יקירי הערך וילך באניות המריץ עם צפורה ובנה אליעזר ומשה אישה וירד יפו ומשם נסע תרשישה דרך הברזל וישב שם וחנוך התודע לרשות תחת דודו שמעון ויגדל גם הוא מאוד מאוד רק לא ארכו לו ימי גדולתו כי ד' אמר להשפילו ולהורידו ובכל זאת לא שב חנוך מדרכו הרעה וכאשר נתן שמעון אל לבו דרך כל העולם הנחיל כל רכושו לאשר ישר בעיניו אך את חנוך העבירו מנחלתו ואעתיק הלשון של השאלה במחברת זכות יוסף וז"ל וככה היתה החלוקת נחלתו על פיו בחייו החצי מכל נכסיו אשר תחת כפת רקיע לצפורה אשת משה ולבנה אליעזר בשוה והחצי השני מחציתו לחצרון ומחציתו לאליאב בן פלוא וממחצית החצי אשר לחצרון יתן לחנוך אחיו סך חמשה ועשרים אלף פראנקס וכן הטיל על כל נוחל מהשלשה יורשים האלה איזה סך אשר יחולק לאנשים ולקופות שונות זה בכה וזה בכה וכתב בסדר וחתום בכתב יד שמעון הנזכר כל סדר אופני צוואתו הנזכר ויפקדנה תחת יד ערכאותיהם לעשות משפט הכתוב בה ביום הפקודה והרוח תשוב אל אלקים אשר נתנה וכאשר שבק שמעון הנזכר חיים לכל ישראל וכאשר הלך בעוף השמים טעלעגראף אל חנוך דמשקה זה השוכן על חוף אמנה ויודע לו ע"י הציר בית האוצר בדמשק כי דודו העבירו מנחלתו כי הציר דמשק בעיר יפו הודיע לו כל הצוואה אז התלבש רוח ערמה בחנוך לדבר אל חצרון ואליאב פן ואולי העביר הדוד המנוח את אחד מנחלתו או מיעט לאחד וריבה לאחד כל צוואתו יהי' בעל רק כל אחד יטל חלקו ואם לא יעשו כן אז יביאם במעקה והרכוש לא יצא מתחת הממשלת ולא יוכלו לנגוע בהירושה וכדומה מהפחד עד שחצרון עשה עמו שטר בהכרח ע"י השר אלמדינה ויבוא השר עם חנוך לפני הב"ד