מחנה חיים חושן משפט חלק ב רפט

להוריש לבניהם או למכרם וליתנם במתנה ואותן תקנות נתיסדו על דין עני המהפך בחררה כדברי מהרי"ט סימן ל' ואעפ"י שרוב חנויות וראנדעס שכרו הבעלים רק על זמן קצוב או לשלשה שנים או ששה שנים ואז לא שייך דין העני המהפך בחררה להיות נקרא רשע אפילו ואיך נתיסד דין חזקות עליו וצריך לומר דגם זה בכלל אולמי אלמי כח השוכרים שאם היה שכירות לעולם היה בו דין עני המהפך בחררה וכיון שתקנו שלא יהיה רשות לישראל לבא בגבול רעהו אשר הגוי מוציאו ממנו הוה כאלו הוא שכירות לעולם והיה שייך בו דין עני המהפך בחררה וחזקו הדבר הגם דבעני המהפך מהני הקנין רק הב"ד כופין להחזיר ולמכור לו ע"י התקנה נתנו תוקף שיהיה כקרקע כאשר הסביר המהרי"ט כדברי ר"ן בנדרים שהוא כעין עסקא יעו"ש בד' מ"ו וממילא היה גזל ביד השוכר ודוק

ומעתה אביא בקצירת אומר דברי הגאון חות יאיר בסי' מ"ב שהאריך ג"כ בהשגות על שו"ת מהרש"ל והעיקר ותמצית דבריו אם נאמר שכופין בדינו להחזיר הוא דוקא בתרתי למעליותא (א) דיהבי סיירה כאלו כבר ברשותו (ב) גם שיהיה אומנתו בכך שזה פרנסתו שהנוטלו מידו פוסק חיותא אז הוא בתוקף להוציא בדינן יעו"ש (לא אוכל להעתיק דבריו שלא היה לי הספר אלא בהלואה)

וא"כ מסתבר די שנאמר שגאוני ספרדים עשו מדין העני המהפך בחררה דין חזקות אם יהבי סיירה וגם אומנתו ופרנסתו שהיה עכ"פ לכופו להחזיר חזקותם שלא צריך מכירה בחזרה כי הוא שלו וכל המחזיק בו יהיה גזלן אבל מהכ"ת לומר שאם יש לו פרנסתו מחזקה אחרת א"כ אין אומנתו בחזקה השנית שלא היה בו דין העני המהפך ובא אחר ולוקחו שיהיה מחויב להחזיר מהכ"ת שיאלמוהו גאוני ספרד להיות כקרקע שלו הלא דין עני מהפך בחררה היסוד ובודאי לא תיקנו חזקות שלהם רק באופן שיהיה כופין להחזיר מכח עני מהפך בחררה ויהיה רשע ודוק

ואוסיף לו יהיה שהוא ספק אם תקנו גם על אופן זה שיוכל איש להחזיק בכמה חזקות אעפ"כ הוה ספק לקולא כאשר כ' מהרי"ע בסוף סי' ל' וז"ל ומעתה בעיר חדשה שלא קדמו תקנות אלו שם שהיו נוהגין מאליהן דין חזקות בסתם ויש ספק באיזה פרט אם להוסיף על מה שנהגו שם אין להביא ראיה ממה שנוהגין במקום עיקר התקנה דאמרינן זה קיבלו כאן וזה לא קיבלו ואוקמי בדין תורה ויד הבא מכח התקנה על התחתונה עכ"ל הרי בעיר סתם שנוהגין בחזקות אבל מעולם לא התקבצו ליסד התקנות בפרטות אז בכל ספק אמרי' יד בעל החזקה על התחתונה וא"כ קרוב לודאי שמעולם לא היה לאיש כח ורשות לעשות מסחר וקנין בקיבוץ חזקות א"כ יד בעל החזקה על התחתונה כנלענ"ד בעזה"י ברור

תבנא לדינא בנידן שאלתינו צדקו דברו העני אשר אחז בחזקה אחת של העשיר כי אין השכל גוזר שחכמי ספרדים העמידו כזאת שאחד יתקיף בכמה ענפי חזקות ואחיו ימות ברעב לנגדו כנלענ"ד בעזה"י נכון לדינא להלכה לאמיתיות בעזה"י

