מחנה חיים חושן משפט חלק ב רצא

תשובה הדבר בסבך החקירה ואשר הרו והגו רעיוני אציג פה כי לדעתי ראובן החזיק בגזילה שכירות שמעון ואסור לסייע לראובן כי לאו עכברא גנב אלא חורי גנב וד' יאיר עיני בתורתו אמן

ומראשית אקדים שאין בזה השכירות אקציעס כח חזקה אשר תקנו חכמי ספרד הם תקנו כך בשימוש קרקע כגון חנות ובית וכדומה שנאמר דהוה כאלו קנה הקרקע בטסקא כאלו קנה החנות והבית רק עליו מוטל לשלם סך ידוע עיין נדרים דף מ"ו דמקבל בטסקא וכפי' הר"ן שם דמבדיל בין שכרו ובין משלם טסקא יעו"ש ובזה הסביר המהרי"ט בסי' ל' להבין יסוד החזקות דהשוכר הוא בעל הקרקע רק עליו לשלם טסקא להגוי ולכן יש בחזקה להנחיל מאבות לבנים וכל ספק הוא לטובת בעל החזקה דיש לו חזקת מרא קמא יעו"ש כי נעמו מדברותיו

ולפ"ז דעת לנבון נקל דתקנות זכות חזקות דווקא אם השוכר שכר שימוש קרקע אז נוכל לומר דקנה השימוש בקרקע לעולם בטסקא וכאלו שכר החנות בשכירות עולם שעוד כל ימי הארץ ישלם בכל שנה סך אשר הוקבע ביניהם שלא יוכל המשכיר להוציאו וחזקו עוד שיהיה בכלל קרקע שאינה נגזלת אפי' אם הוציאו בע"כ אבל מאקציעס שהוא רק חיוב מס אשר הטיל המלך ושרי המדינה לשלם בעד כל אשר ישחט מן הבקר או ידקרו חזרים או מכל היין אשר ישתו א"כ אין כאן זכות שימוש קרקע א"כ איך נימא דיש כאן חזקה שהשוכר זכה בו לעולם הלא מעיקרא לא זכה בדבר אשר יחול עליו קנין עצמו שנאמר שיהיה נחשב כשלו רק שמשלם טסקא הכי מסרו בידו הבקר וחזרים או היין שנימא מאלו יהיה לו זכות על כן לא שייך בו זכות וקנין על לעתיד רק על הזמן ששכר קונה מכח דינא דמלכותא דינא אבל חזקה מנ"ל וזה ברור בשכל

ואוסיף בסברה הלא יסוד דיני חזקות אשר תקנו חכמי ספרדים צריך התבוננות מאין היה להם כח זה להפקיע כח הגוי מביתו וחנותו שלא יוכל להוציא את השוכר מנחלתו הכי חכמי ספרד הווין ב"ד על האומות דנאמר הפקר ב"ד הפקר וצע"ג

אמנם פתרון הדברים עיין בקדושין דף נ"ט דעני המהפך בחררה ובא אחר ונוטלו הוה רשע לשיטת רש"י אפי' בהפקר ולשיטת ר"ת דווקא בקנין ושכירות דיוכל במעותיו לשכור ולוקח במקום אחר אבל במציאה והפקר לא הוה רשע ובמקום דהוה רשע יש סוברים דב"ד כופין להחזיר לעני המהפך אשר נעל ממנו עיין ר"ן שם היטב וכאשר ראו חכמי ספרד שכל יהודי היושב בחנות או בבית או בראנדע שהוא פרנסתו וחיותו של השוכר ומסיג גבול רעהו ופוסק לחיותו זה פרנסתו א"כ הוא רשע והיה מן הדין לכוף אותו להחזירו וכמה קשה להוציא את אשר עשק וכמה פעמים יבוא הפסד לשוכר הראשון כי בודאי השני העלה בדמים כדי שהגוי יסלק לשוכר הראשון ולהשכיר לו להשני עמדו והחזיקו בהתורה כיון שהדין הוא מכח עני מהפך בחררה שלא יבוא יהודי בגבולו לשכור מקום פרנסתו ולפסוק חיותו וא"כ יהיה שכירות שוכר ראשון שכירות עולם ותיקנו שאם יבוא הפורץ ויחפוץ להיות רשע וליקח חררת חבירו לא יהיה מהני דהפקר ב"ד הפקר שלא יוכל לזכות בו כמו שאמר ר"י בכתובות כיון דאמרו רבנן לא לזבון אי זבין לא מהני והגם דגוי יכול להשכיר לנכרי עכ"פ כל איש ישראל אסור להסיג גבול רעהו וליקח חררתו וכיון שהגוי לא יוכל להעלות השכירות ולהשכיר לאחר הוה כאלו שכרו לעולם בסכום קצוב לעולם וא"כ אלומי אלמי שהניחו זכות הראשון על הקרקע בעד טסקא ואין קרקע נגזלת לעולם ומצאתי און לי בדברי מהרי"ט סי' ל' שכתב שכח חזקות נבנה על דין עני מהפך בחררה אך לא ביאר מקור הדבר יעו"ש

