מחנה חיים חושן משפט חלק ב שא

מודעא שמוסר ולאורועי כח המכר שהמכר ודאי ואחזוקי עלי' אונסא בלא שום אמתלא לא מחזקי' ואי כתבי' עלי' מודעא תתזיל ארעי' ואעפ"י שלא יעידו אלא שמסר דברים אלו בפנינו מפני שיאמרו לא לחנם חתמו עדים על מודעא זו ויחושו בני אדם שמא ימצא לו עדות על האונס ויתבטל המכר ע"י מודעא זו כ"נ בעיני פי' דבר זה וראיתי בה הרבה לשונות ולא העמדתי עליהם עכ"ל ובפסק הלכה שם בד"ה עלה בידינו כתב וז"ל מי שמוסר מודעא על גט או על מתנה אעפ"י שאין העדים יודעים באונסו של זה המגרש והנותן הגט בטל והמתנה בטלה ואפי' אם נתברר להם כי דברי המודעא שמסר דברי שקר הם שהרי גילה דעתו במסירת המודעא שאינו נותן הגט או המתנה בלב שלם אבל המכר אין כותבין מודעא עליו עד שיודע להם אונסו של המוכר ואעפ"י שיאמר כתבו שמסרתי מודעא זו בפניכם וכשיודע עפ"י עדים האונס שאנסוני תצטרף עדותכם לבטל המקח אין שומעין לו לפי שיש בכתיבת המודעא הורעת כח מקחו של זה ויזולו נכסיו שבני אדם אומרים לא לחינם חתמו העדים על דברי מודעא זו אלא מפני שהכירו שדברי אמת הן והן יעידו על האונס ויבטל המכר או המקח וכל מודעא דזביני שאין כתוב בה אנן יודעים באונסו של מוכר אינו כלום וכשהעדים יודעים שנאנס המוכר במכירה ומסר מודעא בפניהם המכר בטל ואעפ"י שאמרו תלוי אותו ומכר ממכרו קיים אבל אונס עם מסירת המודעא מבטלים המקח עכ"ל

ראה בעיניך כי בד"ה אלא כתב וז"ל ויחושו בני אדם שמא ימצא לו עדות על האונס ויתבטל המכר ע"י מודעא זו עכ"ל הרי מפורש יוצא מפיו שאם באמת המצא תמצא בידו עידי אונס מצרפים עידי אונס עם עידי מודעא ונתבטל המכר באמת אבל בד"ה עלה בידינו שכ' וז"ל שבני אדם אומרים לא לחנם חתמו העדים על דברי מודעא זו אלא מפני שהכירו שדברי אמת הן והן יעידו על האונס ויבטל המכר או המקח וכל מודעא דזביני שאין כתוב בה אנן יודעים באונס של מוכר אינו כלום עכ"ל הרי שדייק שזלזל נכסיו יצמיח יען שבני אדם אומרים שהעדים לא חתמו על המודעא רק יען שהם יודעים באונסיה והם בעצמם יעידו על האונס וע"כ יבטל המכר והביא ראיה דבמודעא צריך להיות כתוב אנן יודעים באונסו של מוכר שהם בעצמם עדים על האונס ואם לא כתב בו אנן יודעים אין המודעא כלום ואי ראוי' לצרף המודעא עם עדים אחרים על האונס לא שייך לומר שהיא אינה כלום הגם דמודעא גמורה לא הוה עכ"פ יש בה כח לצרף עם עידי אונס וכן מסיים וז"ל וכשעדים יודעים שנאנס המוכר במכירה זו ומסר מודעא בפניהם המכר בטל עכ"ל הרי שאמר בפה מלא שדווקא אם עידי אונס הם הם עידי מודעא אז המכר בטל ודוק

ואם יפלא ראש דבריו שכתב וז"ל ואיצטריך דרבא דאי מנהרדעי ה"א נהי דלאו מודעא הוא אבל מ"מ כותבים מסירת דבריו של זה שמא ימצא עדים שיודעים באונסו וע"י עדות מסירת מודעא שמסר יבטל המקח קמ"ל רבא דלא כתבי' וכו' יעו"ש דמשמע דמצרפים רק רבא חושש על זילו נכסים לק"מ דבנהרדעי יש לנו לחשוב כן וקמ"ל רבא כאן דאין לנו להאמינו על האונס דנימא אנן סהדי דקושטא קאמר א"כ אין רשאין העדים לפייס דעתו ולכתוב על חנם יען דע"כ יגרמו היזק ללוקח דהעולם יאמינו הן הן ג"כ עידי אונס וזה שכתב וז"ל אין לנו לכתוב חנם מסירת מודעא שמוסר עכ"ל הרי שדייק הגם שיבקשו לכתוב ולא יועיל לו מ"מ אין רשאי לעשות לו נחת רוח יען שמזיקין ללוקח ודוק

