מחנה חיים חושן משפט חלק ב שו

לקטנה אין לה ד' אמות ולפי חקירה שלך הלא ד' אמות אינם קונים רק חכמים תקנו שלא יזכה בו אחר וממילא הוא לאיש פרטי והוה כמו ירושה שזוכה קטן יען שאין אחר רשאי לזכות בו בשלמא אי ד' אמות פועלים קנין בתורת חצר א"כ אין שליחות לקטן אבל לפי חקירתך יהיה ד' אמות פועלים קנין לקטן ודוק

ולפי חקירתך יהיה יכול אדם להקנות לקטן שהגיע לעונת נדרים אתרוג ביו"ט ראשון שאחר שיצא הקטן הנ"ל יאסור האתרוג על עצמו ועל כל העולם חוץ מראובן אשר קנה לו האתרוג ויהיה ממילא של ראובן דבהגיע לעונת נדרים נדרו נדר והקדישו הקדש עי' תוס' נדה דף מ"ו ואולי הוא אינו לוקה אם עבר על נדרו א"כ עדיין יש לו אחיזה בו ודוק

והנה אשר חדשת בחקירתך לתרץ קו' וסתירה אין רצוני לפלפל כיון שאני אינו מודה לך בעיקר החקירה אבל על אשר תרצת בחקירתך קו' תוס' מגונב כיס שהקשה תוס' למה לא קונים לו הד' אמות ותרצת יען דנגזל יכול ליקח ממילא פסק כח ד' אמות יען שיש עוד אחר שיוכל לזכות בו עכ"ד אפלפל עמך בדרך הלימוד חכמים עשו תיקון אם אותן ד' אמות לא יזכו לשום אדם זכות חדש א"כ ממולא נפעל לאיש העומד בד' אמות וא"כ כל קנין הגנב אפי' אם מכניס בביתו ממש לא קנה הגניבה אלא דפטור משום קילב"מ א"כ גם ד' אמות יזכו לו ויהיה פטור משום קילב"מ ומה שהנגזל היה יכול לחטוף גניבתו אינו זכות חדש אשר יזכה דממנ"פ אי פסקי' אם איתא בעינא לא פטור עיין סנהדרין דף ע"ב א"כ הוה בתורת השבה ואי אפי' איתא בעינא פטור א"כ גם הנגזל לא יכול לחטוף ועיין בתוס' סנהדרין שם ובדבר נחמד של הקצו"ח סימן שנ"א שחידש בקיל"מ ואיתא בעינא אינו מחויב בהשבה רק הנגזל יכול ליקח את שלו יעו"ש כי נעים והיה בו לפלפל להצדיק דבריך

סוף דבר יש לי עוד לדון על חקירתך בד' אמות אם אין הד' אמות קונים לו א"כ איך יהיה שלו הלא יוכל לתפוס את ההפקר איזה גוי וקונה אותו מן התורה והלא ב"ד של ישראל אין להם כח לאמור אם אמרו חכמים לא יזכה אם עבר והגביה לא זכה עיין כתובות דף פ"ו ר' יוסף אומר כיון דאמרו חכמים לא לזבון לא מהני דזה בבר ישראל דמחויב לשמוע דברי חכמים אבל גוי לאו בר קבול תקנתא דרבנן הוא וממילא יוכל לזכות בו הגוי ומהני קנינו ואיך יהיה של ישראל ממילא הא יש בעולם גוי שיוכל לזכות בו וכי תימא דחכמים יפקירו אותו חפץ ממנו זה בורכא כיון שצריך אח"כ להפקיר ממנו עכ"פ זכה בו הגוי לרגע ומוכח דלא היה של ישראל העומד בתוך ד' אמות של החפץ ודוק

וגם זאת יש לי במקו"א חקירה גדולה אי הב"ד יכולין להפקיר ממון גוי דמפסוקי של ראשי אבות או מפסוק כל אשר לא יבוא בעצת זקנים מוכח רק דמהני הפקירם בממון של ישראל אבל מי נתן להם כח על ממון של נכרים הכי המה שופטים ושוטרים על האומות העולם ודוק

ואזכיר עוד לפי דבריך שאין ד' אמות קנין רק שלא יכול איש לזכות בו וממילא הוא שלו א"כ צא ופרנס לי סוגי' דנדרים דף ל"ד היתה לפניו ככר של הפקר ואמר ככר זה להקדש מעל יעו"ש ועיין ר"ן שם ועיין בקצו"ח סי' ס"א שנתקשה איך משכחת מעילה רק בחצר הדיוט קונה להקדש יעו"ש וזה תינח אם ד' אמות קונים אבל אי הוה רק ממילא להקדש יען דלא יוכל עוד אחר לזכות בו א"כ אין כאן חצר הדיוט אשר יזכה להקדש רק ממילא בא זכיה להקדש ודוק

