מחנה חיים חושן משפט חלק ב רפה

שחסר ובאמת אפשר אותו פלוני הלך לדרכו ומת זה הוא איש אחר עכ"ל משמע שמחליט שפניו נשתנה אחר ג' ימים דלא כתב משום שמא נשתנה הפרצוף אלא משמע שסובר שבודאי נשתנה רק מסוף דבריו שכתב ובאמת אפשר אותו פלוני הלך לדרכו וכו' והיה לו לקצר ולומר ובאמת מת זה הוא איש אחר דהא אם נחליט שנשתנה פניו והעדים מעידים שהוא האיש אשר פניו היה כך בחייו א"כ ע"כ הוא איש אחר ולמה האריך הב"ש לספר שאפשר אותו פלוני הלך לו לדרכו אלא בודאי דאם אין לנו לתלות שהלך לדרכו היינו אומרים דלא נשתנה והוא האיש אשר מעידים העדים עליו שמכירים בו שהוא בעל האשה המבוקש רק יען דיוכל להיות שבעל האשה הלך לדרכו אז חיישינן שהוא איש אחר ועדיין קשה להבין

ונ"ל לבאר כוונת הב"ש דלכאורה קשה דלו יהיה שחיישי' על שינוי פנים אבל מהכ"ת נאמר דהוא היה איש אחר רק נשתנה פניו לבעל האשה אשר עומדת לפנינו הלא רבוא רבבות פרצופין אשר בעולם בבני אדם יארע שהמת אשר נוטש מהעולם נשתנה פניו להיות דומה לפניו של אדם פרטי בעל האשה הזאת דלמא היה לו להשתנות להיות דומה לאחד מן רבוא רבבות צורות שאר בני אדם בעולם כמו דלא חיישינן בעלמא לנפילת דיחיד מכ"ש דלא ניחוש שנתדמה בשינוי לפני אדם יחיד והוא פלא גדול

לכן החכים הב"ש לכתוב וז"ל וסבור שהוא פלוני שחסר עכ"ל רצה לומר דבאמת לא נשתנה פני איש אחר שנמצא מת לבעל האשה הזאת הנצבת לפנינו דומה ממש בקולע אל השערה ולא יחטא רק יען ששומע שחסר בעל האשה הזאת ולאיש הנשתנה פניו יש לו איזה דמיון לבעל האשה החסר א"כ מעיד שהיה דומה ממש לאיש החסר אבל באמת בעל האשה הלך לו בעלמא ואיש הנמצא הוא איש אחר ולא דמי ממש לבעל האשה הזאת רק העד מעיד בדדמי לו שהוא האיש החסר דנקל הוא לטעות בדמיון פנים באיש המת אבל בודאי נשתנה אחר ג' ימים ודוק

וראה שמהרי"ט הובא בנוב"י ח"ר א"ע סי' מ' כתב וז"ל איברא דמסתברא לי דהיכי שמעיד עליו שלא נשתנה גופו משעת מיתה בנפיחה או במראה לא חיישינן דהא דאמרו לאחר ג' ימים אין מעידים עליו היינו מטעם חזקה דלאחר ג"י גופו נופח כדמוכח מלשון תוס' ובירושלמי מייתי עלה כל תלתא יומי וכו' ולפיכך אעפ"י שנראה בט"ע שזה פלוני אין סומכים על עדות זה דחזקה משתנה ולא ידעו עכ"ל הרי שסובר חזקה דנשתנה פניו ופלא על הנב"י שבסי' מ"ט כתב שהוא חוץ לשכל דנאמר ודאי נשתנה יעו"ש על הרשב"א עכ"פ אין הדבר ברור דיש כאן ס"ס שמא ג' ימים צריך מעל"ע ואת"ל אפי' בלי מעל"ע דלמא לא נשתנה צורת פניו ועיין בבית מאיר בסעיף כ"ז שהאריך והכריח מדלא נאמנים תרי סהדי דמעידים דלא נשתנו פניו ש"מ שהכריעו חכמים שהוא חזקה ברורה דאחר ג' ימים משתנה וא"כ אזל הך ס"ס לומר דמותרת לכהונה וגם נוטלת כתובה ודוק

ונהפוך הוא דיש ספק ספיקא להחמיר דדלמא הוא אחר ג' פעמים מעל"ע כסברת הט"ז בסימן שצ"ז ביו"ד מדהשתא מת מעיקרא נמי מת מיד כשעברו על הדרך באשמורת הבוקר והוא ישב שם הוא נפל ומת פתאום ואת"ל שלא עברו עדיין ג' פעמים מעל"ע דלמא הוה הדין דמיד שהוא יום ג' הגם דלא עבר ע"ב שעות אי אפשר דלא נשתנה פניו ואמרינן דהגר חי והיא מגורשת והמעות הנמצא אצל המת הוא איש מרובא דעלמא ודוק

