מחנה חיים חושן משפט חלק ב רפו

לשל חבריהם וזרוע רמה תשבר שאינו יכול לומר שלי הוא עכ"ל מבואר שכל אדם יש לו קלסתר פניו הוא זיו ותואר עצמיות אשר בו נבדל איש מרעהו אדם מחבירו יהיה מובדל באותיותיו ועיין בזוהר פ' יתרו דף ל' רזא דאנפין לאינון מארי דחכמתא וכו' עד שכתב וז"ל ורזא דאינון אתוון חד איהו כי תרין אחרנין ר"ת אינון וכן לסטר שמאלא וסימנא דא ההוא דכתיב הכרת פניהם ענתה בם עכ"ל ועיין עוד שם ברזי דרזין ד"ה מתניתין שכתב שם וז"ל נפש כלילא בעפרא וההוא נפש איהו יסודא לעובדי גופא וכפום עובדין דההוא נפש בגופא הכי אתחזי במשכא לבר רוחא דא אתטמר לגו וההוא אחזי לבר סליק ונחית ובטיש באנפוי ואחזי דיוקנין ורשימין בטיש במצחי' אחזי' דיוקנין רשימין בטש בעינוי אחזי דיוקנין ורשימין הה"ד הכרת פניהם ענתה בם עכ"ל הרי יש דבריו בגו על הזיו וקלסתר פנים של אדם איש ואיש לפי ערכו נשמתו אשר בקרבו היא שמלתו לעורו כפי רוח קדישין אשר בלבו כן הוא בפני רשע וטמא העיז איש רשע בפניו עיין בזוהר בזה שמפנים יוכל להכיר שהעיז איש רע מעללים ועיין רמב"ן על פסוק סר צלם מעליהם וד' אתנו אל תראום וכלל גדול בתורה כי בצלם אלקים ברא אותו ואך בצלם יתהלך איש אמר דוד המלך ועיין רמב"ן על פ' כי קללת אלקים תלוי יעו"ש

ועתה נחזי על עיקר הבנת זיו אדם הוא החשיבות יקר נפשו ונשמתו אשר הוא נותן לאדם הדר והוד מאור וקלסתר כפי שלימות מעלותיו ומדותיו והן הן עדיו אשר בו יובדל מרעהו גם בגופו כי כשם שאין דעותיהם שוות גם הפרצופין אינם שוות וממילא יש טביעת עין להכירו מי הוא זה הגוף ראובן או שמעון וכל רואהו יודע להכיר אם הוא ראובן או שמעון ויען כי הצדיק בעירו פועל על כל אנשי המקום שילמדו ממנו צדק ומשפט ומישרים אמרו חכז"ל וז"ל יציאת צדיק מן המקום עושה רושם פנה הודה פנה זיוה פנה הדרה עכ"ל שמיד שסר צלם יוכר בהם שנזרו אחור מן השלימות אשר הוא הוד וזיו וההדר שלהם עיין רבה וילקוט בראשית אלה תולדות שמים והארץ וז"ל כל תולדות שבמקרא חסר בר מן תרין אלה תולדות פרץ והדין ומפני מה אינון חסרין מפני ששה דברים שנטלו מאדם הראשון זיוו וחייו וקומתו וכו' עכ"ל עוד שם וז"ל ועוד אינן חוזרין לתקונן עד שיבא בן פרץ שנאמר אלה תולדות פרץ זיוו מנין ואוהביו כצאת השמש חייו מנין כימי העץ ימי עמי קומתו מנין ואולך אתכם קוממיות בקומה זקופה ולא יראים מכל בריה עכ"ל הרי שהזכירו תחילה שהקב"ה נטל זיוו ואח"כ הזכירו שנטל ממנו חייו וכן בהחזרה מזכיר תחילה שיתוקן הזיו ואח"כ מזכיר שיתוקן חייו הרי שפתיו ברור מללו דיש נטילת זיו קודם נטילת חייו ויען וביען שהזיו הוא שאוהביו יאירו כשמש בגבורתה היינו שחכמתם יאירו פניהם בהוד והדר וקלסתר פנים כל רואיהם יכירם כי המה זרע קודש כהני ה' משרתי אלקינו בני אלים בני עליון כולם ולכן מתחילה נטל הקב"ה מאדם הזיו יען שאדם ביקר בל ילין והלך התואר והדר וקלסתר פנים ממנו ואח"כ נטל ממנו גם חייו וקומתו כי הזיו הוא היקר האדם והבן

