מחנה חיים חושן משפט חלק ב שג

וי"ל כיון דתקינו רבנן ד"א שלה הם מדאורייתא דהפקר ב"ד הפקר והוי כמו ירושה עכ"ל ופלא שלא ראיתי בשום אחרון שהרגיש בסיום דבריו מה רצה בזה דהוי כמו ירושה

והנה פשטות נ"ל שכיון למ"ש רשב"א גיטין דף ל"ו מאיזה פסוק שלמדנו שיש כח חכמים להפקיר אם מפסוק יחרם כל רכושם משם למדנו שיש כח להפקיר ממונו ונעשה הפקר אבל אין להם כח להעמיד הדבר ברשות אחר כחקירת אחרונים כידוע אבל מפסוק אלה הנחלות וכו' משם נלמד שיש לחכמים כח להעמיד ברשות אחר יעו"ש היטב בחידושי רשב"א א"כ כוונת השמ"ק כירושה שנשיאים היה להם כח להנחיל כך כח חכמים להעמיד ד"א ברשותה ונעשו כחצירה

ויש לי פשט אחר אשר יהיה הלשון מדויק ביותר ואקדים סברא אחת הלא נודע שאין דבר יבא לרשות אדם בעולם אם לא עשה בו קנין או הוא או שלוחו אבל רק בדבר אשר גם אחר יש בעולם שהיה לו כח ליטול דבר זה כמציאה והפקר מכ"ש בחפץ שיש לו בעלים לא יוכל איש אחר לקנותו בלי קנין אבל בדבר אשר אין שום אדם בעולם יוכל ליטול חפץ זה רק איש אחד למשל אם אחד אוסר כל נכסיו בהנאה לכל העולם חוץ מראובן ואח"כ הפקיר נכסיו אז נ"ל פשוט שראובן לא צריך לעשות שום קנין כי רק הוא לבדו בעולם שיוכל ליטול וממילא שלו הוא בלי קנין (ואולי בעבור בעלים) וכן אדה"ר שהיה לבדו בעולם ואמרו חכז"ל אדם כי יקריב מכם קרבן כאדה"ר בלא גזל כי אדה"ר לא היה צריך קנין שהכל שלו הארץ נתן לבני אדם והנה ירושה צוה השי"ת קרוב קרוב קודם וע"כ אם רק בן יחיד היורש לא צריך לעשות קנין ורק בשני אחים צריך קנין וכן יורש קטן זוכה ולא שהתורה הקנה לו רק התורה צוה על אחרים שאין להם זכות בנכסי אביו של יורש קטן ממילא שלו הוא (עיין רא"ש יבמות ס"ז אם עובר יורש מובן בזה) וכן כתב הבית אפרים סי' ס"ו ביו"ד במכירי כהונה ממילא זכו בהם כיון דשארי כהנים אסחי דעתייהו כמו אין בן לוי אחר בעולם ממילא שלו בלא קנין

והנה כל רעש של פוסקים רק האיך ע"י קנין דרבנן נעשה קנין מד"ת אבל להפקיר בודאי יש להם כח להעמיד ברשות אחר אינו מובן בפשוטו ע"כ הקשה בשמ"ק ד"א במה נעשה חצירה ותי' יען הפקר ב"ד הפקר ויש כח לחכמים שאין שום אדם בעולם יכול לזכות בד"א אלו כל זמן שהוא שם ואז לא צריכה קנין וממילא שלה כירושה שלא צריך קנין יען שאין לאדם זכות בנכסים אלו ממילא של יורש הם כך ד"א, ובזה מיושב הרבה קו' של אחרונים גם קו' שלך במע"ש אשר הארכת בספר פלס חיים ואכ"מ

וזה כוונת רש"י ל"א שכוונת אבא כהן ברדלא ד"א קונות לו שחכמים הקנו לו המציאה ע"י ד"א כי אין להם כח להקנות רק פירש"י מה שמונח בסביב של ד"א אין אחר רשאי ליטול כי חכמים הפקירו ממנו וכח זה יש להם מי שיטול יהיה הפקר ממילא תיכף שלו הן ומיושב קו' התוס' למה לא קונה הגנב בד"א יען אם גם חכמים הפקירו בד"א שאחר אין רשאי ליטול אבל הנגזל בודאי רשאי ליטול משם א"כ אין הגנב לבדו בעולם אשר יש לו זכות בזה ממילא לא קנה ולהקנות לגנב אין להם כח (ועיין בשבילי דוד א"ע קל"ט מש"כ בשמי)

