מחנה חיים חושן משפט חלק ב רעא

או לעכו"ם אחר (דהשתא ליכא למימר כולי האי ארי אברחי ממצרך אפ"ה) שכירות לא קנאה ליה ולית ביה משום דינא בר מצרא עכ"ל והיש"ש בפ"י דב"ק סימן כ"ד נתקשה בהבנות דברים האלה דהבין יען דשכירות לא קנה לכן אין בו דין בר מצרא משמע אלו שכירות קניא הוה בו דין בר מצרא והקשה אי קניא הוה זבין לעכו"ם וג"כ אין בו דין בר מצרא וצע"ג (ונדחק מאוד שם דשכירות לא קניא ולכן לא משמתינן ליה ואין בו דין בר מצרא קאי בפני עצמו שבשכירות לא תקנו דין מצרנות)

ולפע"ד דמרדכי הביא ראיה מזה על דבריו מתחילה דלא תימא כיון שישראל דר כעת במשכנתא לא שייך עוד ארי אברחי ממיצרך דבר מצרא המלוה יאמר לו מאי הברחת ממנו הלא אינו דר במשכנתא ואין לו היזק במה שהיה גוף המשכנתא של גוי וא"כ אני בעל המיצר מכח שדה שלי הסמוכה אצל המשכנתא והסכים המרדכי דאין אנו אזלינן בתר שעתא אם דר בו גוי עכשיו רק אזלינן אם יש אפשרות שהגוי יוכל לדור שם לעולם לכן בזבין מעכו"ם לית בו דין בר מצרא הגם שהשכיר הלוקח מיד בחזרה לעכו"ם אחר ואפי' לאותו גוי ואי אזלינן בתר שעתא לא הבריח עכשיו הארי מהנאת תשמיש א"כ בכה"ג יטעון הבר מצרא הלא שכירות אינו קונה ולא הוי כמזבין לגוי דהא עדיין הקרקע נשאר לישראל א"כ אני טוען בר מצרא דלא תוכל לומר עשיתי ישר וטוב דאברחת ארי ממצרך דהלא נשאר הגוי שם ויוכל להזיק לי ומה פעלת לי וזה שקר דאף ע"פ דשכירות אינו קונה לית ביה דין בר מצרא דאומר לו הלוקח אעפ"כ ארי אברחית ממך דגוף הקרקע אינו עוד של גוי בעתיד להנחיל לזרעו אחריו ה"ה אפילו ישראל דר במשכנתא ואין לו פחד היזק מן הגוי כעת הזאת עכ"פ יאמר לו הלוקח ארי אברחית ממך במה שלא נשאר הקרקע לגוי להיות חלוטה בידו אפי' להנחיל זרעו אחריו ודוק

ועוד יש להשיב על דין החדש של המרדכי הגם דמצינו בגמרא דמהני טענת ארי אבריח לך ממצרך היינו כנגד טענת בר מצרא שכל כוחך עלי שהיה לי לעשות הטוב והישר למשוך יד שלא לקנות ע"ז אמרי' דעשה טוב וישר במה שהבריח ארי ממצרך וא"כ במה שבא המלוה לטעון שהוא בעל מצרא מכח שיש לו שדה סמוכה לשדה המשכנתא לא מהני ליה דהבריח ארי ממיצרא אבל הלא יטעון המלוה הלא משכנתא טוב ממצרנות ולא מהני טענת ארי אברחית לסלק כחי אשר לי בתורת משכנתא הגם שאבדתי תורת מצרן ע"י שיש לי שם קרקע סמוכה כח משכנתא לא האבדתי וא"כ אי אפי' יש ללוקח שם שדה סמוכה על מיצר אסלק אותו ואפי' יש לו שם שדה סמוכה אסלק ללוקח דגדול כח משכנתא ולא מהני כנגדו ארי אברחית ע"ז החכים המרדכי וכתב וז"ל דשכונה גביה פי' רש"י הוא שכן ומצרן יותר מכולן אבל רבי משה הכהן פי' דניהו דשכונה גביה לענין זה שהמצרן אינו יכול לסלקו מידו אחר שקנאו המלוה מיהו לא מצי המלוה לסלקו דדוקא משום מצרן שטורח לו להיות שתי קרקעותיו מופלגים משו"ה תיקנו לו משום ועשית ישר והטוב דמסלק את הקונה אבל גבי מלוה אין צריך הקונה להחזיר משום ועשית הישר והטוב אך היכא דקנה המלוה אין המצרן יכול לסלקו עכ"ל