ואוסיף וברבה פ' וירא ותהר ותלד שרה לאברהם בן לזקוניו וז"ל מלמד שהיה זיו איקונין שלו דומה לו עכ"ל רמזו חכז"ל לא די שאקונין של יצחק היה דומה לאברהם אלא אפי' זיו אקונין היה דומה לאברהם זה הוא האות שהוא זרע קדוש בקלסתר וזיו הפנים ודוק וכן בתנחומא פ' וישב וז"ל וכי תעלה על דעתך שנער יפה כמוהו ימכר בעשרים כסף אלא כיון שהושלך לבור מתוך פחד נחשים ועקרבים שבו נשתנה זיו פניו וברח ממנו דמו ונעשה ירוקות מכ"ל ועיין רבה וזאת הברכה וז"ל אמר לו משה אני נתעלתי יותר ממך אתה כבוד שניתן לך נוטל ממך שנאמר ואדם ביקר בל ילין אבל אני זיו הפנים שנתן הקב"ה עמי הוא מנין שנאמר לא כהתה עינו ולא נס לחה עכ"ל מבואר מזה דזיו פנים היה ג"כ מה שהפנים נעשה ירוק או מה שעיניו נעשו כהות או מה שנס לחות הגוף ולא נראה עוד במותו כמו שהיה עיניו נוצצים בחייו ובשר הפנים מלא בריאות הוא נקרא ג"כ שניטל זיו פנים ואם הבן דומה בכל הוד והדר כמו אביו נקרא זיו אקונין דומה לשל אביו וק"ל

על כן אני אומר בבטח בודאי הגם אם נשתנה זיו הפנים ונעשה אקונין בתאר חושך ואפילה או ירקרק או הבשר נופל ואינו מלא עוד העור ונדע שהוא מת ואינו עילוף לא כהתה עינו ולא נס לחה בפנים ולא נעשה ירקרק בתכלית הירוק ולא חשך משחור תארו כי כל אלה באו אחר יום או יומים אחר מיתה אבל עכ"פ בודאי לא נשתנה צורתו לצורת איש אחר שזה בא ע"י נפוח שהבשר בא לרקבון ונתפח ומקבל צורת איש זה הוא דווקא אחר ג' פעמים מעל"ע אז הגוף הפנים מקבל חליפות ותמורות צורות עד שנראה צורת ראובן כצורת שמעון אבל קודם ג' פעמים מעל"ע ביום השלישי כבר הלך זיו הפנים ונראה בו שאינו יוכל עוד לעמוד חי שיודעת הנפש שלא תשוב עליו עוד להיות חבור אחד

ומעתה בא ברוך ד' כך אמרו בירושלמי וז"ל תלתא יומין טייסא נפשא על גופא סבירא ההיא חזרה גביה כיון דאיהו חמייא דאישתני זיווהון דאפוהו שבקה ואזלה לה עכ"ל הרי שלא כתב הירושלמי כיון דאיהו חמייא דאישתני אפוהו דהוה משמע שגוף הפנים נשתנה אלא אמרו כיון דחמייא דאישתני זיווהון דאפוהו עכ"ל היינו הגם דהפנים לא נשתנה לצורה אחרת עד אחר ג' מעל"ע אבל זיו הפנים נשתנה ביום הג' ותדע שלא תשוב אליו עוד כי אין זה עילוף אלא מיתה גמורה ולא תשוב אליו עוד להחיותו כעת ושבקה ואזלא לה שמתיאשת מן הרחמים ולכן נחשב באבל ג' ימים אפי' בלא ג' פעמים מעל"ע רק כל זמן שהנפש טייסא על הגוף אבל אם אנו דנין שאין מעידים עליו אחר ג' ימים הגם שעדיין מעידים שזהו אעפ"כ אנו אומרים שמא נשתנה או בודאי נשתנה וקבל הפנים דמות וצורה אחרת ופני ראובן בחייו נראה אחרי מותו כפני שמעון וכדומה זה לא נעשה רק אחר ג' פעמים מעל"ע דאטו כאשר נוטל זיו פנים מאדם או שנוטל זיו פנים מיוסף היה נדמו בפנים לאדם אחר אלא פשיטא זיו אנפוהו נשתנה בג' ימים אבל עדיין ניכר שזה הפנים הוא ראובן אבל אחר ג' פעמים מעל"ע אז פני ראובן נדמה לפני שמעון אפי' ואין עדים נאמנים עליו והבן זה כי לדעתי מקום הניחו לי מן השמים לזכות בזה

היוצא מזה דבודאי ניכר אם לא עברו ג' פעמים מעל"ע ואמרינן דעדים מכירים היטב וע"כ דלא עברו ג' פעמים מעל"ע ולא הוה ס"ס לחומרא וביותר אם שני אנשים אשר מצאו אותו מת יאמרו שלא נשתנה פניו משעה שמצאוהו עד אותו השעה שהראוהו לפני אנשים אשר