מחנה חיים חושן משפט חלק ב רפג

בודאי אחר זמן ומשו"ה הראשון חייב דשוב אין יכול לחיות אעפ"כ מי שבא וממית אותו אח"כ ג"כ חייב דהראשון נטל הנפש ממקום שיבש כסלע והשני נטל יתר הנפש הרי שמסופק אם נאמר יען דהתחיל יציאת הנפש מאותו מקום סלע אם יהיה נחשב כאלו מת לגמרי או לא ולפמ"ש היה השני פטור דנחשב כמת כולו ודוק

וראה זה מצאתי במדרש רבה בראשית פל"ב על פסוק תאבד דברי כזב איש דמים ומרמה וז"ל איש דמים ומרמה זה התיר ג"ע וש"ד וזה התיר ג"ע וש"ד שנאמר באחיתופל בוא אל פלגשי אביך וש"ד דכתיב ואבא עליו והוא יגע ורפה ידים וכתוב והכתי את המלך לבדו וזה התיר ג"ע וש"ד נחמן בדר"ש בר נחמני אמר לשאול וכי יש אישות לדוד הלא מורד במלכות הוא וחשב כמת ועכשיו התיר קונעתו ועשה אותו זיטויטוס וכאלו הוא מת ודמו מותר ואשתו מותרת עמד שאול ונתן מיכל אשת דוד על פיו לפלטי בן ליש וש"ד דכתיב ולא אבו עבדי שאול המלך לשלוח יד במשיח ד' עכ"ל זה בודאי נחשב שהתיר עריות שכל זמן שמורד חי אשתו אסורה וראי' מאורי' הגם שהיה מורד במלכות לא היתה בת שבע מותרת לדוד והגם שמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול ויהיה סופו למות אעפ"כ אין קונעתו מותרת ולא הבאתי רק לדוגמא אם סופו למות אשתו מותרת דאל"כ הכי סופו למות ע"י שחייב ראשו למלך יהיה טוב מסופו למות ע"י שחייב ראשו בידי שמים וכבר הוא הולך למות שהתחיל המיתה אלא פשיטא אם התחיל המיתה נעשה אשתו מותרת וחידש דואג להמלך וז"ל הסיר קונעתו ממנו ועשה אותו זיטיוטויס וכמו שהוא מת דמו מותר ואשתו מותרת עכ"ל רבה פ' ל"ח והבן זה

ועיין בשבועות דף ל"ג א"ר הכא במאי עסקינן כגון שהיתה שניה בשעת כפירת ראשונה קרובים בנשותיהן ונשותיהן גוססות מהו דתימא רוב גוססין למיתה קמ"ל השתא מיהו לא שכיב וכתב רש"י בד"ה למיתה הוו להו כאילו מתו ותפטר כת ראשונה דהא קיימא כת השנייה עכ"ל ובד"ה קמ"ל ולומדך שהגוסס הרי הוא כחי לכל דבריו ואעפ"י שרובן למיתה עכ"ל משמע דווקא יען שיש מיעוט דלא ימותו אז אעפ"י שרובן למיתה הוה הגוסס כחי לכל דבריו יען דסמוך מיעוט לחזקת חי שהיה לו ואיתרע רוב וכי תימא אי מטעם סמוך מיעוט לחזקה הוה רק כפלגא מחצה על מחצה ואין מחליטין דהוה כחי לכל דבריו יהיה רק ספק וצע"ג

נ"ל להסביר מלבד זאת דסמוך מיעוט דנתרפאים לחזקת חי יש עוד חזקה שהיה לגוף זה הגוסס חזקת זכות לנחול ומנחיל ליתן ממונו לאחרים והיה לו כח לגרש אשתו או זכות שיבמתו זקוקה לו או זכות שיש לו בן ואשתו פטורה מיבום וכח קנין שמאכיל בתרומה וכדומה עיין בפנ"י גיטין דף כ"ח כי זהו חזקה בפני עצמו מה שאשתו הי' אוכלת בתרומה עד עתה ומספק אין אתה יכול לאוסרה ועיין בתב"ש סי' ח"י בנאבד הסכין א"כ הוה תרי רובא כנגד הרוב וקצרתי ודוק או מחמת שעכ"פ מיעוט אינם אזלי למיתה אלא יתרפאו א"כ הוא הוכחה שכל גוסס לא הוה מיתה אלא חולה וממילא הרי הוא כחי לכל דבריו אבל אי היה כל גוסס למיתה אז הוה הגוסס נחשב כאלו מת לגמרי ועיין רמב"ם פ"י מהל' שבועות הל' ט"ו שכתב וז"ל שהרי השנייה בעת כפירה ראשונה לא היתה ראוי' להעיד ואעפ"י שבמהרה יהיה ראוי' כשימותו אלו הגוססות עכ"ל משמע שסובר אעפ"י שמחליטין במהרה ימותו דמסתמא יהיה מרוב גוססים למיתה אעפ"כ המה נחשבים כחיים ג"כ מהך טעמא דגסיסה בתוך ג' ימים לא הוה התחלת מיתה ודוק