והלום ראיתי בשאגת אריה החדש סי' י"ז דעמד על החקירה הזאת אי הנך ג' ימים דאין מעידים אח"כ הוה ג' ימים מעל"ע או אפי' אי מת ביום א' בערב קודם הלילה אין מעידים עליו ביום ג' והכריע דלא מעידים ביום השלישי הגם דלא עבר ג' ימים מעל"ע דהא אמרינן במ"ק דף כ"א דאבל אסור במלאכה ג' ימים ראשונים וכן אסרו לאבל שאילת שלום בג' ימים ראשונים וכן אמרו אבל ג' ימים אינו הולך לבית אבל ובודאי בכל הנך בימים תלי' ולא בג' ימים מעל"ע אלא אפי' מת שעה קודם חשיכה נחשב ליום וכדתנן קובר מתו קודם הלילה חשבינן ליום אחד ושורש העיקר זה הוא מירושלמי שמביא רמב"ן בת"ה וז"ל ירושלמי אבל שאין לו בראשון ובשני לאכול אין עושה מלאכה ובשלישי עושה מלאכה בצנעה אבל אמרו תבוא מארה לשכניו שהצרכוהו לכך בר קפרה אומר אפי' ביום ג' לא יעשה מלאכה כל עיקר בר קפרה כדעתו דב"ק עביד אבל ג' ימים דאמר ר' אבא ברי' דרב פפא ר"י דסכנין בשם ר"ל תלתא יומין טייסא נפשא על גופא סבירא ההיא חזרה גביה כיון דאיהו חמייא דאישתני זיווהן דאפוהו שבקה ואזלה לה לאחר ג"י הכרס נבקעת על פניו ואומר לו טול מה שגזלת ונתת בי ומסיים רמב"ן וז"ל וגמ' דילן דקתני שלשה מתניתא דבר קפרה הוא וכן הלכתא עכ"ל ולמד הגאון שאגת אריה דמכח האי דנפשא טייסא על גופא ג' ימים וסבירא דחזרה לכן החמירו חכמים בכל דבר בג' ימים ראשונים ואח"כ מדראתה דאישתני זיווהין דאנפוהי שבקא ואזלא לה הקילו אח"כ וכיון דמוכח דהקילו אפי' בג' ימים בלי ג' מעל"ע וע"כ דביום ג' נשתנה פניו ואין מעידים עליו אחר יום ג' הגם שלא עברו ג' מעל"ע עכת"ד

ולע"ד נראה דאין מכאן השגה על הסוברים דבעינן ג' ומים מעל"ע נהפוך הוא דיש להם עוד סמך מירושלמי הנ"ל דצריך דווקא ג' ימים מעל"ע דאל"כ לא מחליטין לומר דעדים טעו בדמיונם אלא נאמנים לומר הוא האיש

ואבאר בעזה"י דהנה יש לחקור על השתנות פנים במת כי חכמת אדם תאיר פניו נר אלקים נשמת אדם היא פועלת ליתן לאדם תואר זיו וקלסתר פנים איש ואיש כפי מעלתו ומדרגתו כחכז"ל תנחומא פ' פנחס וז"ל אבל אם ראה אוכלסין הרבה של בני אדם אמר ברוך חכם הרזים כשם שאין פרצופיהם שווין זה לזה כך אין דעתם שווין זה לזה אלא כל אחד ואחד יש לו דעת בפני עצמו וכן אמר (איוב כ"ח) לעשות לרוח משקל ומים תכן במדה כל בריה ובריה יש לו דעת בפני עצמו עכ"ל כי כפי הדעת אשר בקרב איש ולב עמוק כך פרצופו ועל כן כיון שאין פרצופיהן שווין זה לזה ממילא אין דעתם שווין זה לזה אלא כל אחד ואחד יש לו דיעה בפני עצמו וכפי דעתו ושכלו וחכמתו תאיר פניו ובזיו ובקלסתר יוכר לעיני כל רואה שמש וכמבואר בגמרא סנהדרין דף ל"ח וז"ל תנו רבנן להגיד גדולתו של מלך מלכי המלכים הקב"ה וכו' ומפני מה אין פרצופיהן דומין זה לזה שלא וראה אדם דירה נאה ואשה נאה ויאמר שלי הוא שנאמר וימנע מרשעים אורם וזרוע רמה תשבר כתב רש"י בד"ה וימנע מרשעים אורם וז"ל קלסתר פניו ומתוך כך שלא יהיה קלסתר פניו דומה