מחנה חיים חושן משפט חלק ב רצז

ה"ה נימא אם אחד כתב שטר מתנה על חצר ונתן באותן החצר שטר מתנה יזכה חבירו דמתנתו עם השטר באים כאחד ותי' וז"ל ולאחר העיון נראה פשיטא דכה"ג אינו זוכה דכיון דחצר והשטר עדיין לא יצא מרשותו איך יזכה בו המקבל ומאין יהיה לו להמקבל זכיה בביתו ובשטרו עכ"ל רמז שאחר העיון היטב דבר זה אי אפשר דכיון דהקונה צריך לעשות קנין להוציא דבר מרשות לרשות וכאן שהניח השטר בתוך החצר א"כ שניהם לא יצאו מרשות הנותן וכי תימא א"כ איך מהני בשחרור וגם דתקשה ג"כ הא הניח שטר שחרור וגט ברשות עצמו ותי' דשאני גט ושחרור דהמה בעכ"ח ולא צריכין קנין מן העבד והאשה וחפצה התורה רק שהבעל והאדון יניח הגט והשחרור ביד האשה והעבד דונתן בידה כתיב היינו שיניח אותו גט על ידה או ברשותה וכיון שהניח שם הגם שהיא או העבד לא חפצים לעשות קנין אעפ"כ המה נפקעים מרשות אדונם דגט ושחרור הוי' בעכ"ח כסברת רשב"א גיטין דף ע"ה דאל"כ יכריח קנין אדם את אדוניו להיות נשאר שלו לעולם ונהפוך הוא כל אדם יוכל להפקיע קנין שלא יהיה עוד שנו וע"כ מוכרח להיות נתינה בעכ"ח הוה נתינה אבל גט אשה וגט עבד לא צריך לפעול בנתינה להיות רצון המקבל יעו"ש ע"כ אמרינן גיטה וחצירה באים כאחד או גיטו וידו באים כאחד אבל אצל מתנה צריך קנין הוצאה מרשות לרשות ע"כ צריך המקבל המתנה לזכות בשטר הבא מיד הנותן ליד המקבל מתנה ודוק

ובכל זה אני צריך לומר דשאני גט ושחרור דלא צריך קנין דאל"כ לא משכחת שיהיה גט ושחרור בעולם דהא ידם הוי' יד האדון והבעל אבל כיון דעכ"פ דחדשה התורה דיש גט ושחרור דאפי' בנתינה מיד האדון ליד העבד מהני דיזכה בעצמו א"כ אם אומר שתהיה בנתינה הנ"ל גם מקודשת לו באים לה הקדושין עם השחרור בפ"א דכיון בנתינת השחרור נעשית בת חורין ובאותו רגע שנעשות בת חורין היא פשטה יד וקבלת הקדושין דשחרור וקדושין באים כאחד להיות לה יד לזכות בקנין לעצמה וגם בידה זכתה בקנין כנלע"ד נכון וישר בעזה"י והיה לי בזה הערה בכמה דברים בפנ"י בפ' השולח ודוק ותשכח בחסדי ד' כי יש להעיר דברי אחיך הדש"ת. סימן לז רב שלומים לאיש הלוחם במלחמות ספר תורת ד' הרבני המופלג מורג חרוץ כמוה' ר' יהודא בנימן קאנאריק ב"י בק"ק ראדאווישעל גאליציען

אחד"ש קבלתי מכתבו בחג העבר בעת שאין הסופר יוכל למשוך בקסתו וכעת אשיב רק מפני הכבוד על קו' אחת כי מוטרד גדול אני

אודות אשר נתקשה וז"ל בש"ס קדושין דף ו' מאי קסבר אי קסבר מתנה עמ"ל שמה מתנה אפילו כלהו נמי ואי קסבר ל"ש מתנה אפי' תרומה נמי לא וקשה לי דנימא דסבר דל"ש מתנה ורק כיון דט"ה לא הוה ממון דרבא סובר כן ואם כן אם תפיס לא מפקינן מיניה ולקבל במתנה עמ"ל בתרומה יצא כיון דהוא מועיל גם אם לא יחזור דהא מועיל מתורת תפיסה ולכך יצא אף אם החזיר אבל בפדיון הבן דל"מ תפיסה משום דתורה תלאו בהפודה דהלא כתוב ביה תתן וכל שלא רצה ליתן לא יצא ול"מ בתפיסה אף שט"ה אינו ממון ויעיין במחנה אפרים בסוגיא דט"ה שכתב כעין זה והוא קו' גדולה עכ"ל

