מחנה חיים חושן משפט חלק ב רסט

ולכן הגם שגמרתי למכור לא ארצה למכור לך אבל בודאי יש חיוב על כל ישראל שישמור עצמו וממונו שלא יזיק חבירו בגופו ובממונו ואם לא עשה כן עובר על מצות עשה ואהבת לרעך כמוך ודבר זה מתורת הרא"ה בספר החינוך למדנו דכתב בפ' קדושים מצוה רמ"ג וז"ל ואהבת לרעך כמוך ואמרו ז"ל דעלך סני לחבריך לא תעביד ואמרו בספרי אמר ר"ע זה כלל גדול בתורה כלומר שהרבה מצות שבתורה תלוים בכך שאוהב חבירו כנפשו לא יגנוב ממונו ולא ינאף את אשתו ולא יונהו בממון ולא ישיג גבולו ולא יזיק לו בשום צד עכ"ל וכתב עוד שם בסוף וז"ל ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן והעובר עליה ולא נזהר בממון חבירו לשמרו וכ"ש אם היזק אותו בממון או שצערו בשום דבר לדעת ביטל עשה זה מלבד החיוב שבו לפי הענין שהזיקו כמו שמפורש במקומו עכ"ל מבואר מזה מי שלא ישמור את עצמו שלא יבא לחבירו היזק הוא עובר על עשה ואהבת לרעך כמוך וכן ברמב"ם פ"ו מהל' דיעות הנ' ג' דכתב הרמב"ם מצות עשה הנ"ל וכתב במגדול עז לעיין בשבת דף ל"א כל מה דסני לך לחברך לא תעבוד משמע דעיקר מצוה זו שלא לעשות לחבירו דבר הסני לו יעו"ש (ומה שלא ציין בסנהדרין דף מ"ה ובסוטה ובכמה מקומות דמביא הגמ' פסוק ואהבת לרעך כמוך ובשבת דף ל"א לא מביא זה בפסוק ואהבת לרעך אין כאן מקומו לבאר)

ולפי"ז אני אומר איש עני אשר ביתו רעוע ואם יפול ביתו יזיק בית חבירו ולא יהיה לו לשלם ההיזק ואפי' אם יש לו לשלם עכ"פ מצער חבירו שיפול ביתו ויצטער לשפוט עמו ולשלם לו ולבנות מחדש הוא רק ארי על מצר דחבירו וכמו שגוי נקרא ארי יען דיזיק לישראל שלא כדין כך ישראל עני כזה אשר בנקל יזיק בית חבירו ונא יוכל לשלם לו ומזיק לו בודאי יש חיוב על ישראל עני למכור ביתו לאיש שיוכל לבנות הבית הרעוע שלא יפול ויזיק לחבירו ואם הוא לא יחפץ למכור לשמור עצמו שלא יבוא נזק על ידו וביתו הוא ארי על מיצר חבירו ועכשיו ישראל לקח אותו ובא השכן וטוען אני בר מצרא ומשיב נו הלוקח לולא לקחתי ממנו לא היה מוכר כלל והיה בא לך היזק וארי אברחי ממצרך אז משיב לו המצרן אלו היית מושך ידך לקיים הישר והטוב שלא ליקח על מצרי ולא היה נמצא בר ישראל הלוקח ממנו היה בא חיוב על המוכר לבוא אצלי למכור לי ביתו כדי שלא יבוא נזק על ידו וממונו לי וקניתי וסלקתי את הארי ואעפ"י שאומר אלמלא זה לא מכרתי כלל מלבד שאינו נאמן לעשות עצמו רשע שיהיה עובר על מ"ע ואהבת לרעך כמוך שלא יבוא היזק על ידו דאם כל לוקח היה מושך ידו היה בא הבית ברשותי דהיה בא אצלי המוכר כדי שלא יהיה כארי עלי ואפי' שלא היה בא העני אצלי והיה עובר עבירה שלא היה בא לידי א"כ חפצת אתה לזכות בבית אשר על מצרי יען שאם המוכר עובר על מ"ע ואהבת לרעך לא היה בא לידי אין זה דרך ישר והטוב אבל בזבין מעכו"ם משיב לו הלוקח בודאי אם היה חיוב על לוקח גוי לקיים ועשית הישר והטוב רק שהוא אלם ולא מקיים הייתי מחייב להחזיר לך דגם הגוי היה מחויב ליתן לך ואם היה ביכלתך לכופו היית מוציא ממנו וא"כ איך אהי' טוב שלא אצרך להשיב לך הא אפי' הגוי היה מחויב ליתן לך ותסלק בעצמך הארי אבל כיון דהוא אינו בר חיוב לעשות הטוב והישר א"כ אפי' אם בידך לגזול ממני הבית אסור לך לעשות כן דגזל גוי אסור א"כ ארי הברחתי ולא הזקתי לך כלל

