מחנה חיים חושן משפט חלק ב רצח

מאלו שילם לו טובת הנאה וצע"ג ולפי מה שכתבתי נכון הגם דאין מוציאין החפץ מידו ולא נקרא שלו שיהיה יוכל להקנות לבעלים ראשונים שהוא ישראל ודוק

העולה מזה מתנות עניים אשר הקב"ה צוה הנח לפניהם אז אם זכו בו עניים הוה ממון שלהם אבל תרומות ומעשרות מתנות כהונה זכו השבט בכלל משעה שחל עליו הקדושה כזכו הכהנים משולחן גבוה ועיין ר"ן נדרים בדף י"ב כחלת אהרן] בע"כ אבל להיות ממון כהן פרטי הוא רק ע"י נתינת בעלים לכהן אבל אם אסר הנאתו עיין נדרים דף פ"ה אז יטלו הכהנים בע"כ דהוה כמו מתנות עניים ויש להאריך והזמן בוגד בי כעת דברי הד"ש. סימן לח רב שלומים ורב טוב להרבני הקצין המאור בתורה כבוד מחותני מהור"ר ר' אלי' שענקעל ב"י בק"ק קוטב

אחד"ש מרוב טרדות לא אוכל כעת לשום עיוני בדבר קשה ורק הרהורי דיומא אודיעהו ויש בו הערה נאותה הגם שלא ימלא במלאותו לשון המרדכי אשר הפלא עליו בכל זה אציע אשר הגו רעיוני על אשר שאל וז"ל הנה הגהת מרדכי פ"א דב"מ תמוהים מאוד וקשים להולמם דכ' שם וז"ל מה שאירש מאבא מכר לך לא אמר כלום פרש"י משום דאין אדם מקנה דשלב"ל ותימא מ"ש מטובת הנאה דכתובה שיכולה אשה למכור שאם תתאלמן או תתגרש שיהיה שלו כדאמרינן בפ' החובל ובכתובות פ' מי שהיה נשוי האי גברא דזבין לכתובת אמו בטובת הנאה וכו' ומ"ש נמי מהא דאמרינן בפ' מי שמת בסופו בן שמכר בנכסי אביו בחיי אביו ומת הבן מוציא מיד הלקוחות ומשמע דווקא מת הבן דלא בא לידו הא אם לא מת הוה מכירה מעלי' ומ"ש מהא וי"ל דאין הטעם כאן משום דשלב"ל אלא משום אסמכתא היא דהא סובר מה שירש מאביו ושמא לא יירש דומיא דמה שתעלה במצודתי היום דאסמכתא לא קנה לא אמר כלום אבל התם גבי כתובה לא אסמכתא היא דמיד הוא שלה הכתובה אלא שהוא יורש ממנה והא דאמרינן בן שמכר בנכסי אביו וכו' י"ל ליכא למידק הא אם לא מת הוה מכירה מעלי' אלא הה"ד אפי' אם לא מת לא הוה מכירה מעלי' עכ"ל הרב ז"ל והנה מ"ש המרדכי דכתובה מיד הוא שלה אלא שהבעל יורש ממנה דברים קשים להולמם ולכאורה נגד הסוגיא בגמרא דכתובות דף נ"ג ע"א אשתו ארוסה לא אונן ולא מטמא לה מת גובה כתובתה מתה היא אין לה כתובה היינו דין כתובה מ"ט אמר רב הושעי' שאין אני קורא בה לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי פירש"י ד"ה מ"ט וז"ל דאמרי' כי מתה בחייו אין לה תביעות כתובה וכו' הלכך כ"ז שלא מת ולא נתגרשה לא נשתעבד לה ולא יורש ממנה כלום וצע"ג עכ"ל

תשובה לפום רהיטא עלה בדעתי שאין כאן קושיא דלכאורה יפלא למה הקשה הגהת מרדכי מפרק החובל ומפרק מי שהיה נשוי ולא הקשה ממתני' ריש מכות מעידים אנו באיש פלוני שגירש את אשתו והלא היום או מחר סופו ליתן כתובה ולא נתן אומדין כמה אדם רוצה ליתן בכתובתה של זו אם נתארמלה או נתגרשה יעו"ש עכ"פ קשה איך מהני מכירה הא הוה אסמכתא ופלא ששבק המשנה ומקשה מברייתא וצע"ג אמנם דבר זה יש לדחות דיהיה הכוונה למכור לבעל גופיה הכתובה יעיין רש"י במכות שם והחכים המרדכי להקשות מפרק החובל ומפרק מי שהיה נשוי דשם נגלה דמהני מכירה אפי' לאחרים ודוק