והרהרתי עוד לפי חקירתך יהיה משכחת לעבד ממון באחד שאסר נכסיו חוץ מעבד ראובן דאז נכסים ממילא הן שלו והאדון לא יכול לזכות מכח מה שקנה עבד ועיין תוי"ט ספ"ג בב"מ ודוק

ומצאתי אחרי שכתבתי עד כאן דבר נפלא לאדמ"ו שר התורה בספרו שערי תורה ח"ב כלל כ' פרט ד' אות ט' שחידש קנין ד' אמות הוי קנין דאורייתא קנין חצר ממש דבסמטא ובצידי רה"ר או אפי' ברשות הרבים יש לכל אדם חלק בו והוה חצר שלו רק יש לשאר בני אדם ג"כ חלק בו והפקיעו חכמים חלקם ונשאר אותן ד' אמות שלו דהא היה חצירו מכבר ולא צריך לעשות קנין מחדש בד' אמות וא"כ קנין ד' אמות הוא קנין חצר דפח"ח ויש לי לעיין עליו מדברי רמב"ן פ' ויקרא הבדל בין שותפות וצבור ודוק

ואהובי אחי נ"י רבות מחשבות עלה בלבי לפלפל ולחקור בחקירות הנאה רק בעוה"ר יש לי הרבה בטילים כי נשמות ערב רב עזי פנים שבדור המה מפירי תורה ע"כ קצרתי במקום שהיה ראוי להאריך ואעתיק לך דבר מחדושי אשר כתבתי זה רבות בשנים שפני יהושע קידושין דף מ"ב מחדש שכח ב"ד יפה מהני אפי' לדאורייתא הוא תוספתא מפורשת כאשר אבאר בעזה"י

יבמות דף ס"ז ע"ב דאי האי דמעברא ברא לא עדיף מהאי הקשה הרשב"א קו' נפלאה בשלמא בהאי דקמן דמן התורה כל הנכסים לבן ומותרים העבדים בתרומה ולכן גם אם הפקיעו ליתן לבת מותרים בתרומה אבל אם העובר הוא זכר ויש לו חלק בעבדים והוא זר במעי אמו ואז העבדים אסורים מן התורה בתרומה ואיך יעקרו חכמים בקו"ע ומתירים לאכול והוא קו' נפלאה ותי' דיוכלו חכמים לעקור אפי' בקו"ע ועושין התרומה לחולין יעו"ש ולכאורה נפלא בעיני הלא הפקר ב"ד הפקר והמה הפקיעו הנכסים מהעובר וזכה בהם הבת וא"כ העבדים המה קנין כספה ומותרים באכילת תרומה ולמה הרעיש הרשב"א את העולם

ונלע"ד לבאר עומק הרשב"א בעזה"י דנ"ל לחדש דבר דבגיטין פ' השולח למדו הדין דהפקר ב"ד הפקר מב' פסוקים (א) מפסוק כל אשר לא יבוא בעצת זקנים יחרם כל רכושו (ב) מה האבות מנחילין את הבנים אף הראשים מנחילין יעו"ש בגמ' וברשב"א שם ונ"ל דנ"מ לדינא מאיזה פסוק ילפי' דאי ילפי' מפסוק כל אשר לא יבוא וגו' ודאי משמע שהפקר ב"ד הפקר הוא דווקא אם איש ההוא אוטם אזנו משמוע לבוא בעצת זקנים אז יוכלו להפקיר וא"כ עובר זה מה פשע שיפקיעו זכותם ואפי' אם נולד והוא קטון אין עליו מצוה לשמוע דברי חכמים ולא יוכלו להפקיר נכסיו אבל אי ילפי' הפקר ב"ד הפקר מפסוק ראשי אבות מה אבות מנחילין אף ראשים מנחילין א"כ אמרי' כמו שהאב יוכל להנחיל לבן בין הבנים אפי' אם הבנים לא פשעו כנגדו יוכל ליתן לאחד מבניו רוב או כל נכסיו ה"ה הראשים יוכלו להפקיע ממון אדם אפי' אם לא פשע כנגדם כלל ויוכלו לתקן במיעוט נכסים להפקיע חלק הזכר

אך אי יפקיע אפי' בעובר תלי' אי אמרי' דגם האב לא יוכל להוריש עובר יתר שאת בירושה אז ממילא גם הראשים לא יוכלו להפקיע ממון של עובר דאין כחם יפה משל אבות ולפ"ז לר' יוסי דסובר דיש לעובר זכי' אפי' אמרי' בב"ב דף ק"מ דווקא ירושה דממילא אבל האב שנתן אפי' בתורת מתנת שכ"מ לא מהני בעובר ועיין בתוס' שם ד"ה נכסי להאי דמעוברת ועיין עוד במהרש"א שם בגמ' וסבר