אך יוקשה לי מרמב"ם פ"ב מהל' רוצח הל' ז' שכתב וז"ל אחד ההורג את הבריא או את החולה הנוטה למות ואפי' הרג את הגוסס נהרג עליו ואם היה גוסס בידי אדם כגון שהכוהו עד שנטה למות והרי הוא גוסס ההורג אין ב"ד ממיתין אותו עכ"ל ועיין בכ"מ מגמ' סנהדרין יעו"ש מדחשוב החולה הנוטה למות ומוסיף אפי' הרג את הגוסס נהרג עליו משמע דגוסס הוה התחלת מיתה ואעפ"כ נחשב כחי דאל"כ דגוסס הוה רק חולה הנוטה למות א"כ הלא כבר חושב חולה הנוטה למות ומאי רבותא בגוסס וצע"ג ואולי הגם דרוב גוססים למיתה והך החולה הנוטה למות הוא רק שאמדוהו הרופאים הבקיאים למות ודוק

תכלית החקירה דיש שני מיני גוססים (א) חולים אשר אותה מחלה שולטת בגוף ומחלישים את הגוף עד שיתעלף וימות ואותן גוססים אשר למות ימותו בתוך ג' ימים ואשר לחיים יתרפאו בתוך ג' ימים ויצא מן הסכנה ומהם רובם למיתה אזלי ומיעוט יבדלו לחיים (ב) יש גוססים אשר הוא עת פקודתם ויפרד הנפש מן הגוף ויש מיתה שבאת בארוכה ויש שבאת בקצרה כי יש למות תוצאות רבות ואצל מי שמתחיל המיתה הוא ימות בבטח ולא יתרפא עוד והגוססים ג' ימים מעל"ע הוא יציאת הנפש אשר לא יתרפא עוד ויש להתאבל עליו וגם להתיר אשתו ותמתין ג' חדשים ימי הבחנה ומותרת לעלמא ודוק (ועיין אלי' רבה א"ח סי' שכ"ח וסי' ל')

וידעתי גם ידעתי שיש לעיין בגמרא בב"ב דף קל"ז שמשמע שאם אמר אם גמר מיתה מהני הגט והמתנה ועיין בלח"מ פ"ט מהל' גירושין הל' כ' יעו"ש בכל זאת לא מנעתי עצמי כי מלאכת שמים היא ויש דברים בגיו וכפי כוחי עמלתי להרבות ולהרחיב גבולי תורה ומי שדעתו רחבה מדעתי ימלא ידו לד' (ועיין בדג"מ סי' י"ז שהשיג ג"כ על הב"ש)

סוף דבר בנידן שאלתינו לצרף להתיר מה שספרה הערלית ששלחה הגוסס על עגלה ביד גוי שיוביל אותו לאחד מקהלות ישראל ונדרש בכל אותן מקהלות שלא הובא חולה ישראל באותו זמן רק נמצא ישראל אחד מת באותו דרך למקהלות הקרובה (ועיין בתשובת מבי"ט אם הלך ישראל בדרך ונמצא ישראל אחד מת דתלינן שזה הוא) ומסתמא גוסס ג' מעל"ע המובל בעגלה בלי כסות הוא מת והניחו הגוי על פני השדה והגם דכבר צעק הש"ש בשמעתא ז' דאם נאבד חי ונמצא מת הוה כנאבד ככר ונמצא פירורין יעו"ש זה בעובדא דמבי"ט דהלך איש בריא ואמיץ כח אבל אם הובל גוסס ג' ימים מעל"ע ונמצא מת בוודאי ראוי לתלות שהגוסס הנ"ל שהובא בדרך זה הוא היה המת דהא גוסס ג' ימים רחוק שיחיה אפי' להחולקים על הב"ש על כן נראה לענ"ד שאשתו מותרת והאב נוחל את בנו כנלענ"ד אם יסכימו גדולי ישראל עמי בעזה"י (ועיין פסחים דף ע' שהיה נשיא גוסס יעו"ש ופלא הלא רוב גוססים למיתה ומהכ"ת יטבול אלא ג"כ הרוב הוא שימות בהנך ג' ימים ואפשר שימות ביום ג' ויהיה עוד הפסח בטהרה).