מחנה חיים חושן משפט חלק ב רע

וז"ל וכשמזבין לעכו"ם נמי עכו"ם הלוקח ודאי לאו בר ועשית הישר והטוב הוא עכ"ל תיבת נמי הוא בלי הבין כך היה לו לכתוב עכו"ם הלוקח לאו בר עשית הטוב והישר אבל תיבות נמי משמע שכבר נודע דעכו"ם לא בר עשית הישר והטוב ואשמעי' אם ישראל מזבין לעכו"ם אז גם כן העכו"ם לא הוה בר עשית הישר והטוב וצע"ג

אמנם נדרש כמין חומר בודאי אי אמרי' פי' ארי אברחי היינו שגרש גוי המוכר אשר היה יכול להזיקו א"כ עשה הישר והטוב וכמזבין לגוי הוה הטעם דגוי אינו מקיים ועשית הישר והטוב ועל המוכר לא בא לעשות הישר והטוב אבל לפי מה שפי' הנמ"י ארי אברחי דלא יקנה הקרקע גוי אחר וע"כ דנבנה הטעם דגוי אינו מחויב לעשות הישר והטוב וכן בזבין לגוי הטעם דגוי אינו מחויב לעשות הישר והטוב א"כ תרתי דינים מחד טעם יען דגוי אינו מצווה לעשות הישר והטוב ובזבין מגוי אומר מכח האי טעם דגוי אינו מצווה לעשות טוב וישר ארי אברחי ובזבין לגוי הוה הטעם דעיקר התקנה לא היה על המוכר דיוכל לומר מה עשיתי לך והגוי אינו מחויב לעשות הטוב והישר לכן דייק הנמ"י דגמ' מפרש דבזבין לגוי הוה נמי עכו"ם לאו בר ועשית הישר והטוב ודוק בעזה"י כי נכון מאוד

תבנא לדינא דכל הטעם דגוי אינו מחויב לעשות טוב וישר על כן יכול לומר ארי אברחית אבל בשותף דהוא טוב מבר מצרן דלא יכול המוכר למכור קודם החלוקה דנחשב כאלו היה כל הקרקע לשותף השני והמוכר מכר שאינו שלו והשותף הוא ראשון לקנין דלא צריך לחלוק ולהיות לוקח חלק הנכרי תחת שלו דבדאורייתא אין ברירה והיה השותף מוציא אפי' מידי אשה אשר אין בה דין בר מצרא אעפ"כ גדול כח השותף א"כ מה יאמר הלוקח משותף עכו"ם לאיש אשר טוען אני בר מצרא ארי אברחית ממצרך שהוצאתי מיד גוי שלא ימכור לגוי וקיימתי ועשית הישר והטוב זה מהני נגד כח בר מצרא אבל יטען השותף ישראל אני שותף וכולה שלי כאלו מכר שותף נכרי שלו דבר שאינו שלו והגם אם היה מוכר לנכרי חבירו הוא מוציא ממנו באלמות אבל הכי אתה ישראל ג"כ תוציא ממני באלמות הא הקנין לא היה מועיל ואני אבריח הארי ממצרי שאקח אותו מיד גוי ולא אחפץ למכור חלקי ולהיות לוקח משותף נכרי אלא אקח אותו כולו ולא עשית טוב וישר כלל כי אפי' הגוי אם קנה לא עשה כדין רק מחזיק באלמות ואתה ישראל לא תחזק באלמות אני בר מצרן וגם שותף

היוצא בזה בנידן שותף ישראל עם נכרי בטעלעק ועדיין לא חלקו אם קנה ישראל מיד גוי לא יוכל לומר ארי אברחית מינך דזה מהני כנגד כח מצרנות אבל לא כנגד כח שותפות שחזק מכח מצרנות ודוק כי אמת בעזה"י

ועתה נחזה לו יהיה שלא הוה בשותפות כגון ששרי קאמידאט היה חולקין הטעלעק לשני אחים נכרים מיד בשעת ירושה אשר נחלו מאבותיהם והעמידו ציונים שזה חלק אח גדול וזה חלק של אחיו הקטן א"כ מעולם לא היה שותף בקרקע זה של אח הקטן רק היה לו במשכנתא שלקח חלק הגדול ועל חלק אח קטן הלוה מעות שיהיה לו במשכנתא ויאכל פירות בריבית הגם שבעבור משפט של ששה פרצענט אשר היה חק עשה בלא שטר שכירות על הפירות וכבר שילם כל השכירות אבל עכ"פ היה המשכנתא בידו שלא יוכל לסלקו רק יעברו שנים ועכשיו כאשר נתגדל הגוי בא ישראל ולקח מיד גוי הנ"ל שדה המשכנתא וטען ישראל אני בר מצרא וגם אני מלוה על אותו שדה איך יהיה הדין בזה