הנה נראה לי דבר חדש דתרומה הוא קודש אשר נתן ד' מחלקו למשרתיו חלף עבודתם וכל תרומה מיד שנפרשה היא לשבט הכהנים בכלל והוה תרומה דבר של שותפות ואין לכהן בו אלא אם אכל הוא אכל משלו ואם אכל חבירו גם הוא אכל משלו דוגמא לדבר מבשר קדשים שהוא לכל הכהנים בכלל עיין תוס' חולין דף ק' בד"ה שאני חתיכה שהקשה תוס' אמאי חתיכת חטאת טמאה שנתערבה בטהורות תעלה הא הוה חתיכה הראויה להתכבד ולא בטלה ותי' וז"ל ויש לומר דכל דבר הראוי להתכבד אם היה מתבטל חשוב ולא בטל אבל בהערל אפי' תתבטל בחטאת טהורות התם אינה ראויה אלא לכהנים ולא חשיבא דכהנים אין מחזיקין טובה זה לזה שכולן שווין דכל בני אהרן תהיה איש כאחיו כתוב אבל של חטאת בשל חולין קאמר התם דלא תעלה עכ"ל וה"ה היה הדין כן בתרומה שהוא לכלל הכהנים רק התורה אמרה ואיש את קדשיו לו יהיה שיש טובת הנאה לבעלים שיכולים ליתן לאיזה כהן שירצה ויקיים מ"ע ונתן לכהן את הקודש ומאז הבעלים נותנים התרומה לכהן ידוע אז נעשה התרומה ממון של כהן ואם אחד גוזל ממנו את התרומה צריך לשלם לו ממונו עיין פסחים דף ל"ב פשיטא מעיקרא שווי' ד' ועכשיו זוזא צריך לשלם לו ארבע דלא גרע מגזלן ופירוש ברש"י דהא גוזל ממונו של כהן יעו"ש וכל זה אם זכה בתרומה ע"י נתינה מישראל אבל אם חוטף הכהן התרומה מישראל לו יהיה שטובת הנאה אינו ממון ולא יצרוך לשלם לישראל דמי טובת הנאה עכ"פ הישראל לא נתן לו התרומה ונשארת התרומה לכל שבט הכהן מדמעיקרא דנעשית תרומה זכו בה הכהנים דהבעלים יוכלו לזכות אותה לכהן מיוחד בנתינתו אבל בלא נתינת הבעלים נשארת התרומה לכל הכהנים ביחד

ולפ"ז מיושב קו' מעלתו נ"י בשלמא אם מתנה עמ"ל שמיה מתנה א"כ קיים מצות נתינה וזכה בה הכהן להיות ממונו ויוכל להחזיר לבעלים בתורת מתנה כאלו נותן לו שאר חפץ אבל אם מתנה ע"מ להחזיר לא שמיה מתנה רק יוכל לחטוף משל ישראל לעכב עצמו ולאכול אותה אבל אין בו כח שיוכל ליתן במתנה להבעלים ראשונים שהוא ישראל דהא יש לכל הכהנים חלק בו ואיך יתן במתנה למה שאינו שלו הא התרומה נשארת לכלל הכהנים אלא ש"מ דבכל מקום מתנה עמ"ל שמה מתנה אם כן קיימו הבעלים ונתן לכהן את הקודש וכבר הוא ממון של כהן זה (ועיין ירושלמי פ"ד ופ"ו דתרומות ועיין בלח"מ פ"ו מפסולי מוקדשין) וקצרתי מאוד והוא דבר חדש בעזה"י

וראיה לדברי דאל"כ קשה קו' מעלתו נ"י אפילו אי אמרי' טובת הנאה ממון הלא מבואר בתוספות בב"מ דף ו' בד"ה והא דאפי' אי טובת הנאה ממון מהני אם תקפו כהן דאין להבעלים לתבוע אלא דמי טובת הנאה ולא שיוכל לתבוע גוף החפץ וליתן לכהן אחר יעו"ש וא"כ קשה לכ"ע מאי הקשה הגמרא דלמא שאני בתרומה דעכ"פ יוכל לעכב החפץ רק שחייב לו דמי ט"ה ולא הוה גזל בידים אפילו לא החזירו לכן יצא במחזירו דלא גרע הגוף החפץ