מחנה חיים חושן משפט חלק ב רצג

יהודי ולא נצחתי לחלוק יען שיד בעל החזקה על התחתונה כנגד הקונה את הבית (והגם שגם הקנין היה באיסור כי היה מצרן משכנתא וגם דר בו וגם היה העני מהפך בחררה) ואלקים החזיר לי אבידתי תל"י שמצאתי כעת קודם שגמרתי לדפוס בשו"ת לחם רב סי' קס"ב שכתב וז"ל וכל הבתים אשר נבנו בהחצר ההוא הם מה"ר עזרא יצ"ו וכמ"ש הרב מהריב"ל בכלל ו' שאלה מ"ז דאיתא בהסכמות הכי עוד הסכימו שאם יהודי שכר חצר אחד מגוי אחד או מתוגר אחד ואח"כ בעל החצר רצה לבנות בתים בחצר ההוא אותם הבתים שיעשו החזקה מהם הם להיהודי המחזיק בחצר ההוא עכ"ל א"כ זכינו לדון שכל העשרים אמות הם חזקתו של מה"ר עזרא הנזכר וכל מה שיבנה שם חזקתו הוא עכ"ל שישו בני מעי ואודה ד' בכל לבי תל"י (ועיין מהרי"ט סי' ל' ויש להצדיק הפסק). סימן לה שלום וכ"ט להרבני המופלג כמהו' ר' משה ציטראן נ"י בק"ק אוהעל יע"א

אחד"ש כאשר היה פה וביקש שאשים עיני לטובה על הפסק אודות חזקה שלו והבטיח בנאמנות שאין הרב הגאון הגדול דקהלתו רוצה להתערב בו על כן כתבתי אשר הנראה לי על תנאי כפול שיהיה כחד"ת אם לא יציע הדבר לפני שני גדולים אם הרב דקהלתו לא יחפץ ליתן בו יד ועל חד"ת שלו אין לי פנאי לראות ולפלפל עליהם. העתק הפסק ב"ד

על דין ודברים אשר בין ראובן ושמעון וסדר טענותיהם כך הם שראובן הנ"ל בא בטענה בחזקת אביו המנוח ז"ל שהיה דר בטייס וו"ה שנים רבות רצופים שהחזיק בשכירות משר א' ששייך לו ועתה זה כמו ט' שנים קם אינו ישראל א' ושכר את הראנדע הנ"ל משר הנ"ל על שמו על ג' שנים רצופים והוא החזיק את האראנדע הנ"ל כמו ח' חדשים ואחר כלות הזמן השכיר הערל הנ"ל את הראנדע הנ"ל לשמעון מישוב הנ"ל על משך זמנו והוא חלק את הג' וו"ה לשלשה אנשים יהודים שהי' דרים בהם מקודם באופן שהמה יהיה תחתיו לשלם לפי ערך ההשוואה שהשוו ביניהם אך שם האראנדע יקרא על שם הערל מאחר שהוא ערב בעד סך השכירות לשר הנ"ל ואחר כלות ג' שנים הנ"ל שכר שמעון הנ"ל מהשר הנ"ל את האראנדע על שמו כי אמר אחרי שאינו ישראל החזיק אותה על שמו והוא לקח לעצמו את הטייס וו"ה אשר דר בה מקודם ג' שנים ועתה דר בה ששה שנים רצופים ועכשיו תובע ראובן את שמעון הנ"ל שיחזור לו את הוו"ה שהיה אביו דר בה מקודם שלא ירד בה בהיתר וכן תובע משמעון את הריוח מה שמגיע לו על השלשה שנים האחרונים כי מהשלשה שנים ראשונים קיבל מאה זהובים ממנו כפי הכתב אשר הראה לפנינו וע"ז טוען שמעון שהאראנדע בא לידו בהיתר גמור אחרי שהערל הנ"ל החזיק בה ג' שנים והיתה נקראת על שמו ומה שנתן לאביו מעות בג' שנים ראשונים לא היה בתורת חיוב רק בתורת מתנה והחזקה היתה בידו מן היום ההוא בהיתר ואינו צריך לשלם מן השנים שעברו והנה אחרי העיון בדבריהם יצא הפסק מאתנו הח"מ אחרי שדבר זה מפורש ברשד"ם סי' ר"ל אם הג' שנים מוחזקים ביד אינו ישראל יצא מחזקתו הראשונה שהיתה ביד ישראל ומותר לכל אדם לשכור אח"כ וכל מי שיעלה החזקה או ירצה ליקח אותה מיד המחזיק הר"ז שלא כדין עושה ועובר חרם וראוי' הוא לעונשו ואעפ"י שאחר ח' חדשים שכר שמעון הנ"ל מהערל הנ"ל את הראנדע מ"מ מלשון הרשד"ם שכ' שכל יהודי שהניח חצר או בית או השליכה וכו' עד לזמן ג' שנים שהניח אותו המחזיק או השליכוהו באיזה אופן שיהיה אין לו תקנה רק שלא יבוא יהודי תוך ג' שנים אבל לאחר ג' שנים אבד המחזיק את זכותו ומלשון באיזה אופן שיהיה נשמע נמי בנ"ד אם גם שהשכיר ערל הנ"ל לאחר הרי יהודי הראשון אבד זכותו וחזקתו שהרי נקרא שם הגוי עליו ועוד שהוא ערב לשררה בעד השכירות אעפ"י ששמעון הנ"ל ערב בעד תשלום השכירות מ"מ לא יצא הערל מאחריות מעל הגוי אשר קבל עליו מן השררה כיוצא בזה ביו"ד סי' קס"ח וקס"ט וכן באורח חיים סי ת"מ סעיף א' במג"א שם ועוד יש לנו להביא ראיות מהפוסקים בענין זה אך שאין הזמן מספיק לנו וכלל הדבר שהתקנה שהתקינו היה בין לטובת המחזיקים מכבר ובין לטובת הבאים להחזיק מחדש על כולם ניתנו גבול וקנין עד כמה תעמוד החזקה והבו דלא להוסיף כמו שכ' הרשד"ם כללא דמילתא החזקה הוא לע"ע ביד שמעון בהיתר גמור ומי שיבא להסיג גבולו עובר. פה במקום פלוני טבת שנת תרכ"ב לפ"ק נאום הק' פלוני אב"ד דפה הק' פלוני בן פלוני הק' פלוני בן פלוני ע"כ העתק הכתב והפסק דהגאון אב"ד והדיינים הנ"ל

