מחנה חיים חושן משפט חלק ב רסח

וחלק שמוכר היה המחצית שלו אחרי שלא הוברר והוא קודם לכל אדם עכ"ל יעו"ש בב"י ובסמ"ע ס"ק ו' בסוף כתב וז"ל ולא עוד אלא אפי' אם זה הלוקח הוא מצרן לזה השדה שיש לו שדה סמוכה לזה שהיה של שותפין מסלקו השותף דעדיף כחו ממצרן דעלמא מפני שכל זמן שלא חלקו יש לכל אחד חלק בכולו והרי מה שמכר האחד כאלו מכר חלק של זה שבא לסלקו עכ"ל הן לפי מה שהביא הב"י דמכר מחצית של השותף חבירו אשר חפץ בקרקע והן לפי' הסמ"ע דהוה כאלו מכר חלק השותף אשר חפץ בקרקע לבדו ועיין היטיב בר"ן בנדרים ריש פרק השותפין בשותפין שחלקו אפי' אחר החלוקה אמרי' אין ברירה ואחין שחלקו לקוחין הן וה"ה שותפין עיין שם בד"ה אבל יש בה דין חלוקה דאפי' אחר החלוקה אסור לכנוס בחלק שלו אשר נפל בגורלו דדלמא הוא חלק חבירו יעו"ש כי מתוק וה"ה כאן קודם החלוקה אם מכר שיש לומר שמכר חלק חבירו או עכ"פ חצי חלק חבירו והגם אם הקדיש השותף חלקו או אסרו בהנאה חל ההקדש או האיסור הנאה יען דקונמות והקדש מפקיעין מידי שיעבוד וסופו לחלוק אבל כאן דשותף חבירו קודם לקנין דעדיף כחו וא"כ כנגדו לא מהני קנין דלא יחפץ לחלוק ולהיות לוקח חלק חבירו תחת חלקו אלא ישלם חלק חבירו להמצרן דהא כל כח המצרנות משום דלקיים ועשית הישר והטוב ואין מחויב השותף לעשות ישר וטוב בחלקו ששייך לו כסברת הש"מ בב"מ דף י"ב ולכן חלקו עדיף ממצרן כי לא חל עליו לעשות הישר והטוב בחלקו וליטול תחתיו חלק חבירו כדי שיבוא חלקו להמצרן ודוק כי נכון וישר בעזה"י

ובזה יובן דברי רמ"א בסי' קע"ה סעיף מ"ז וז"ל ודווקא מצרן אינו יכול לסלק אותה אבל שותף יכול לסלקה דשותף עדיף ממצרן עכ"ל בשם מהרי"ל הכוונה מבואר דדין בר מצרא לא שייך כנגד אשה דלא תקנו חכז"ל ולא צווה עליה לעשות הישר והטוב כנגד המצרן אבל כנגד השותף אטו הואיל והיא אשה יכולה לקנות חלק השותף אשר לא מכר לה ולא רוצה לחלוק להחליף חלקו עם חלק חבירו בתורת לקוחות כי יאמר אם אחפץ להיות לוקח אעכב את שלי ואקח חלק חבירו ודוק

ואם תקשה הא תינח שהוא קודם למצרן שלא צריך לקיים בשלו לעשות הישר והטוב למצרן אבל עכ"פ אם קדם המצרן וקנה יהיה מהני קנינו דיאמר לו המצרן גם אני אינו צריך למשוך ידי מליקח ולעשות עמך הישר והטוב הלא אני מצרן ואעשה טוב וישר בעדי ומהכ"ת יהיה לך יתרון שתוכל אתה השותף לסלקני וצע"ג

ואחר העיון לק"מ דבשעה שהשותף המוכר רוצה למכור שותף חבירו קודם להמצרן דיאמר לו דלו יהיה שאחלק עם שותפי אז מכח אין ברירה יהיה רק לקוחות שאני אמכור לו חלקי תחת חלקו ואין אני מחויב ליתן חלקי לעשות עמך טוב וישר למכור שלי כדי שתשיג אתה שדה על מיצרך וא"כ מכר המוכר דבר שאינו שלו דהוה כולו לשותף ובשלומא במודר הנאה או הקדיש אז חל עליו ההקדש או איסור הנדר ומפקיע מידי שיעבוד בסוף דהא עומד לחלוק אבל כאן הוה כאלו אינו עומד לחלוק דהא השותף קודם ליקח מבעל מהמצרן וא"כ ממילא לא היה המוכר יכול למכור דאין ברירה והשותף אינו רוצה לחלוק להיות לוקח להחליף חלק בחלק דיאמר אקח גם חלקך ודוק