שפתיו ברור מללו דבשלמא אם פי' משכנתא כפי' רש"י דגדול כח משכנתא מכח מצרן אז אין דינו אמת דלא מהני ארי אברחית ממצרך רק כנגד כח מצרן וכח משכנתא עדיף ממצרן אבל רבי משה הכהן פי' דשכונה גביה פועל רק זה שגם הוא יהיה מצרן ולכן אם קנה תחילה אין המצרן מסלקו אבל אם המצרן קנה תחילה אין בעל משכנתא מסלק למצרן וכיון דהוה מכח משכונא רק כמצרן וא"כ מהני כנגדו ארי אברחית ממצרך הגם שיש לו שני פעמים כח מצרן מכח שדה סמוכה וגם מכח משכנתא דגדול הכח שהבריח ארי מכח מצרן בכלל וה"ה אם היה ללוקח שם שדה במיצר וקנה המשכנתא מהני קנינו דאלו קדם מצרן אחד וקנה מהני קנינו ודוק

והוסיף המרדכי שם וז"ל גם מסקינן בגמרא דלא שייך דינא בר מיצר בעכו"ם ל"ש זבין מעכו"ם ול"ש זבין לעכו"ם מכר לאשה וליתמי ולשותפי פי' רבינו מאיר בתשובתו אין לפרש דה"מ אשה כנגד איש אבל אשה כנגד אשה אית בה משום דינא דב"מ דלא היא דכל היכא דקאמר תלמודא לית בה משום דינא דב"מ הוה הפי' בשום ענין אין המצרן יכול לסלק להא דקאי ביה דומיא דזבין מעכו"ם לית בו משום דינו דבר מצרא לא בו ולא כיוצא בו אבל אין לומר לגבי כיוצא בו אית ביה משום דינא דב"מ דא"כ מצרן יאמר אתה קנית מהעכו"ם גם אני אתן לעכו"ם להסתלק אלא ודאי רבנן לא גזרו על אשה יתמי ושותפי משום ועשית הישר הטוב עכ"ל ולכאורה מה שכתב וז"ל גם מסקינן בגמ' דלא שייך דינא בר מצרא בעכו"ם עכ"ל הוא בלי הבין לדעת מה ביקש מזה להוסיף על מה דמפורש לעיל והוא פלא וגם מה שכתב אח"כ וז"ל דומיא דזבין מעכו"ם לית בו דב"מ לא בו ולא כיוצא בו עכ"ל מה יהיה הפי' כיוצא בו וצריך ביאר רחובות

אמנם הוסיף בזה דבר לו יהיה יען שהמלוה דר בו במשכנתא א"כ לא שייך לומר כל כך ארי אברחית ממצרך כיון דסתם בזבין מעכו"ם יש בו הברחת ארי אז לא חלקו חכז"ל ותיקנו בסתם בזבין מעכו"ם לא שייך דיני בר מצרא דהא רבינו מאיר בתשובה חקר איך יהיה באשה כנגד אשה איך שייך שם דין בר מצרא והשיב כיון דאמרו באשה לא תיקנו בר מצרא יען דכל כבודה בת מלך פנימה ואין דרכה לחזור לקנות קרקעות א"כ אפי' אשה אחרת בר מצרא אעפ"כ אין אשה הלקחה שדה על מוצר אשה אחרת מסתלקת ממקחה הגם דהיא הבעלת מצרנית הות כיוצא בה דהוא ג"כ אשה והביא מזבין מעכו"ם הגם דארי אברחית ממצרך דסתמא עושה לו טובה הגם דמשכחת בכיוצא בו אשר היה יכול לסלוק את הארי כגון שהיה כבוש תחתיו וכדומה דאל"כ בכל פעם יאמר גם אני אתן לעכו"ם להסתלק כקו' נמ"י שיאמר גם אני הברחתי את הארי אלא ודאי כיון דמשכחת שיש בו תכלית בקנינו להבריח ארי שוב לא תקנו חכז"ל דין בר מצרא אפי' אם יפול הטעם וה"ה כאן הגם אצל המלוה לא הוה הברחית ארי עכ"פ בזבין מעכו"ם לית דין בר מצרא יעו"ש היטב

העולה מזה דשני הדינים של המרדכי אשר חידש (א) אם יש ללוקח שם שדה לא יוכל המלוה לסלקו (ב) אם היה למלוה שם שדה במיצר ג"כ לא יוכל לסלק ללוקח המה מיוסדים רק על זאת דמשכנתא גביה הוה הפי' דע"כ גם הוא נחשב כמצרן אבל עכ"פ לא עדיף ממצרן כמו שבארתי בעזה"י

אך שיטת תשובת מיימונית הוא בהיפוך דפי' דשכונה גביה הוה הפי' דהוא מצרן גדול דכיון דהלוה לו על שדהו והוא דר שם הוה כמצרן גדול וגם סובר עיקר