מחנה חיים חושן משפט חלק ב רצ

דגברא שתקנו שכל איש ואיש מישראל יזכה מכח התקנה בכח חזקה אחת אבל לא שיעשה לעצמו משא ומתן בחזקות להיות אץ להעשיר ואחיו וריעיו יהיו עבדים לו ובזה יש לי להאריך על חקירת לחם רב סי' קל"ח מי שנסע מעיר והניח פקיד תחתיו על נכסיו אם הפסיד חזקתו פה דהא מי שיצא מן העיר אבד חזקתו חוץ אם העבירה ליהודי אחר אי הניח פקיד תחתיו אם הפסיד או לא יעו"ש תשובה נאה היינו אם לא יש לו חזקה מכח התקנה במקום אחרת אבל אם יש לו שם חזקה מכח התקנה בודאי הפסיד כאן דלו יהיה שנשאר פה אין לו זכות אלא כח חזקה אחת דזכות החזקה נותן על קדקוד דגברא ולא שיהיה לו זכות חזקה אפי' בכל עיר ועיר ודוק

ולפמ"ש שיגעתי בסברה ומצאתי בלחם רב דעיקר תכלית מתקני תקנות חזקות להמציא לכל איש ישראל מקום פרנסה להחיות נפשו ונפש אנשי ביתו ולא לזכות שכירות חזקות להתעשר בו יובן לי מה שמצאתי ברשד"ם סי' רל"ד שכתב בסוף וז"ל וטענה שלישית אני אומר שמעיד אני עלי שמים וארץ שאחי הגדול ז"ל היה לו דין ודברים על חזקה אחת עם יהודי א' ובאו לדין לפני מרנא ורבנא כמה"ר ר' יוסף מטאיטצק ז"ל וחייב לאחי ז"ל וזכה את הנכרי בטענה שאין זכות למחזיק בחצר בית או חנות מתוגר אלא בשני תנאים א' שיש לו ראיה שפרע שכירות לגוי בעל החצר ושנית שיש לו ראיה שנשתמש בבית או בחצר או בחנות ההוא ואם חסר א' מהם אין כאן חזקה ועתה אני אומר שהיתומים אבדו החזקה בין שעברו ג' שנים רצופות שעמדה ריקנית כמו שהוכחנו למעלה ואחר שעברו הג' שנים ואבדה חזקתם כדי לחזור ולזכות בחנות היה צריכים להביא ראיה על השני דברים הנזכר ולא יש שום אחד מהם א"כ נמצא בבירור מכל הראיות שכתבנו שזכה העומד היום בחנות עכ"ל ולכאורה הוא חק בלי טעם כיון ששילם השכירות למה צריך עוד שהיה משתמש בו רק הוא הדבר אם יתקנו ששכירות בלא שימוש קונה יצמיח זכות חזקות הגם שלא צריך לפרנסתו וגם שאין אומנתו בכך ולא היה מן הדין רשע משום עני מהפך בחררה א"כ לא חזקו לחדש בו זכות חזקות ולא היה מקום לתקנה ודוק

וכן מצאתי בשו"ת לחם רב סי' קמ"ה שכתב על שאלתו שם וז"ל תשובה ודאי דאין לראובן זה חזקה בעיר שארא"י כלל דאין דין חזקה אלא כשדר בבית התוגר ופרע שכירות כמו שקבלנו מקדמונינו ז"ל עכ"ל מבואר כדברי רשד"ם סימן רל"ד ג"כ מבואר דשורש התקנות היה רק להמציא רווחה לעניי ישראל ולא לישא וליתן בהם שהעושר יתענג ברב טוב ואחיו במצות העני יהיה עבד לו לשלם לו והבן

היוצא מזה מי ששכר חנות מגוי ולא שימש בו רק השכיר לאחר ולקח בכל שנה שכר חזקה היושב בחנות לא צריך לפרוע לו עוד והחזקה הוא שלו כי הראשון לא קנה החזקה ובטעות שילם לו ועכשיו מחזיק לעצמו החזקה כי הוא יושב בחנות ומשמש בו ודוק אקוה שמקום הניחו לי מן השמים בדין זה אשר מעשה בכל יום שפוסקים סתם חזקה לאיש המחזיק בחזקות

