מחנה חיים חושן משפט חלק ב רפז

הכירו אותו אז בודאי מצרפים אותם לאמור שט"ע של אנשים אשר הכירוהו הוא טוב וא"כ לא היה גט מעלי' דאין גט לאחר מיתה והות אלמנה ומותרת לכהן והגם שדבר זה עדיין צריך עיון אם לא נחזיק מחזקת אשת איש לחזקת איסור גרושה ולכל הפחות לענין ריח הגט אבל לענין ממון מחזקי' אותה שהיא אלמנת גר וצריכים לשלם לה כתובתה דהיה לה חזקת שיעבוד על הנכסים ומספק אל תוציאנה מזכותה ועיין רא"ש בב"מ פ"א מי שעשה ספק קנין אסור לאחר לזכות בו ודוק

אחרי ימים מצאתי ברבה פ' ויחי ר"ב ור"י בשם ריש לקיש בשם ר"י הנשיא כתיב ויתמו ימי בכי אבל משה ימי שנים בכי ז' אבל שלשים ואית דמחלפין ימי שבעה בכי שנים אבל שלשים מהא ז' ושלשים שמא ימי אלא שאם היה עני מדוקדק בראשון ובשני אין עושה מלאכה ובשלישי הוא עושה בצנעה אבל אמרו תבא מאירה לשכיניו שהצריכוהו לכך בר קפרה אמר אפי' בשלישי לא יעשה כל עיקר מפני שהוא תוקפו של אבל תני בר קפרה כל תקפו של אבל אינו אלא בשלישי עד תלתא יומין נפשא טייסא על קברה סבורה היא שהיא חוזרת כיון דהיא חמי דאישתני זיווהון דאפוי אזלה לה ושבקה לי' הה"ד אך בשרו עליו ייכאב וגו' עכ"ל וכ' המתנות כהונה בד"ה כיון דשהיא רואה וז"ל שהיא רואה שנשתנה זיו קלסתר פניו הולכת לה ומניחהו עכ"ל מזה יראה הרואה שביום הג' נראה דאישתנו זיווהון דאפיהון ולכן אז עיקר האבילות בכל יום ג' אבל לעולם לא יקבל הפנים צורה אחרת ודוק

וראה זה מצאתי רבה קהלת על פסוק עד אשר לא ירתק חבל הכסף וז"ל בר קפרה אמר עד ג' ימים תקפו של אבל שעדיין צורת הפנים נכרת תנינא אין מעידים על פרצוף פנים וכו' עכ"ל וכ' המתנות כהונה וסיפא דמתני' אין מעידים אלא עד ג' ימים ומשנה היא בפ' בתרא ביבמות עכ"ל וד' יגלה עינינו ויטהר לבבינו לכוין אמיתת תורת אמת בעזה"י. סימן לב שפעת שלום ורב הצלחות לראש גבר באנשי מידות המהולל במעלות ידיו רב לו בפלפל וחקירה וידיו אמונה ה"ה הקצין הצדיק ונ' כמהו' טובי' נ"י בק"ק קאראלי יע"א

שאלה אחד שלח ע"י חבירו מאתים לשלם לבע"ח על חוב גדול וע"י אומר ודברים טעה הבע"ח וכתב שקיבל על שם המשלח ג' מאות על חוב המשלח ועתה יש הכתב השובר ביד השליח ורוצה להטעות חבירו המשלח ששילם בעבורו ג' מאות שישלם לו מאה הנ"ל ושאל אם אין בידו עול בזה אם הדין שריוח של הטעות למשלח או לשליח או אם שורת הדין לחלוק ביניהם ע"כ השאלה