לפ"ז בשלומא בשימוש קרקע דמצאו חכמי ספרד מקור בגמרא בנדרים דמקבל בטסקא הוה קנין עולמית עמדו והתקינו שכל שוכר חנות וראנדע או גשר או רחים וכדומה שהוא שכירות קרקע ומן הדין ההוא שלא יבוא איש ליקח חררת העני ואם לקח צריך להחזירו א"כ דומה למקבל בטסקא שיהיה הקרקע נשאר לו לעולם בטסקא הנ"ל אבל באקציעס שאין בו קרקע לשימוש אין יסוד לבנות עליו זכות חזקה כי אין כאן דבר אשר יחול עליו קנין וגם אינו דומה לטסקא שנימא שגוף המקום שימוש שייך לישראל רק משלם סך ידוע בכל שנה שאין באקציעס דין חזקה לתקנת ספרד ולכל הפחות מה שעשה מהני בדיעבד ודוק

שוב ראיתי שמהרי"ט בעצמו שם סי' ל' הבדיל דדברי מהרי"ק שורש קי"ז בשוכר מהמלך רשות להלות בריבית כיון שאין שם שכירות חנות או בית רק שכירות רשות להלות בריבית א"כ אם אחר בא והלוה עבר על חזקת הישוב שכל העיר הוה רשותו ואין רשאי לאחר להלות כל הזמן ששכרו אבל כשמת המלך פקע רשות הראשון וכל אחד יכול לשכור אפי' לכתחילה אבל כשיש קרקע לשימוש ידוע באותו מקום אז נשתנה דינו וכתב וז"ל אבל בחזקות שלנו המחזיק בגוף קרקע זה מחזיק ויש לו שיעבוד עליו דשכירות מכירה ליומא שווי' בעלי התקנה וכשם שעומד חזקה זו בפני בעלים אחרים שאין צריך לחזור לקנות מהם כך עומדת לו בפני כל אחד מישראל הבא להחזיק בגבולו דחזקה בכדי לא פקעי עכ"ל הרי שפתיו ברור מללו במקום שאין שכירות קרקע דנימא שעשו השכירות כמכירה וירבץ שיעבודו עליו על המקום רק שכר רשות להרויח במלוה הוא הוה רק חזקות הישוב שלא יבוא אחד וילוה ג"כ באותו עיר הוא אסור דהלא על אותן שנים השיג הוא בלבד רשות להלות א"כ כאשר כלה הזמן ובא הקץ של השכירות כל אחד יכול לשכור ואפי' מת המלך בתוך אותו זמן ששכר מן המלך אעפ"כ מותר לאחר לשכור אותו רשות מהמלך החדש א"כ ק"ו הדברים מי ששכר אקציעס על שנים ידועים אשר לא שכר ג"כ שום מקום קרקע רק שכר רשות להרויח בסכום ידוע אשר יתן כל המס המגיע למדינה בעד הבשר ויין א"כ כאשר כלה הזמן וצריך לשכור מחדש שאין כאן מקום לחקור על זכות חזקה מכח תקנת ספרד כנלענ"ד ברור

ונראה לי לא מיבעי דלא שייך דין חזקת ספרדים אלא אפי' דין מערופי' לא שייך בו דהא מתחילה לא שכר יען דמצא חן בעיני הגוי רק ששכרו על פי רוב שטיממען של ראשי טאנאטש אשר מצא חן בעיניהם ואחרי ג' שנים שנעשה אחרים לראשי טאנאטש ויתנו הם למי שמצא חן בעיניהם ודין מערופי' הוא אצל אותו האיש אשר ראובן מצא חן שיעסוק עמו במשא ומתן שלא יכנס אחר תחתיו לפתות את הגוי ליתן לו להרויח בעסקיו אבל מגוף לגוף אין שייך דין מערופי' אטו יען שישבו באותו בית יהיה מערופי' וא"כ מותר לכל איש אשר ימצא חן בעיני טאנאטש לשכור את האקציעס ודוק.