מחנה חיים חושן משפט חלק ב שד

קצו"ח קפ"ט שקנין שימוש קנין טוב וחצר המשכיר קונה לשוכר אם מרוצה עיין ש"ך שי"ג ודוק

נחזור לחקירה ראשונה אם כנים דברי שע"י הפקר ב"ד שאין אחר רשאי ליטול ממילא שלו ולא צריך קנין מובן קנין אודייתא גם שרק מדרבנן בכ"ז שלו מד"ת ויצא באתרוג זה, אצפה לתשובתך תאיר עיני במאור תורתך ואם שגיתי תדוני לזכות כי אני בעוה"ר עמוס התלאות ד' יחזקני לתורתו ולעבודתו ויקוים בי מקרא שכתוב לא ימושו מפיך וכו' בזכות אבותינו הקדושים שמסרו נפשם על תוה"ק אחיך הקטן המנשק ומשתחוה מרחוק בלב קרוב. הק' זוסמן באאמ"ו מ"פ סופר

תשובה שפעת ברכות ורב הצלחות לראש גבר ה"ה אחי הרב הגאון ר' זוסמאן סופר נ"י אב"ד דק"ק האלאש

אחד"ש אודיעך כי כעת פניתי מכל טרדותי לעיין במכתבך הנעים כי חקירה גדולה העמדת והפלפול נאה שר בו הגדלת מעשיך בכל זאת אציג לפניך רעיוני ואשר תבחר תקרב כאות נפשך ואצפה לשמוע קולך פעם שנית בדבר הזה

ראשית מה שהבאת דברי שמ"ק שכ' וז"ל כיון דתקינו רבנן ד"א שלה הם מדאורייתא דהפקר ב"ד הפקר והוה כמו ירושה עכ"ל והפלאת דהנך תיבת כמו ירושה המה כמיותר אלא להורות בא כשם שהאבות היה להם כח להנחיל כך גדול כח חכמים אפי' להכניס ברשות אחר ע"י ד"א כמ"ש רשב"א בגיטין דף ל"ו עכ"ד

אהובי אחי נ"י זה רבות בשנים נפלאת לי דברי רשב"א הנ"ל דכח ירושה הוא מאב לבנים אפי' אח אינו יורש אחיו אלא חוזר הירושה לקבר ומן האב בקבר בא הירושה לבנו שהוא אחיו של מת עיין רמב"ם [פיה"מ[ בפ' יש נוחלין ורמב"ן בפ' מטות שהאריכו בדבר זה וכח ירושה מתפשט על כל מה שזוכה בו האב בא לבן ואם יש בנים רבים בא הכח ירושה שוה בשוה רק הקב"ה גילה ביום הנחילו את בניו שיוכל להרבות בבן בין הבנים עיין בב"ב דף ק"ל אבל לא בת בין הבנים יען דמי שיש לו כח ירושה מדאורייתא יוכל האב לומר עליו להרבות הירושה אבל מי שאין לו כח לירש היינו בת בין הבנים אשר הבת במקום בן אינה יורשת א"כ לא יוכל האב להפקיע כח ירושה מן הבן דלא יוכל לעשות האינו יורש ליורש ועיין ברשב"ם שם

ולפ"ז אחרי נודע כי ירושת הארץ היה ירושת שבט בקבר עיין בב"ב א"כ בא הירושה מראש השבט ואב מוריש לבנו עד דור רביעי שבא לארץ א"כ אם ראשי השבטים חלקו ובחרו לקטנים היינו שהפקיעו הנכסים מכל הקטנים שבאותו שבט וממילא נשאר אותו חלק להך קטן אשר לא הפקיעו ממנו וירש הוא בלבדו דהא הוא היורש דאורייתא מן האב בקבר ואין כאן באותו שבט אשר יוכל לזכות בו דהפקיעו הראשים חלקיהם וכן עשו בקטן אחר שלא יוכל איש משבט לזכות ונפל כל שדה ושדה לכל קטן בתורת ירושה כאלו הוה חד בר חד בכל הדורות וממילא זכה בתורת ירושה אבל מנ"ל שיוכלו חכמים גם לזכות לאדם הפקר אשר אין בו מבוא לזכות בתורת ירושה למשל אם חכמים מפקיעים מאדם רכושו ונעשה הפקר עכ"פ ע"י ההפקר לא זכו האבות בקבר שנאמר שבא לאדם ידוע הירושה מאבותיו וא"כ מנ"ל שיוכלו החכמים להפקיר מזה ולזכות לזה וצע"ג