תשובה נלענ"ד נראה לחקור דמשלח פטור מלשלם לו דהוה כמבריח ארי מחבירו דפטור מלשלם לו דהצילו שלא יצטרך לשלם לעכו"ם ועיין בש"ע ח"מ סי' קכ"ח שהסכימו כל הפוסקים דפטור מטעם דמפייס הוינא ליה או אולי אוהבים ישלמו בעבורו ומבואר שם בש"ך שאפילו בעכו"ם פטור דשייך ג"כ דאחרים ישלמו בעבורו ועיין בש"ך ס"ק ה' לר"ת שנחלק עם שאר פוסקים שצריך לשלם לו עיין תוספות ב"ק דף ק"ט דהוה ספיקא דדינא להוציא לא מהני רק אם היה כבר בידו מעות ממלוה א"כ כאן שלא היה בידו מעות ממלוה לו יהיה שפרע במעות ממש לסלק חוב חבירו לא היה צריך לשלם לו ועיין בסמ"ע שם דלא דמי למכירת שטר חוב של חבירו וכל פרוטה שהוא מוציא מחבירו הוא גזל גמור ודו"ק ועוד נ"ל שר"ת מודה כאן דלא צריך ליתן לו מאה זהובים הנ"ל דבשלומא אם אחד פרע ממעותיו בעבור חבירו צריך להחזיר לו מעותיו יען דפדה שיעבוד נכסים והוה כיורד לתוך שדה של חבירו והשביחו דצריך לשלם לו הוצאות וכן הסביר הגאון נתיבות סי' קכ"ח ס"ק ה' אבל כאן שפטרו על ידי תחבולה בוודאי פטור דלא היה לו הוצאות כלל והוה רק מבריח ארי והבן אבל בודאי צריך המשלח להטיב לשליח שכרו על פעולתו כמבאר רמ"א בח"מ סי' רס"ד בשם הר"ן ודוק ומעתה יראה כ"ת נ"י שכל מה שחקר לדמות נידן הנ"ל לדינים הנזכרים בח"מ סי' קפ"ב אשר מקור הפלוגתא בכתובות בתוס' דף צ"ח שרחוק נידן הנ"ל משם דשם איירי דהשליח מקבל מעות או חפצים וחקרו אם הם שלו או למשלח שהספק הוא מי זכה בו אבל כאן הוה בהיפוך שעשה פעולה לפטור חוב אבל לא היה בידו דבר ופטר חבירו לשלם לו יען שלא ציוה לו שישלם בעבורו והבן רק בסעיף ט' איירי בפריעת חוב אבל היה ביד השליח מעות של המשלח ולא שייך לומר הוא כפורע חוב של חבירו דהלא היה שלוחו שבעד סך הנ"ל יסלק חובותיו רק השליח עשה ערמה להרויח והיה מסברא שיהיה שלו רק יען שהוא מעות של המשלח לא יוכל השליח לזכות לעצמו כמבואר בסמ"ע כנלענ"ד הדין לאמתו בעזה"י. ואחת עוררהו שמשעה שטעה הגוי בדמיונו שקיבל ג' פרוטות כבר נתיאש מפרוטה ג' ופקע השיעבוד מלוה ואיך יזכה בו השליח אח"כ בכתב קבלה בפרוטה הנ"ל כמו במכירות שטרות שם מכווין להקנות ללוקח שיעבוד שלו אבל כאן הלא כבר פקע ממנו השיעבוד וגם גוף כתב הקבלה אינו שטר רק כתב להראות שכבר נשתקע השיעבוד וגם הכי כיוון הגוי להקנות לשליח סוף דבר שכל מה שחקר כבודו לדמות זה למכירת חמץ הוא דמיון כוזב ובזה נסתר כל מה שהעלה להתחכם יען שהלך בלא רעווערס הוה פושע ולפמ"ש כבר זכה הלוה משעה שכתב בפנקס שקיבל ג' פרוטות כמובן ואיך יזכה הוא אח"כ ודוק וגם כיון שראה שכותב בפנקס לא הוה עוד פושע כי יש עד בגוף הפנקס מדין המלכות כי פנקס הסוחר נאמן לחייב ולזכות כנודע דברי דש"ת. סימן לג

שאלה עשיר אחד שכר מן השר זה רבות בשנים ראנדע שקורין ברענרעריי ולפני איזה שנים שכר גם הגשר אשר מרויח בו היינו שנוטל שכר חזקה מאיש המשלם שכר המגיע להשר ויתן גם לו ה' זהובים בכל שבוע וכאשר הגיע הזמן אשר השר משכיר אותה כי בכל ג' שנים משכיר הכל מחדש בא יהודי אחד והוסיף בשכירות ושכר הגשר וצעק עליו השוכר הראשון איך לא יראת את ד' הלא החזקות הוא נגזר בחרמות ושבועות כנודע והשיב לו נכון הדבר אם ששכרת חזקה לשמש בו לפרנס עצמך אבל מה ששכרת