ולפ"ז אין כאן קו' כלל מכתובות דף נ"ג דשם איירי במנה ומאתים אשר כותב לכשתנשאי לאחר אם כן אם מתה היא מקודם אדעתא דהכי לא כתב כלל אבל בשני הגמ' מיירי בנכסי מלוג ואז הוה הנכסים בחזקתה רק הבעל יורש ועיין בתוספות פרק החובל בד"ה אמר וימצא כן ודוק

אך עדיין נשאר קו' מעלתו נ"י מסוף דברי הגמרא פרק החובל שהקשה ותזבין כתובתה בט"ה ושם ע"כ קאי על מנה ומאתים יעו"ש ואעפ"כ הקשה הגמ' ותזבין כתובתה בט"ה ולפי דברי המרדכי קשה איך תמכור הא הוה אסמכתא כמבואר בכתובות דף נ"ג

וחשבתי לתרץ הקו' ואקדים דבר מחדושי הנה הש"מ בב"ק בדף ל"ג בד"ה מהו כתב וז"ל וכיון שכן ראובן שהיה נושה בשמעון מנה ואקניה ליה לשמעון מטלטלי אגב קרקע וכתב ליה דאקניה ואזל שמעון וזבין מטלטלי כולו או מקצותיהו ללוי ואזיל לוי ותברינהו או אזקינהו או במידי דבר אכילה ואכלינהו ודאי משתעבד ליה לוי לראובן בדמי מה דשוו הנך מטלטלי מדין מזיק שיעבודו של חבירו כי חפר בה בורות שיחין ומערות אבל היכי דערבינהו בהדי מטלטלין אחרינא עד דלא מינכרי והאיך בעי לאיתויי ראי' ולא מצי פטור לוי ודאי דהוה ליה היזק שאינו ניכר עכ"ל הנצרך ולכאורה יפלא מאי מהני התערובות הא ממוניה גביה כדאמרי' בביצה דף ל"ח אלא מעתה אם נפל קב חטים בתוך תשעה קבין של חבירו יאכל הלה וחדי הא ממון לא בטל וצע"ג

אמנם נכון הדבר דעיין פסחים דף ל"א כשהוא גובה גובה למפרע היינו בכל שיעבוד אפי' אי אמרינן למפרע הוא גובה היינו אם בא לבסוף לידי גביה והוה שלו בכח גביינא אנו חוקרים רק אי פועל הגביה מכאן ולהבא או אפי' למפרע אז אמרי' כשהוא גובה לבסוף גובה למפרע אבל אם אי אפשר לבוא לידי גביה מכאן ולהבא אז אי אפשר לומר למפרע הוא שלו ויגבה מכאן ולהבא שהך למפרע גובה לא יפעל שיבוא לידי גביה יעו"ש בסוגיא ויבורר דבר זה וכן הדבר מפורש בתוס' בב"ק דף ל"ג בד"ה איכא בינייהו שכתבו וז"ל וא"ת ואמאי אין קדוש למ"ד בפרק כ"ש למפרע הוא גובה וי"ל דלמ"ד למפרע הוא גובה היינו היכא דגבאו לבסוף אבל הכא אם נתרצה ניזק לבסוף לקבל המעות ולא גבאו לר"י אין קדוש מ"מ לר"ע קדוש עכ"ל הרי מבואר כן בפירוש

ולפ"ז בשיעבוד על כלים ונתערב הכלי שיעבוד בכלים אחרים של האיש הקונה אי אפשר שיבוא הכלי שיעבוד לידי גביה דאטו יגבה כלים שאינם משועבדים לו וממילא לא יוכל לבוא לידי גביה לבסוף לכלים המשועבדים ולא קנה הכלי שנשתעבדו לו למפרע יען דאי אפשר לגבות מכאן ולהבא הכלים גופייהו וא"כ ממילא נפקע השיעבוד ולא נשאר רק במה שעכבם הקונה בין כליו הזיק לו שיעבודו והוה היזק שאינו ניכר ופטור מלשלם ודוק היטב

ובזה נ"ל בודאי אם הכתובה בא לגבות לבסוף אז למפרע היה מחויב לה דשטר עומד לגבות כגבוי דמי עיין בתקפו כהן מש"ך סי' ק"ב וסי' ק"ל ועי' במהרש"א