ואמרתי לתרץ בעזה"י דהא האב יוכל להנחיל לאחד מבניו הוא משני פנים (א) כגון יעקב יאמר ראובן בני לא ירש וממילא יורש שמעון הכל (ב) כגון שיאמר יעקב ראובן בני ירש הכל וממילא לא יהיה דבר לירש לשמעון וההבדל מבואר בפנים הראשון לא מדבר האב מי שינחיל רק מדבר ממי שלא ינחיל ובפנים השני השני מדבר האב מי שינחיל ושותק ממי שלא ינחיל והתורה אמרה ביום הנחילו את בניו היינו שאומר על בן בין הבנים מי שינחיל משמע שיש לו כח להנחיל לזכות ולא שמדבר ממי שאינו ינחיל היינו שמפקיע ממנו הירושה ודרשו מה אבות מנחילין את הבנים היינו שמזכה לאחד ה"ה הראשים מנחילין לזכות דתורה לא דברה לאמור ביום שיעבור מבניו היינו לאמור שראובן לא ירש הוא הפקעת ירושה דלא מהני עיין בש"ע ח"מ רמ"ח ובסמ"ע ודוק אלא אמרה ביום הנחילו לאמור שראובן ירש הכל ודוק

וזה לשון הרשב"א גיטין דף ל"ו בד"ה רבא אמר הפקר ב"ד הפקר וז"ל ומינה שמעי' דכח ב"ד יפה להפקיר ממון מזה ולזכותו לזה אפי' קודם שבא לידו וכן מוכח מקרא דאלה הנחלות אשר נחלו דמה אבות מנחילין ואומרים שדה פלוני לפלוני וזכה לו מיד ואף קודם שבא לידו אף הראשים מנחילין לכל מי שירצו ואומרים ממון ראובן יהיה לשמעון וזוכה בו מעתה שמעון עד כאן לשונו הרי שדייק שאבות מנחילים ואומרים שדה פלוני לפלוני הרי שהזכיר האבות בשדה פלוני לפלוני במנחיל ולא במפקיע ודוק

ולפ"ז נאמר דדווקא דומי' דאב דיוכל להנחיל הכל לבן אחד עכ"פ היה לבן חלק בירושה ויוכל האב להרבות לו לזכות הכל ה"ה יוכלו האבות ליתן חלק הארץ לקטן דבלא בירור עכ"פ יש לו איזה חלק בו בכח ירושה א"כ בחרו האבות שיהיה לו כח הכל אבל לזכות לאיש אחד בכח הפקר ב"ד שבלי פעולת הב"ד לא היה לו בו שום חלק מנ"ל שיוכלו לזכות לו רק מכח הפקר נשאר לפניו לזכות בו אבל החכמים לא יוכלו לעשות שכבר זכה בו וכפירש"י שאם יש סביבותיו דבר הפקר אין אחר יכול לזכות בו אבל גם הוא לא זכה עד שיבא בידו או ברשותו לקנות אותו ודוק ודברי שמ"ק שמדמה קנין ד' אמות לירושה הוא פלא וצע"ג

ואפשר דשמ"ק סובר כדברי רמב"ן בחדושיו לבב"ב דף קל"ג שנתקשה לרב אחא דירושה אין לה הפסק מגמ' דהאי אמר ארבעה מאה זוזי לפלוני ולנסוב ברתא כיון דלא ירית אלא מדין תנאים הא כבר חל הירושה וירושה אין לה הפסק ותי' וז"ל ואפ"ל דלא דייקינן כולו האי אלא התורה נתנה רשות לאב להנחיל לכל מי שירצה ולהעביר מן היורש ובכלל זה נתנה רשות להנחיל לאחר זמן וירושה עוברת ונפסקת מן היורש ור"א בר רב עווי' בנכסי לך דווקא קאמר דכיון דמתחיל בירושה דתורה והנחיל בה שוב אינה נפסקת ממנו הלכך בשותק ואומר סתם אם מתו בניו ירש פלוני זכה בהן וצע"ג עכ"ל הזהב וא"כ צדקו דברי השמ"ק מה אבות מנחילין לכל מי שירצה ה"ה הראשים מנחילין לכל מי שירצה ותלי' רש"י ושמ"ק בפלוגתא של רמב"ן ודעימי' ודוק

ועתה אחקור על דבר חדש שחדשת שמי שאוסר כל נכסיו על כל העולם בהנאה חוץ מראובן ואח"כ הפקיר נכסיו א"כ המה ממילא שלראובן יען שלא יוכל איש לזכות בו חוץ מראובן א"כ ממילא הם שלו בלי קנין אפי' [מה שרמזת דצריך קנין בעבור בעלים משכחת שאסר בהנאה גם