וא"כ מובן כל קניני דרבנן שנעשו דאורייתא וכן מי שקידש ע"י מעמד שלשתן שב"י סכ"ח סובר שמקודשת וז"ל כ' ר"י דלמ"ד מקודשת היינו מדרבנן כיון דמע"ש תקנתא דרבנן הוא עכ"ל ואינו מוכרח דהא א"ל כיון דתקינו רבנן וקנו לה המעות וכיון שיקנו לה הו"ל כאלו נתן כסף והוה מקודשת מד"ת ראה לשונו הדק היטב שכפל כיון דתקינו רבנן וקנו לה המעות ולא כתב כיון שהקנו לה רבנן הכסף יען שסובר ג"כ שאין כח להקנות שיהיה אח"כ קדושין מד"ת רק דתיקנו רבנן קנין זה וממילא נקנה לה יען שאין אחר רשאי ליעול ממנה ועיין

ובזה נ"ל ליישב הרמב"ן בב"ב שכתב נגד הסוברים שמכירת שטרות דרבנן ע"כ יכול למחול כי מקדושין משמע שמקודשת מד"ת וצעקו עליו אריות פנ"י ואב"מ סי' כ"ח כי שם תנינן גם במע"ש פליגא ומע"ש דרבנן ואפ"ה כתב מקודשת ונראה שגם הרמב"ן סובר במע"ש מקודשת מד"ת כיון שהחכמים תיקנו והפקירו לכל אדם הפקדון או המלוה וממילא שלה הוא כי היא לבדה בעולם ואין לאחר רשות בו אבל במוכר שט"ח בעבור מכירת שטרות דרבנן יכול למחול א"כ עוד איש אחד בעולם שיש בו כח ממילא אינה שלה רק ע"י קנין דרבנן שהקנה לה ואז לא שייך מקודשת מד"ת ומדויק לשונו מאוד בודאי אם לא יכול למחול גם אם מכירת שטרות דרבנן היא מקודשת מד"ת אבל במע"ש סובר הרמב"ן כאשר העיד האב"מ שם שסובר שלא יוכל למחול שפיר מקודשת מד"ת ובאמת פלא בעיני על האב"מ כי ר"ן בגיטין מביא בשם רמב"ן שיוכל במע"ש למחול) וב"י סי' קכ"ו פסק במע"ש שאינו יכול למחול ע"כ כתב שמקודשת מד"ת

ומיושב ג"כ סתירת תוס' ב"מ דף מ"ו שהקשה תוס' שיודה שמעות שלו וב"ק דף ק"ו הקשה תוס' שיקנה המעות ע"י ד"א שיודה שיש לו קרקע ותי' תוס' שקנין אודייתא דרבנן לא מהני לפדות המעשר עיין פנ"י וחת"ס סי' ש"י ונראה אם מודה שמעות שלו הגם אודייתא רק מצד הפקר ב"ד אבל המעות שלו מדאורייתא כיון שאין לאדם בעולם עוד כח במעות הזה ממילא שלו אבל בב"ק הקשה תוס' שיודה שיש לו ד"א קרקע מה שבאמת אין לו ואז לא שייך סברא שלי גם אם אודייתא דרבנן מצד הפקר ב"ד בכ"ז הקרקע שלו מד"ת כיון שאין הקרקע באמת שלו רק הוא יכול להתחייב עצמו אבל לא מהני לענין ד"ת לפדות ודוק ומיושב קו' קצו"ח קצ"ד מה הקשה שם בעומד בגורן שיקנה באגב וכו' הלא קנין אגב דרבנן ומובן מאליו

והנה החת"ס סי' שי"ד הקשה סתירת תוס' בגיטין דף ס"ד כתבו שקנין דרבנן רק להפקיע ובב"מ דף מ"ו הקשו דליקנהו באודייתא משמע שקנין דרבנן מועיל לפדיון מד"ת ע"ב גם קו' הקצו"ח שאגב רק דרבנן ונ"ל הלא נודע שאין המזכה יכול לזכות ע"י עצמו או ע"י חצרו למקבל יען שלא יצא מרשות לרשות אבל איש אחר יוכל לזכות כמבואר בסי' ר' אצל הלה מופקדין אצלו א"כ זה העומד בגורן לא היה לו כח לזכות ע"י ביתו שמונח המעות בתוכו כי במה יזכה לו כמובן אבל אם לכה"פ קנין אודייתא פועל הפקר ב"ד הפקר או ע"י קנין אגב פועל מצד הפקר שאין זה עוד מעות שלו אז יוכל לזכות בחצירו המעות שמונח שם בעבור חבירו המקבל וקונה מד"ת ומיושב הכל בעזה"י

ועוד דרך לפני ליישב כל הקו' הנ"ל יען שעומד בגורן ולא היה לו דבר לעשות קנין להשכיר ביתו כדי לקנות במעות שמונח שם ע"כ אם קונה המעות ע"י קנין דרבנן ומדרבנן לכה"פ שלו אז קונה הבית מצד קנין שימוש שמשתמש מעות שלו שם וזה חזקה לקנות הבית ואז קונה מד"ת ועיין