ואגב גררא אעתיק מה שנמצא אצלי כתוב אשר הערותי בגליון שארית יוסף סימן י"ז (א) המחבר ש"י שאל מה הבדל יש בין שנוטל מציאה שמצא חבירו או נוטל הבית שקונה חבירו מן הגוי וכתבתי וז"ל לא הבנתי במציאה היתה מקודם ראוי' לכל טרם שקרב אליה איש א"כ הגם שפרש טליתו יוכל השני לזכות בו אבל בקנה מנכרי ע"י מעותיו שסילק השווי לגוי עד שמסלק עצמו מקרקע א"כ המציא הוא את הבית להיות מציאה ודוק (ב) מה שהבדיל הש"י בין אם בהתירא בא לידו דלא ידע דעני מהפך בה בחררה אינו מחויב למכור לו אבל אם ידע דעני מהפך בה צריך למכור לו להעני כתבתי וז"ל ובזה יובן דברי הגמרא אחר שהשיב לא ידעתי א"ל השתא נמי ניתנה נהלי' היינו אלו ידעת היה הדין דכופין להחזיר השתא דלא ידעת עכ"פ נישב לי' והשיב כיון שאין אני מחויב למכור לא מסמנא מילתא למכור ודוק עכ"ל (ג) מה שנתקשה לסברתו אם לא ידע לא צריך למכור לו מתוס' פרק איזהו נשך שהקשה הר"י מ"ט לא סילק רב מרי לרבא נימא דאיירי בלא ידע והדחיק לתרץ בהבדל בין בר מצרא כתבתי וז"ל הדבר פלא דבעני המהפך אי כייפינן עכ"פ צריך למכור לו בלך חזק וקני אבל בדינא בר מצרא הוה כאלו היה שלוחו לקנות וסלוק המעות לו ונוטל מכח בר מצרא וזה שהקשה תוס' מ"ט לא סילק רב מרי לרבא ותי' דלא חפץ ר"מ לקנות אבל בעני מהפך צריך עכ"פ למכור ודוק עכ"ל. סימן לד

שאלה בענין זכות המדינה אשר בכל עיר יוצרך שישלם בעד כל שור או כשב או עגל אשר ישחט או יונחר סכום ידוע וכן מכל חביות יין הן שהוא כשר או נסך ישולם סכום ידוע שקורין אקציעס אשר המניסטריום נותנים משפט הבחירה שראשי עיר יכולין לקבל עליהם לשלם סכום הקצוב אשר יושת עליו לפי ערך גודל העיר ויוכלו הם הבני עיר להשכיר לאיש אחד באותו סכום דוקא וירויחו שלא יצטרכו לשלם בעד צרכיהם הן בעבור היין או אם ינחרו דבר אחר לצרכי ביתם אבל להעלות האקציעס בדמים להרויח לבני העיר דמים אינם רשאין כי כן חק המדינה כנודע ואירע שראובן ושמעון שכרו זה ביחד פעם אחד משטייעראמט כי הבני עיר לא רצו לקבל עליהם מתחילה וכאשר עברו ג' שנים קבלו הבני עיר לשלם סך הקצוב בעד עירם והשכירו ג"כ לראובן ושמעון הנ"ל וכאשר הגיע פעם שלישי להשכיר הלך ראובן בחשאי והשכיר לעצמו בלבד וכאשר שמעון קרא אותו לב"ד שהסיג גבולו ששכר לעצמו והב"ד טרחו שיקח ראובן לשמעון לשותף עכ"פ על שליש ולא אבה שמוע ואמר שממאס בשותפות בעסק זה כעת שכר הוא ולעתיד אם יוכל שמעון לשכור לא יקפיד עליו וכן היה שבעתיד עשה שמעון בחשאי ושכרו עם איש אשר בחר לעצמו לשותף וכאשר ראה שבא שמעון ולקח את ברכתו צעק והלך לשרי קומידאט עד שבא ממקום גבוה שיושכר פעם שנית מי שישיג בטאנאעש [במועצה] רוב דיעות שלו יהיה ובתוך הטאנאטש יש כמה יהודים אשר נשמע קולם להיות על ידם הרוב אם רשאים היהודים ליתן דעותיהם ליתן האקציעס לראובן או נימא דכבר קנה שמעון ואם היהודים יסכימו לראובן הם מחזיקין לעובר עבירה ליקח בגזל אשר קנה שמעון זה תוכן השאלה אשר בא לפני.