מחנה חיים חושן משפט חלק ב רצו

מפורש יוצא שצריך להיות ריקנית עשר שנים ואחר כך בא רשות שגם ישראל מותר לכנוס בו ולמה פסק הרב הנ"ל שדי בג' שנים ודוק

היוצא מזה פסק הנ"ל לדעתי בטל ומבוטל בביטל דמעיקרו משמע מכמה יסודות (א) דלא היה ריקן ג' שנים בלי שימוש שום יהודי ולא נתבטל החזקה (ב) דהדין הוא שצריך להיות ריקן אפי' מגוי ולא מהני אם היה ריקן רק מיהודי (ג) שלא היה ריק כלל דהא ישבו בעלי חזקות לגבולם ושמשו בהו בחזקות ורק בשעה ששמעון שכר הראנדע מהשררה התחיל להסיג גבול ולגזול את החזקות וקרקע אינה נגזלת לעולם (ד) דהדין הוא שצריך להיות ריקן מיהודים וגם גוים עשר שנים רצופים זה אחר זה בלי יושב כנלענ"ד ברור דהאיש היושב בה ישב עד עתה ע"י שגגת הפסק של הרב וד' יסלח לו אבל מכאן והלאה חושבנא כנלענ"ד להלכה אם יסכימו רבנים מפורסמים גם אני מצרף עמהם להוציא הגזילה מיד שמעון היושב בה

וקבלתי מכתב שני אשר שלח לי העתק אשר כ' הגאון הגדול מלעמבערג ואעתיק מכתב השואל וז"ל ועתה הנני מעתיק כתיבת יד הרב המאה"ג הג' רשכב"ה מהו' יוסף שאול נ"י אב"ד דק"ק לעמבערג אשר השיב לדודי הרב החריף מוה' צבי גינצלער ז"ל מק"ק ערדובענויע בהשיבו על ח"ת שכתב לו ובתוכו רצוף ג"כ תשובה העתק הנ"ל וז"ל הטהור

ובדבר שאלתו בראובן שהיה לו חזקה בהיתר בווירצהויז מאדון א' והלך נכרי א' והסיג גבול היהודי ושכר הווירצהויז מהאדון על ג' שנים ואחר עבור ח' חדשים מהג' שנים הנ"ל השכיר הנכרי את הו"ה לשמעון ואחריות הנכרי היה עדיין אצל הנכרי בקאנטראקט שלו ואחריות שמעון היה אצל הנכרי השוכר על הו"ה לתשלומין וע"ז שאל אי היה שמעון רשאי לשכור מהנכרי השוכר או לא ואם אחר רשאי לשכור שוב מהאדון בתוך ג' שנים הנ"ל וע"ז הביא שצורבא מרבנן א' אמר כיון שהאחריות כל הג' שנים היה על הנכרי הרי כאלו היה ג' שנים ביד הנכרי ומעלתו חולק עליו והנה יפה כתב מעלתו והדברים מבוארים בשו"ת דברי ריבות סי' ת"מ ושו"ת ד"ש סי' ל"א שאין אחריות מועיל להוציא מרשות שהיה שלו יעו"ש היטב דברים מבוארים כמ"ש מעלתו והנני ידידו הד"ש באהבה הצעיר יוסף שאול הלוי נאטאנזאהן האבד"ק לבוב והגליל

שמחתי כל הון שראיתי שהגאון הגדול חולק על פסק הנ"ל וספרים הנ"ל דברי ריבות וד"ש אין בידי ולא אוכל לעיין טעמם ונמוקם מדוע לא מהני ויפלא מאוד שלא עמד הגאון על הדברים אשר הערותי דהיה מקום לפסק הרב מכח שכירות דהוה כמכירה שמו של הגוי עליו אך בלא כל זה לא היה פסק כדת מכל ד' טעמים ואקוה שכל המעמיק יראה שכנים דברי בעזה"י. סימן לו רב ברכות והצלחות לראש אחי הרב הגאון חו"ב המהולל כבוד הרב ר' זוסמן סופר נ"י אב"ד דק"ק האלאש יע"א

