מחנה חיים חושן משפט חלק ב שב

מכירים באונסו יען דהוא בחינם דלא יגרום לו טובה כלל דהא אין מצרפים מודעה כזאת לעדים ועל כן אין שומעין לו לעשות רצונו דיוכל לבוא ממנו נזק ללוקח וע"כ דאפי' נכתבת לא הוה מודעה שאין מקבל מכתב זה שם מודעא אבל לרשב"א דסובר מצרפים מודעה כזאת עם עדים אחרים א"כ לא שייך לומר לא הוה מודעה דהא אם יבואו עידי אונס הוה מודעא רק דלא הוה מודעה גמורה בכל תוקף ועוז להיות בכח מודעה כזו לבטל המקח ודוק

גם זה מצאתי בהגמ"י פ"י מה' מכירה וז"ל כ' רבינו אפרים בתשובתו אמר רבא לא כתבי' מודעא אזביני משום טעמא דאין אדם יכול לבטל מה שעתיד לעשות ואח"כ נותן ואפי' הוא אנוס דכיון דעדים ראשונים ראו אונסו ועשה בפניהם מודעא ואח"כ מכר בפני אחרים בשתיקה וכתבו וחתמו הרי אלו מעידים שהיתה מכירה זו גמורה ושנים הראשונים מעידים שהי' קודם לכן אונס הואיל ונוכל לקיים דברי כולן דאמת בסוף נתרצה הלכך לא כתבי' מודעא אזביני אלא כהאי מעשה דפרדיסא שאותם עדים עצמם שיודעים אונסו הם החתומים על המכירה הלכך נראה לומר כל אדם שעושה מודעא על מחילה או על קנין שעתיד לעשות ואח"כ מוחל או הקנה בפני שנים אחרים אין המודעא כלום כ"ז כ' רבינו אפרים בתשובתו עכ"ל לפום רהיטא משמע ג"כ דסובר דמודעא עם האונס צריך להיות מכת אחת אבל לא שיצרפו שני כיתי עדים כת אחת על מודעה וכת אחת על האונס

שוב התבוננתי וראיתי כי נהפוך הוא דודאי מודה הגהת מיימונית שמצרפים כת עדים של מסירת מודעה עם כת עדים על האונס רק מחדש אם כת עידי מודעא ידעו מאונסו שהלוקח מאנס למוכר שימכור לו החפץ דהוה הדין לרוב הראשונים הרמב"ן ודעמיה עיין ב"י באריכות בראש הסימן הגם דלא ראו האונס בשעת מכירה כיון שמסר מודעא באנסו וידעו שכח המאנס לא נשתנה בשעת המכירה המכר בטל ועיין בסמ"ע ס"ק ז' ובנתיבות המשפט ס"ק ו' פי' דבריו שידעו שלא תש כחו של המאנס בשעת המכירה יעו"ש על זה פליג רבינו אפרים אם מכר אח"כ בפני עדים אחרים בשתיקה וכתבו וחתמו מכירה גמורה אמרי' דשניהם אמת דמתחילה הי' אונס ואח"כ נתרצה ומכר ברצון טוב כאשר העידו העדים אחרים שמכר בשתיקה ונא הרגישו שום אונס אבל בודאי אם הלוקח עשה כפיה בשעת מכירה עד שמכר לו א"כ העידי מכירה הם בעצמם עדים שהי' המכירה באונס רק דפסקי' דתלוי וזבין זבינא זבינא דאגב אונס דזוזא גמר ומקנה ואם יש מסירת מודעה גילה בדעתו שהוא איש אמיץ הלב דלא מזבין אפי' אם יתלה אותו א"כ בודאי רבינו אפרים מודה דמצרפים עידי מודעא עם עידי המכירה דכולם אומרים שלא הי' כאן רצון רק דנימא אגב אונסי דזוזא גמר ומקנה זה נתבטל ע"י עידי המודעא ודוק