והנה הנמ"י בב"מ דף ק"ח כתב וז"ל ארי אברחי לך ממצרך ולא מצי למימר המצרן גם אני הייתי קנהו והייתי מבריח ארי דקאמר ליה האי אלמלא מהרתי לקנותו היה מוכרו לעכו"ם אחר אמר המחבר מכאן היה נראה לי שהלוקח בית רעוע מעני שאין בה דינא בר מצרא שיאמר לו הלוקח ארי אברחי לך שקניתי אותו שאלמלא לקחתיו אני לא היה מוכרו לאחר והיה נופל הבית על ביתך והיה מזיק לך וכ"ש אם המוכר עצמו אומר גם כן שלא היה מוכרו אלא לזה עכ"ל וחקר עוד אי שייך לומר ארי אברחי אם לא נעשה בריחת הארי מיד דבשלומא בקנה מגוי נסתלק הארי מיד אבל בקנה בית רעוע מגוי עדיין הבית עומד (וצ"ע דעכ"פ מכר לעושר ואם יזיק ביתו יש לו לשלם אבל המוכר שהיה עני שאין לו לשלם ואפשר אברחת הארי הוה דווקא שלא יתחיל הנזק ולא שיצרך עכ"פ לדין עמו לשלם לו נזקו) והאריך וכתב וז"ל אלא וודאי לא מצי למימר כיון שדעתו למכור לא הייתי מוכרו אלא לזה וא"כ יכול המצרן לומר ללוקח היה לו להודיעני והייתי לוקח אותו ובניתי וסלקתי את הארי אבל זבן מעכו"ם אמר אם לא מהרתי ליקח היה מוכרו לעכו"ם אחר שאין בו ועשית הישר והטוב כדי שתאמר סוף סוף היה בא לידי עד כאן כנ"ל עכ"ל ודברי נמ"י נפלאים מתחילה כתב על הקושי' שיאמר המצרן אני הייתי קונהו וסלקתי את הארי וז"ל אלמלא קניתי היה מוכרו לעכו"ם אחר עכ"ל ולא הזכיר כלל שאין על הנכרי חיוב לעשות הישר והטוב ואח"כ כתב וז"ל אם לא מהרתי ליקח אותו היה מוכר לעכו"ם אחר שאין בו לעשות הישר והטוב וצע"ג עוד נפלאים בעיני מה שכתב וז"ל שאין בו ועשית הישר והטוב עכ"ל בין שהפי' שאין בעכו"ם המוכר מצוה לעשות הישר והטוב או הפי' שאין על עכו"ם הלוקח חיוב לעשות הישר והטוב עכ"פ משמע אלו היה החיוב על עכו"ם לעשות הישר והטוב יהיה דינא בר מצרן בזבין מעכו"ם וקשה הא עכ"פ העכו"ם לא יקיים ועשית את הישר ואת הטוב וסוף סוף לא יבוא לידו וא"כ עשה הלוקח הישר והטוב שהבריח ארי ממיצר ישראל חבירו וצע"ג ועוד נתקשתי במה שכתב הנמ"י וז"ל וא"כ יכול המצרן לומר ללוקח היה לו להודיעני והייתי לוקח אותו ובניתי וסלקתי את הארי עכ"ל תיבות היה לו להודיעני מחוסרי הבנה אי על הלוקח קאי היה לו לכתוב היה לך להודיענו שהיה הוא מדבר עמו שכתב מקודם יכול המצרן לומר ללוקח אם כן לך מיבעי ליה לכתוב ועוד הכי הלוקח סרסר שיהיה מודיע לו שהשכן רוצה למכור ביתו וטוב לו שיקנה כדי שיבריח ארי מביתו השומר בית אחיו הוא ואי תיבות היה לו להודיעני על המוכר קאי שהמצרן יאמר ללוקח שהמוכר היה לו להודיעני לו שרוצה למכור ביתו הוא ג"כ מחוסר הבנה הלא המוכר יאמר לא חפצתי למכור אלא לזה שמכרתי לו והגם שלא נאמן לומר כן לדחות בן המיצר דמסתמא כיון שרוצה למכור היה מוכרו גם לבן המיצר אבל עכ"פ אין חיוב עליו למכור דווקא לבן המיצר דועשית הישר והטוב לא תקנו אלא על הלוקח ולא על המוכר דמהאי טעמא יוכל למכור אפי' לגוי אם מקבל עליו לשלם כל נזק דאתו מחמתיה ומכ"ש שאין חיוב עליו לשקוד על פתח המצרן שיקנה ממנו וצע"ג

וד' האיר עיני לברר דברי נמ"י כשמלה בעזה"י והוא הגם דועשית טוב וישר לא נאמר על המוכר שימכור לבר מצרא הטעם ביאר רש"י ונמ"י וז"ל שהמוכר יאמר מה עשיתי לך אם ארצה לא אמכרנה ותהיה בידי עכ"ל