וחקרתי במקור הפוסקים וראיתי להעור בח"מ סימן ר"ה כתב וז"ל וכתב ה"ר יונה אפי' יאמר כתבו לי שמסרתי מודעא בפניכם וכשיודע עפ"י עדים האונס שאנסוני יצטרף עדותיכם לבטל המקח אין שומעין לו ולפיכך כל מודעא שאין כתוב בה והכרנו אונסו אינו מודעא עכ"ל והב"י כתב עליו וז"ל והיכא שמסר מודעא ולא ידעו באונסו וכתבוה ואח"כ בא זה ותבעו לדין והביא עדים שאנוס הי' נ"ל שאפי' לרבינו יונה חשבי' לה מודעא דלא מיעט הרב ז"ל אלא שלא יכתבוה משום דחיישינן שמא לא יצריכו את זה לברר שהיה אנוס ומצאתי סעד לדבר ממה שאמר רבינו ירוחם אם מסר מודעא בכולן אפי' על פה וידעו העדים האונס בעל המקח עכ"ל ומשמע דכ"ע מודו בהכי דודאי אין המודעא צריכה ליכתב אלא כיון שהעידו העדים שמסר להם והם יודעים באונסו סגי עכ"ל

ולדעתי דבריו נפלאת מאד הן אמת כדברי ב"י דאין קפידה בכתיבה אלא אפי' על פה מהני אם העדים מעידים שמסר מודעא והם בעצמם מעידים על האונס שנעשה לבעל המודעא וזה שכתב הרבינו ירוחם וז"ל אם מסר מודעא בכולן אפי' על פה וידעו העדים האונס בטל המקח עכ"ל הרי שביאר שהם עצמם ידעו מהאונס אבל לצרף העדים שאמרו בעל פה שמסר מודעא עם עדים אחרים שאומרים שידעו מהאונס שכפאו למכור לו שדהו וקיבל המעות מזה לא הזכיר רבינו ירוחם ואפשר דלא מצרפים דכל עדות הוה חצי דבר ואת"ל דמצרפים אותם ה"מ כשמעידים השני כיתות בעל פה אבל לקבל עדות בכתב היינו שטר מודעה עם עדים המעידים על האונס אימא לא מצרפים דכל שטר מודעא דלא כתיב ביה אנן יודעים מאונסיה לאו מודעה הוא כלל דהוה עדות בכתב והתורה אמרה מפיהם ולא מפי כתבם והגם שחכמים תקנו שטר מודעא כדי לשבר זרוע רשע היינו אם נכתב כמטבע שטבעו חכמים אם הם מעידים דבר שלם שיודעו אונסיה והוה כשטר חוב ושטר מכר הגם ששם נכתב מדעתו שהוא לחובתו וכאן נכתב שלא מדעתו כל זה תקנו חכז"ל כדי לשבר זרוע רשע ורע שלא תמצא רשען קיים לעד אבל אם עדים כותבים שלא כרצון חכמים שלא יודעים באונסיה ואין ברור לפניהם זרוע רשע אז שטר זה חספא בעלמא ולא יצורף לשום דבר דהוה כאלו שלחו העדים עדותם בכתב ולא מהני כלל וכן הוא פסק הלכה בש"מ שהבאתי למעלה דדווקא אותן עדים בעצמם צריכים לידע מהאונס אז בטל המקח והוא מעליות רבינו יונה ז"ל דסובר ג"כ דלא מצרפים שטר מודעא לעדים אחרים המעידים על האונס שכתב וז"ל וכל מודעא שאין כתוב בה אנן יודעים באונסו אינו כלום עכ"ל הרי ששטר מודעא כזה אינו נחשב לכלום ודלא כב"י שהבין שרבינו יונה מודה דאם כתבו העדים מצרפים ומרבינו ירוחם אין ראיה כלל ודוק מאוד

ובזה יובנו דברי הטור שהעתקתי למעלה שכתב וז"ל ולפיכך כל מודעה שאין כתוב בה והכרנו אונסו אינו מודעה עכ"ל והתפלא הב"י מאי לפיכך דמשמע לר"י דווקא והלא גם לרשב"א אינו מודעה גמורה לבטל על ידו לבד המקח ואם יש עדים על האונס גם לר"י מהני יעו"ש ולפמ"ש נכון לשיטת ר"י דסובר שאין שומעין לו לכתוב מודעא אם אין העדים