תשובה הדבר צריך התבוננות ופרט לסתור מה שפסק רב גדול וזקן בכל זאת האמת אהוב מכל ואשר יתן ד' בפי אשמור לדבר בעזה"י

ראשית אעתיק מה שמצאתי בתשו' לחם רב סי' קס"ד בד"ה ומה שכ' וז"ל ומה שטען כי עברו שני חזקה בהיותה מושכרת לתוגר איברא דהרב מהרי"ן לב ז"ל בח"ב מתשובותיו נסתפק אם צריך שתהיה ג' שנים ריקנית מכל וכל כדי שיאבד חזקתו או אפי' שתהיה ריקנית מיהודים ולא מגוים אבד חזקתו ואעפ"י שהרב ז"ל נסתפק אני מעיד שאמר לי הרב הגדול מורי ורבי מר שמואל זלה"ה שהסכמה כך היא שתהא ריקנית אפילו מגוים ושכן נתקנה אעפ"י שבפסקיו המודפסים נראה לי שמצאתי היפך מזה ומפני שאני בכפר ואינם בידי אינו מזכיר המקום בכל זה על פה אמר לי כן ואפשר שתקנום אחר אשר כתב פסקיו המודפסים שהיה בימי בחרותו כשכתבם באופן שצריך שתהיה ריקנית אפי' מגוים ג' שנים כדי שיאבד ראובן חזקתו מה שלא היה כן בנידן דידן שמעולם היתה מושכרת כפי הנראה מדברי השואל ואפי' שיהיה בדבר ספק הרי ההסכמות נתקנו בחרם וכתב הרשב"א ז"ל דספק חרם להחמיר וא"כ יש להחמיר ולומר שכל זמן שאין החזקה ריקנית ג' שנים אפי' מגוים לא יכנס אדם בה כדי שלא יכנס בספק חרם עכ"ל הרי עדות ברור שהרשד"ם בעצמו היה חוזר מדבריו והודה שצריכה שתהיה ריקנית אפי' מגוי

ולא די שנאמן הגאון לחם רב שרבו מהרשד"ם חזר בו בזקנותו כי צריך להיות ג' שנים ריקנית אפי' מגוי