ואחרי ימים האיר ד' את עיני שמצאתי בשו"ת לחם רב סי' רי"א שכתב בד"ה תשובה וז"ל ועתה אשיב עליהן אחת לאחת למה שטוען שחצי החזקה שהחזיק שמעון אינה חזקה מפני שיש לו חזקה אחרת באו דבריו בשאלה סתומים דלא נתבאר אותה החזקה של שמעון אם קנאה בדמים או החזיק בחצר הגוי מכח התקנה אם קנאה בדמים יש מקום לספק ולומר דאעפ"י שיש לו חזקת קנייה יכול להחזיק באחרת מכח התקנה שהרי הרב מהריב"ל ז"ל כתב בכלל ז' בפסקיו הראשונים שהגם שכתוב בתוך ההסכמות עוד הסכימו ששום יהודי לא יוכל לשכור יותר מחצר אחד וחנות אחד מכל מקום אמדינן דעתייהו דבודאי כוונת מתקני ההסכמות היתה שלא יזכה אדם מכח התקנה אלא בחצר אחד וחנות אחד אבל אם קנה אדם חצר אחד קנין כספו למה לא יהיה לו עוד חלק ונחלה עוד מכח התקנה וכבר כתב הרשב"א ז"ל בכמה תשובות דבתר כוונת מתקני ההסכמות אזלינן כמ"ש הרב הנזכר באותה תשובה ואעפ"י שיש לפקפק בהך אומדנא דדילמא כוונתם שלא יחזיק א' בכמה מקומות כדי שירבו היושבים בעיר וא"כ כיון שיש לו דירה בעיר לא יזכה עוד מכח התקנה וראוי שישאר המקום פנוי לחבירו שיבא וידור שם נשאר הדבר בספק אם נכנס זה בתוך ההסכמה אם לאו והגם כי הלשון מורה שזה נכנס בכלל ההסכמה שכן כתוב שלא יוכל לשכור יותר מחצר א' וכו' משמע בין שקנאו או בין שלא קנאו והרב הנז' כתב שם דלא כתב הרשב"א ז"ל כן אלא היכא דהלשון משמע הכי אבל כשהלשון פרטי לא נעשהו כולל מכח האומדנא מ"מ בנ"ד נעשה מהכולל חלקי ונאמר דמ"ש לא לשכור ר"ל להחזיק בשניהם מכח התקנה דאין דוחק כ"כ לעשות מהכולל פרטי כמו מהפרטי כולל ואם כן כיון שהיה לנו ספק אם נכנס בההסכמה היה ראוי להחמיר אם יש בהסכמה סופיא"ה אחרי' כמו שיש בההסכמה שאלוניקי דספק חרם להחמיר כמו שנבאר בעזרת האל ית' ולכך ודאי שכיון שזכה שמעון מספק לא יוכל להכניס לוי שם אבל אם החזקה זאת החזיק בה שמעון מכח התקנה ודאי שטענתו של לוי הוא נכונה שאינו יכול להחזיק שמעון בשתי חזקות וחזרה החזקה לראובן שנתנה לו עכ"ל

שוש אשיש בד' תגל נפשי באלקי כי זכיתי לכווין הלכה לאמיתיות לירד לעומק מתקני תקנות שתכלית מתקני התקנות היה לחזק והפרינו בארץ שיהיה לכל נפש ישראל מקום פרנסה להחיות נפשו עשו תקנות שכל אחד מישראל יזכה מכוחם בחנות אחד וחצר אחד ולא לשכור כמה חנויות וראנדעס לקבץ חזקות להתעשר בו רק מסופק הגאון אם קנה במעות חזקה אחת אם לא יוכל לזכות מכח התקנות ג"כ בחזקה אחרת אבל לזכות מכח התקנות בשני חזקות לא היה ולא נברא ותל"י בארתי טעם לשבח בעזה"י

ואל אכחד שהספק של לחם רב אשר נסתפק אם קנה חזקה במעות אעפ"כ יזכה בחזקה אחרת מכח התקנה והביא כן בשם מהריב"ל הוא פלא בעיני דא"כ עדיין לא שבקית חיי שבכל יום ויום ימצא איש אשר מוכר לעשיר חזקה בעד מעות והמוכר יחזיק למחר בחזקה אחרת וימכור לעשיר א"כ סוף כל סוף יהיה להעשיר רוב חזקות ולהעני לא יהיה מקום להחיות נפשו ועכ"ח דכלל גדול שלא יהיה לאדם אלא חצר וחנות אחד כדי פרנסתו ולא לעשות סחורה בחזקות ודוק

ולא עוד לא די שלא יכול לזכות בשני חזקות במקום אחד היינו בעיר אחת אלא אפי' בשני עיירות לא יוכל לזכות בשני חזקות דזכות חזקה הוא זכות קרקרפתא