מחנה חיים חושן משפט חלק ב רפח

כמה ראנדעס באחד תשמש בו ומפרנס עצמך בכבוד גדול והשני תשכיר לאיש אחר ובלי עמל ויגיעה תתעשר לחיות חיים תענוגים ואני מטופל בבנים לא אוכל לשכור אותה להחיות נפשי ונפשות אנשי ביתי המה אבי ואמי הזקנים וטפלי התלוים אין זה בשכל אנושי לך הבחירה או תתן לי מיד השר שאשכר אותו בית יין שרף שלך ואתן לך בחזרה הגשר או תעכב לך את בית יין שרף ואני אעכב את הגשר הכי זה ישר בעיניך שאני בן עיר ואמות לנגדך ברעב ואתה לקחת איש זר ונכרי מארץ רחוקה והושבת על הגשר ונותן לך ריוח והוא ג"כ נתעשר ובעל החזקה קורא אחריו גנב גזלן פושע ישראל ושאל לדעת אם הדין עמו שמותר לעכב הגשר להחיות בו נפשו ונפש אנשי ביתו ואם חטא ילך ויפייס לרעהו וישוב לו הגזילה ויסבול מצור ומצוק ר"ל שחלילה לו לעבור פי ד' לעכב הגשר בגזילה

תשובה הדבר קשה מאוד לברר כי כח חזקות פורחים באויר כהררים תלוים בשערה אין להם יסוד חזק רק חכמי דורות ראו לגדור גדר ולעמוד בפרץ נגד בני עולה ועשו תיקונים שלא יצר צעדינו ואין שולחן ערוך לפנינו לדעת מקור הדברים טעמם ונמוקם לשפוט על הפרטים וד' יאיר עיני להוציא לאור משפט צדק גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך

רבות בשנים תמהתי הכי החזקות כמכס העומד מאליו ח"ו כי איזה בעלי בתים אשר הם עשירים נכנסים ויוצאים אצל השרים וגדולי העיר אם יש להשכיר ראנדע או רחיים או גשר או חנות וכדומה לכן דברים העומדים להשכיר נודע להם להעשירים בראשונה והמה שוכרים בדמים יקרים שיזכו בו בראשונה ואח"כ המה משכירים לאשר טוב בעיניהם ולוקחים ריוח גדול בכל שנה ושנה בעבור זכות חזקה ושאר בעלי בתים המטופלים בבנים צריכים להיות משרתים בעבור העשירים ולא יוכלו למצוא מקום פרנסה להחיות בו הכי זה דרכי נועם ונתיבות שלום אשר עמדו וגזרו הדורות מלפנים הלא דבר הוא ונפלאת בעיני מאוד

וחקרתי דבר חדש בעזה"י המהרי"ט ח"ש סי' ל' וז"ל וראשונה יש לברר שתקנת החזקות שהתקינו קדמונים נוחי נפש עיקרם ושרשם מדין עני המהפך בחררה ועל זה בנו יסוד תקנתם ועשו להם חוזק בכל טצדקי דמצי למיעבד עכ"ל ולפ"ז אמרתי בסברא בודאי מתקני תקנות עשו זה להיות חיות מקום הפרנסה לכל איש ישראל ועל כן אם כבר שכר ישראל חנות או ראנדע או כל מקום פרנסה הגם שנשלם זמן השכירות אעפ"כ הוא לא גרע מעני המהפך בחררה שגם הוא חושב בו ומתהפך להשאר במקום פרנסתו כי קשה הנסיעה אפי' בעיר אחת כחכז"ל מעיר לעיר נפש מבית לבית חלוק יעו"ש וחזקו הדבר שכל אדם יזכה מכח התקנה מקום פרנסתו דלו יהיה שיש לו עושר ונכסים בכל זאת צריך מקום פרנסה אחד והוה עני המהפך בחררה עני מן מקום פרנסה ונתנו תוקף שלא יוכל אחר לטלו הגם בשאר עני מהפך בחררה לא הוה רק איסור לכתחילה או דהוה נקרא רשע אבל מה דעבד עבד בהחזקות בקרקעות תיקנו שיהיה כקנין כמבואר במהרי"ט סי' ל' וכל זה תיקנו לזכות לכל אחד ואחד מישראל מקום פרנסה דלענין זכות פרנסה יהיה כל אחד מישראל לענין זה כעני מהפך בחררה ועיין ירושלמי פי' בפסוק ואני בעני הכינותי אמר דוד המלך) אבל לשכור כמה מקומות פרנסה ולעשות מזה משא ומתן שיהיה לו כמה חזקות להתעשר בו וכל אחיו יהיו לו לעבדים שלא ימצאו מקום פרנסה חוץ אם ישלמו לו ולפעמים שכירות החזקה יעלה בכפלים מאשר ישלם לבעל הבית הגוי אשר לו החנות או רחים או גשר וכדומה זה לא תקנו חכמי ספרדים דא"כ לא שבקת חי תקנתם יהיה כמכס עומד מאליו קלקלתם יהיה יותר מתקנתם ח"ו דלא יוכלו בני ישראל לשבת יחדיו רק העשירים ירדו באחיהם בפרך שהעני יעמול בזיעת אפו והעשיר יאכל עמל ידיו דאין זה עני מהפך בחררה ודוק