ומעתה נכונים הדברים מתחילה סבר הנמ"י דפי' ארי הברחתי ממצרך היינו שהציל מנזק אשר היה יוכל לבוא ע"י הגוי אשר היה על מצרו והגם שאותו נזק היה שלא כדין אבל עכ"פ גוי גברא אלם והיה מזיקו שלא כדין והישראל הקונה הציל הזיקו והקשה הנמ"י יאמר בר מצרן הלא אם קניתיו הייתי בעצמי מסלק הארי והשיב הנמ"י דיאמר לו שהיה מוכרו לגוי חבירו וא"כ הגיע לו נזק מחדש ע"י הלוקח דאטו לוקח נכרי יחזור לך שדה לקיים ועשית טוב וישר והיה מגיע לך הפסד והצלתיך וממילא רצה לחדש ה"ה באיש עני אשר הלוקח טוען שהיה בא לבר מצרן היזק שלא כדין שהעני לא רצה למכור ביתו הגם שיפול ביתו ויזיק לשכינות הקרוב אליו והלוקח הציל לבר מצרן שלא יבא לבר מצרן הזה שלא כדין ואח"כ חזר בו הנמ"י שיאמר המצרן ללוקח שהמוכר היה עפ"י דין מחויב לבוא אלי למכור שאסלק אני את הארי ואטו יען שהוא אלם ולא עשה כדין תרויח אתה זה לא אמרי' ואם כן קשה למה לית דין בר מצרא בזבין מעכו"ם והוסיף הנמ"י בפי' דנכרי לאו בר מצות ואין עליו חיוב לקיים הישר והטוב דנאמר סוף סוף היה בא בידו דאפי' אם הנכרי כבוש תחתיך יש בו משום גזל ליקח הבית או השדה אשר קנה וא"כ יוכל הלוקח לומר ארי אברחי ממצרך כי לולא שקניתי היה קונה גוי אשר אין חיוב עליו לעשות עמך ישר וטוב ומאי הפסדתיך נהפוך הוא עשיתי עמך רק טוב להבריח הארי החדש ואקוה שמקום הניחו לי מן השמים להתגדר בו בעזה"י

היוצא מזה דהך דזבין מעכו"ם ג"כ נבנה על זה דעכו"ם לאו בר ועשית הישר והטוב הוא דאם היה הגוי מחויב בעשית הישר והטוב לא היה ישראל הלוקח מעכו"ם פטור מדין בר מצרא דאמר הבר מצרן גם אני הייתי מסלק הארי אשר רבץ עליו מכבר ואם תאמר שהיה מרביץ עליו ארי מחדש הא גם הוא היה מחויב לסלק לו רק היה אלם ולא קיים המצות לעשות הישר והטוב וא"כ תהיה אתה פטור לעשות אלא ע"כ דלכך הישראל פטור יען דגוי אינו בר חיוב לעשות הישר והטוב ויובן בזה דברי הגמ' זבין מעכו"ם וזבין לעכו"ם לית ביה משום דינא בר מצרא ולכאורה זבין מעכו"ם הטעם יען דהלוקח עשה הישר והטוב וזבין לעכו"ם יען דגוי אינו עושה הישר והטוב והיה גמ' לחלק אותם זבין מעכו"ם לית דינא בר מצרא ואחר כך ליתנא וזבין לעכו"ם ג"כ לית דינא בר מצרא וצע"ג ולפמ"ש נכון דהך זבין מעכו"ם דיוכל לומר ארי אברחית ממצרך הוא נבנה ג"כ רק יען דהיה יכול למכור הגוי לעכו"ם חבירו ועל עכו"ם לית דינא בר מצרא ולכן כללו אותם יחד דמחד טעמא נבנה השתים ודוק

ובזה יובן דברי נמ"י שם דסומך על התי' של דין שני המוכר לאיש אחר דיש דין בר מצרא פי' בגמרא וכתב וז"ל והאי זבין מעכו"ם וזבין לעכו"ם תלמודא הוא דקמפרש טעמא מאי אמרי' זבין מעכו"ם וזבין לעכו"ם לית ביה משום דינא בר מצרא משום דכשלקחה מעכו"ם לא מצי לאסלוקי משום דדב"מ דאמר ליה ארי אברחי וכו' וכשמזבין לעכו"ם נמי עכו"ם הלוקח ודאי לאו בר ועשית הטוב והישר הוה ואין לנו לומר על דינא דב"מ ועשית הישר והטוב אלא ללוקח שאלו המוכר יאמר מה עשיתי לך אם ארצה לא אמכרנו ותהיה בידי אבל ללוקח נאמר משוך ידך ויקחנה זה עכ"ל הנצרך לעינינו והוא פלא מאי אשמעי' דגמ' הוא דמפרש מי לא ידע בכל אלה וגם מה זה שכתב