אחד"ש אודיעך כי מאוד שמחתי כי חזקת את לבך שלא לילך לק"ק פלוני בעבור שהקימו הבימה למעלה אשר אסרו גאוני וגדולי עולם אשריך וטוב לך ד' ישלם לך שתהיה משכורתך שלימה מעם ד' אלקי ישראל. ואשיב לך על הקו' אשר בשולי מכתבך וז"ל גיטין דף מ' אמר ליה ר"י כל כך יש בידך ואני שונה הכותב שטר אירוסין לשפחתו ר"מ אומר מקודשת וחכ"א אינה מקודשת ומסיק הגמרא ר"מ סבור יש בלשון זה לשון שחרור וכתב רש"י בד"ה יש בלשון וז"ל הרי את מקודשת לי לשון שחרור וה"ק הוה ראויה להתקדש לי בו והתקדשי בו עכ"ל וכתבת להקשות וזה לשונך וקשה לי להקצו"ח סי' ר' שרק בשחרור וגט אמרי' גיטו וידו באים כאחד אבל לא בדבר שצריך קנין ע"כ לא הבנתי שטר אירוסין איך יש נה יד לקנות בבת אחת עכ"ל

נלע"ד ליישב בעזה"י דכלל גדול אם אחד מקנה לחבירו דבר צריך עוד מעשה קנין מצד הקונה משיכה או הגבהה אבל המקנה לא יוכל לעשות הקנין בעבור הקונה למשל שראובן מקנה חפץ לשמעון צריך שמעון לעשות בהחפץ קנין אבל אם ראובן יקח החפץ ביד שמאל ויאמר אני מקנה חפץ זה לשמעון חבירי ויתנו מיד שמאל ליד ימין ויעשה הגבהה לכוון זכות בהגבהה זאת בעבור שמעון לא מהני כנודע וקשה למה לא מהני הא ראובן נעשה שליח שמעון לזכות לו החפץ כי זכיה בתורת שליחות ואם כן עשה שמעון ההגבהה ע"י ראובן המקנה וצע"ג

אמנם נכון הדבר מאוד ואקדים דברי הש"ע ח"מ סי' קפ"ה סעיף ג' וז"ל אין השליח יכול לקנות לעצמו אפילו באותן דמים שהרשוהו בעלים למוכרו עכ"ל מקורו מגמרא כתובות דף צ"ח ומדברי ר"ן שם שכ' וז"ל ומהא שמעינן שאין השליח יכול לקנות לעצמו אפי' באותן דמים שהרשוהו בעלים למוכרו לפי כיון שהוא שלוחו הרי הוא כיד הבעלים ולפיכך אינו יכול לקנות לעצמו שאין המכר אלא הוצאת הדבר מרשות לרשות וזה לא יצא מרשותו שהרי במקום הבעלים עומד עכ"ל ועיין בש"ך שם ס"ק ג' שהביא כת החולקים שיכול השליח להחזיק לעצמו וכבר העיר ר' ברוך פרענקיל ז"ל בהג"ה שם דבר נפלא היינו שלא הוה שולח יד בשל רעהו אבל לא זכה להיות נחשב כשלו דאין קנין אלא אם יצא החפץ מרשות לרשות יעו"ש דפח"ח והארכתי בשורש זה במקו"א בעזה"י [ועיין בספרי פלס חיים דף ל"ז בד"ה ויש עוד]

ולפ"ז נכון הדבר איך נימא שראובן יהיה שליח של שמעון לזכות בהחפץ אשר מקנה לו ראובן בעצמו עכ"פ לא יצא החפץ מרשות לרשות מה לי יד שמאל של ראובן או יד ימין של ראובן עכ"פ השני ידים המה רשות ראובן ואפי' להחולקים על הר"ן וסוברים דשליח יכול לזכות לעצמו בהמכר באותן דמים שהרשוהו למכור שא"ה דהשליח הוא רשות לעצמו רק נעשה שליח להמוכר לחפץ זה וא"כ מיד שקונה החפץ לעצמו נסתלק ונשאר לעצמו וגם בשעה שהוה רשות המוכר לחפץ זה היה לו ג"כ רשות לעצמו לכל קנינים בשאר חפצים בעלמא אבל שהמוכר או הנותן מתנה בעצמו יהיה יוכל לזכות מיד שמאל ליד ימין לקונה או למקבל מתנה אי אפשר דהכל רשות אחד ואין קנין אלא הוצאה מרשות לרשות וצריך להיות מעשה הקנין ע"י הלוקח או מקבל מתנה בעצמו או ע"י שלוחו איש אחר ולא שעושה להמוכר או לנותן המתנה לשלוחו ודוק

וזה שחקרו בגמרא איך עבד מקבל שחרור או אשה גטה הא הווין שניהם יד האדון ויד הבעל רק גיטו וידו באים כאחת וגיטה וחצרה באים כאחת וחקר הקצות א"כ