וראי' ברורה לזה דכתב הב"י באות ז' לשיטת רבינו אפרים דגם דבמתנה הדין כן וז"ל ולפי טעם זה ה"ה לגט דכשאין עידי המודעא הם עידי הגט אין המודעא כלום דכיון דעידי הגט מעידים על גט ויש לקיים דברי עידי המודעא שלא יסתרו הכי עבדי' דכי אמרינן במתנה וגט דבגלוי בעלמא סגי לבטלם היינו כשעידי הגט ומתנה הם עידי הגילוי הא לאו הכי לא עכ"ל ובגט בודאי אין מגרש אלא ברצונו ועכ"ח דעידי גט לא ראו אונס כלל ואמרינן הגם דנמצא אח"כ עידי מודעה אמרי' הן אמת שהי' אונס מתחילה כאשר מעידים עידי המודעא רק אח"כ נתן גט ברצון גמור דהא עידי גט לא ראו אונס כלל ובעבור כן לא נזכר בגמ' דצריך לבטל מודעא רק בהנך שכופין להוציא דשם הב"ד ועידי גט ידעו מאונס אבל בעלמא דעידי גט לא רואים אונס אפי' אם הבעל מסר מודעא לא מזיק כלל יען דעידי גט לא ידעו מאונס ורואים בעיניהם רק רצון ואמרי' דשני כיתות אומרים צדק שהי' תחילתו באונס טרם שקרב למעשה הגט ואח"כ בשעת מעשה הי' ברצון גמור ודוק

היוצא מזה באופן נידן שאלתינו הגם דעדים עשו שלא כהוגן לכתוב שטר מודעה בלי ידעו האונס כיון שהביא המוכר לפנינו עדים אשר מעידים בעל פה לפני הב"ד שרתת ידיו בשעת חתימתו ולקיחת מעות ושמעו דברי הלוקח שאמר כחכם עשית שמכרת מה יהי' לך מכרמך אם תשב בבית כלא כל ימי חייך א"כ הוכיח סופו על תחילתו דהם עדים על האונס ומצרפים המודעא והמכר בטל ודוק

והגם שהלוקח טוען לפני הב"ד אמת כזאת וכזאת עשיתי אבל הכרם הזה לקחתי לפני שנים מערל אשר הי' לו והוא האיש אשר אנסתי עשה בערמה שהערל כפר במקח יען שהי' בית ערכאות אשר יכתב שם בגרונדבוך כחק המדינה ובא הוא בערמה ולקחו הכרם לעצמו אין הוא נאמן כיון שמוכר כפר בו שלא עשה אז מקח עם הערל והכרם הי' מוחזק איזה שנים להמוכר ועל הלוקח להביא ראי' כיון שהוא לא ירד כדין בכרם חבירו ולא נקרא מוחזק כלל ועיין תשובת רשב"א הובא בב"י סי' ק"ט כנלענ"ד הלכה למעשה בעזה"י. סימן מא

העתק מכתב מאחי נ"י וז"ל שלום לך אהובי אחי הגאון נ"י ראיתי בספרך פלס חיים כלל אודייתא חקירה ה' שחקרת אם אדם יוצא באתרוג אשר חבירו עשה הודאה ששלו הוא וכבר הקדים אותך בחקירה זו בספר מוצל מאש [סימן י'] מובא בברכי יוסף ג"כ בח"מ סי' מ' ואתה אהובי אחי הגנ"י הלכת בגדולות ובחקירות רמות ונשגבות בסוגי' זו והלכתי אחריך דרכתי בנתיבותוך אולי אמצא לקט שכחת אומר מלא חפנים, בתורתינו הקדושה מאירות עינים, מצאתי עוללת באשכול התבונה בכפלים, גם ליתוש כמוני הניחו מן שמים, בזכות אבינו הקדוש אפרים

וזה החלי בעזרת צורי וגואלי להסביר ולהבין לקרב אל השכל מהות קנין אודייתא לצאת באתרוג אשר בעצמו ידע שלא הי' שלו רק ע"י דיבור של חבירו יהי' שלו וגם להבין דברי חכמים אשר כל ראשונים ואחרונים האריכו למעניתם האיך ע"י קנין דרבנן יוצא מדאורייתא ואשה מתקדשת ע"י קנין דרבנן והיא אשת איש לחייב מיתה עלי' וכדומה ואקדים הגמ' ב"מ דף יו"ד אר"ל משום אבא כהן ברדלא ד"א של אדם קונה לו בכל מקום פרש"י אם יש סביבותיו דבר הפקר אין אחר רשאי לתפסו והוא פלא למה נקט רש"י הלשון בשלילות ולא כתב בפשטות דבר שמונח תוך ד"א שלו הוא ממילא ידענו שאין אחר רשאי ליטול ממנו ותוס' הקשו שם למה בגנב לא קונה לו ד' אמות כאמור בכתובות ל"א ותי' שחכמים לא תיקנו ד"א לגנב יעו"ש והנה כל הראשונים הקשו האיך בגט מתגרשת ע"י ד"א שקונה לה ע"י דרבנן ותי' מצד הפקר ב"ד הפקר אבל מצאתי בשמ"ק במקומו כתב היכי שרו רבנן א"א לעלמא