ואוסיף לבאר השורש בדין בעזה"י הנה הגאון ר' יצחק בצאלאש ז"ל דן בעני המהפך בחררה ובא אחר ונטלו נקרא רשע וגם צריך להחזיר לו אשר נטל מהעני שכופין אותו להחזיר כדעת ר"ת והגאון מהרש"ל בתשובותיו וסי' ל"ו] הרעיש העולם כנגד פסק הגאון ר"י וכאשר שלח פסקו לפני הגאון שארית יוסף בספרו סי' י"ז הראה נפלאות לסתור דברי מהרש"ל וחידש סברא אחת אם האחר אשר נטל חררת העני לא ידע שהעני מהפך בה אז אין כופין להחזיר היינו דרבא שלא ידע ולכן לא כופין להחזיר אבל אם במזיד לקח החררה מהעני אז כופין ובזה הצדיק ר"י זה ששכר הראנדע מהשר בתוך זמנו ועבר על המהפך בחררה במזיד כופין אותו עפ"י ב"ד להחזירה לשוכר אשר ישב בה מקודם ובסוף תשובה כאשר סתר הד' שמות אשר הניח המהרש"ל בעומק עיונו התחיל לדון מפנים חדשות שלא נוכל להוציא השוכר השני מהראנדע אשר לקח מיד שוכר הראשון ואעתיק לשונו היקר והנחמד וז"ל מ"מ יש לנ"ד צד היתר דליתא בכל הני דלעיל דכל הני דלעיל איירי שיהיה להם אותו דבר לעולם כההוא דאוקי רחייא הוה לעולם וגם רוצה לקנות קרקע מן הגוי דשייך לקרותו רשע לדברי הר"ן ולדברי ר"ת להחזיר כי מקח לעולם אבל נידן דידן לא היה רק שכירות לזמן ידוע לג' שנים וא"כ הואיל לזמן קצוב וכשיכלה הזמן כלה כחו דלמשכנותא דביתא דכתב מהר"ם והמרדכי מביאו בפ' המקבל דאם ממושכנה לו שנה דשייך בו דינא דבר מצרא לא דמי דהתם הכי פירושו שממושכנת לו בסתם לא לזמן קצוב ובאם לא יקנה זה תהא ממושכנת לו לעולם שהרי בסתם הלוה עליו והא דכתב מהר"ם דלא יכול לסלקו בגו שתא ר"ל לא פחות משתא אבל אין לו זמן למעלה וק"ל עכ"ל והאריך לבאר דכן כוונת התוס' בפ' האומר בדין מלמד וכו' וז"ל י"ל שמדברים התוס' ששכרו באופן זה שכל זמן שיהיה אצלו יתן כך וכך לכל חודש אבל לא קצוב לו זמן כנידן דידן שאף אם לא היה בא האחר מי יימר דהוה חזקה אחר זמן וגם מהאי טעמא לא דמי לחנות עובדא דמהרי"ק ומ"מ לא באתי להדר עובדא כדכתב מהרי"א ז"ל וכי בשביל שאנו מדמין נעשה מעשה אף שיש בכאן לומר בשביל שאנו מדמין לא נוציא וק"ל עכ"ל הרי שהעיר הגאון שארית יוסף דמה שאמרו ראשונים להיות כופין אם בא אחד ולקח מה שהעני היפך בחררה לדברי ר"ת או לכל הפחות לקרוא לו רשע הוא דווקא אם היה העני זוכה אז בהיפוכו זכות עולם אבל אם היה בא ליד העני רק זכות זמן שהיה צריך לשכור מחדש אז עבר זמנו בטל זכותו כל הקודם אחר ג' שנים לא נקרא רשע הן לר"ת והן לר"ן כמובן

ולפ"ז אם גדולי גאוני ספרדים התקינו ואלומי כח חזקות להיות כח בעלים בגוף הקרקע שלא יועיל אם אחד ישכור אותו חנות או ראנדע וגם שיוכלו הבעלי החזקות