ונלע"ד לבאר בעזה"י הנה המרדכי חידש שני דינים (א) אם היה לשמעון הקונה שדה על המיצר לא מסלקינן ליה ממקחו (ב) אלו היה לראובן המלוה שדה על המיצר ג"כ לא מסלקי' ליה רק אם אין לשמעון שדה על המיצר וגם לראובן ליכא שדה על המיצר אז מסלק ראובן לשמעון והטעם דמרדכי סובר מה דאמרי' משכנתא לית ביה דינא בר מצרא אין הכוונה דשכונה גבי' הוה הפי' דעדיף מכולן כמו שפי' ר' יהודא ממגנצא שהביא במרדכי שם סימן שצ"ב שיוכל להוציא מיד המצרן אם קנה מיד הלוה דנהפוך הוא הוא גרע ממיצרן דעיקר תקנות בר מצרא היה שלא יהיה לאדם קרקעותיו בשתי מקומות ולכן אם אחד קנה קרקע על מיצר חבירו יכול המצרן לבוא ולסלקו כדי שיהיה לו קרקעותיו במקום אחד אבל גבי משכנתא דהלוה מעות על הקרקע ודר בו וגם לא יכול הלוה לסלקו בתוך השנה אז הלוקח את הקרקע ישלם למלוה מעותיו לא שייך לומר דמצרן ימשוך ידו לאחור ולא יקנה משום ועשית הישר והטוב דמאי חזית דדמיו סמוק טפי הוא הוה כמצרן שהלוה עליו וגם אני מצרן כמוהו למה אמשוך ידי מלקנות וגם המלוה יכול לומר לא אמשוך ידי מלקנות לעשות ישר וטוב עם בר מצרן שגם אני מצרן שהלותי עליו והוים כשני מצרנים מי שלקח הראשון זכה בו הוא לא יכול לסלק המצרן וגם המצרן לא יכול לסלק המלוה מי שהיה שלקח ראשון היה זריז ונשכר

רק אם בא איש אחר שאינו מצרן אז יכול המלוה להוציא מידו כמו דהוה הדין דכל מצרן יכול להוציא מיד הלוקח שאינו מצרן כך נחשב המלוה מצרן שיכול להוציא מלוקח שאינו מצרן ולכן בעובדא דמרדכי שראובן היה מלוה ושמעון קנה מיד הלוה שפיר פסק המרדכי אלו היה שמעון הלוקח קרקע על מיצר לא היה יכול ראובן המלוה לסלקו יען דהלוקח הוא מיצרן כמו המלוה א"כ היה שמעון זריז ונשכר וה"ה אם היה לראובן המלוה שם קרקע על מיצר המשכנתא אומר לו שמעון ארי אברחית ממצרך דכן הדין אם לקח איש שאינו מצרן מיד גוי לית ביה דינא דבר מצרא דאומר לו ארי אברחית ממצרך ה"ה כאן אומר לו ארי אברחית ממצרך במה שקניתי חלק הלוה אשר הוא עומד במיצר קרקע שלך ודוק

והמרדכי ידע דיש לחלוק על דינא שחידש אם המלוה יש לו קרקע אצל המשכנתא לא יוכל לסלק ללוקח אשר אין לו שם קרקע משום דאומר לו ארי אברחית ממצרך דדלמא הטעם ארי אברחית ממצרך מהני דווקא אם הגוי שכן אצלו ודר עליו בצדו שיוכל להצמיח לו היזק ממנו בכל יום ובכל שעה אז עשה לו ישר וטוב מיד אבל אם חלק הגוי ממושכן בידו שאין דר שם הגוי ואין לו היזק אם היה נשאר ביד הגוי הגם שיוכל להצמיח ברוב שנים שיפדה הגוי המשכנתא ויבוא עליו הארי אז אבל עכ"פ עכשיו לא הבריח ארי ממנו וא"כ אכתי נשאר המלוה בעל המצרן מכח שדה שלו אשר עומד בצד המשכנתא וגם בעל מצרן מכח המשכנתא גופא דכנגד איש אשר אינו מצרן נקרא הוא מצרן בכפלים ע"ז עמד המרדכי וכתב וז"ל וכל היכא דזבן מעכו"ם כיון דהוציא הבית מכח העכו"ם שאין הבית חלוט לו עוד אע"ג דחוזר ומשכירה לאותו עכו"ם