מחנה חיים חושן משפט חלק ב רסז

דף י"ב דמכח ועשית הישר והטוב לא צריך אדם לוותר את דינו יעו"ש וה"ה כאן כיון בשעת הקנין היה מותר לו לקנות דעכ"פ הבריח ארי ממיצר ישראלי שוב כיון שהקנין היה בהיתר מי יאמר לו לוותר מכח ועשית הישר והטוב משלו מה שאינו מוטל עליו דאין מצות ועשית הישר והטוב בעבור לזכות חבירו אלא הוא מצות קדושה ללוקח שיהיה פעולתו ישר וטוב וכיון שהוא טוב וישר לא מוטל עליו לעשות נחת רוח משלו לחבירו אבל לא יכול להשיב לו הגם שהיה ברור שיכלת אתה להבריח ארי אני זכיתי תחילה זה לק"מ דאז היה עדיין על הלוקח מצוה ועשית הישר והטוב שלא לעשות קנין אשר בו לא משכחת טובה בו לבן המיצר אבל אם היה ספק שמא ימכור לגוי חבירו א"כ יש משכחת שעשה בה קנין טוב וישר שהציל מיצר ישראל מפי ארי שוב אין לו להסתכל על בן המיצר אם הוא חפץ בו או לא ודוק

ולפ"ז מיושבים ד' קושיות שהקשתי בד"ה ואסברא והוא דהך מצוה של ועשית הישר והטוב אינה נעשית לטובת חבירו שיוכל הוא לומר אי אפשר בתקנת חכמים עיין כתובות פ' הכותב רק הוא חיוב מצות קדושה והנהגה על כל איש ישראל החפץ לעשות קנין שיסתכל שיהיה פעולתו טוב וישר וכיון שיש בקנין טוב וישר הברחת ארי מה איכפת לן אם הגוי נייח לך יותר ממני לאמור לו ישראל טיבותך שקלי ושדי' אחיזרי הכי נצטויתי בעבורך הלא בעבורי צותה תורה שיהיה מעשי בפעולת טוב וישר וגם אם אפי' הגוי הוא אוהב נפשך כחירה העדולמי עכ"פ יש טוב וישר להסיר ממיצר ישראל ארי וגם אפי' נשאר עוד קרקעות לגוי הנ"ל ולא הברחתי ארי מקרקעך עכ"פ הברחתי ממצרך מאותו צד שבאת לטעון שאתה בר מצרן וגם אפי' אין לך פחד מגוי הנ"ל שהוא כפוף תחתיך עכ"פ פעולתי היה טוב וישר להבריח ארי ממיצר ישראל וגם פן אולי היה מוכר לגוי אחר אשר מפניו יש פחד וגם לא יהיה אוהבך כרעהו העדולמי הלא אין אני מצווה למשוך ידי מן מקח על מיצר שלך שלא לקנות מישראל אפי' בעבורך כי אז הצרכתי לשאלות פיך אם נייח לך בו אם לא אבל זו מצוה שבגופו ותכלית פעולתי היה טוב ואין עלי חיוב להיות עבדך לעשות קנינים בעבורך ודוק

ובזה מיושב לי קו' גדולה אשר הקשתי דבגמ' אמרי ארי אברחי ממצרך ופי' רש"י ונמ"י וז"ל ואין לך ישר וטוב יותר מזה עכ"ל משמע אבל אי לא היה הברחת הארי ישר וטוב גדולה היה יכול לסלק ללוקח וקשה לי למה יהיה יכול לסלקו הלא אפי' אם קנה מישראל קשה יאמר הלוקח לבר מיצר מאי הפסדתיך הלא ידעת דעל המוכר ליכא מצוה לעשות הטוב והישר למכור לך דהא יש לו מגו שלא למכור כלל כמבואר ברש"י שאין על המוכר חיוב לעשות הישר וטוב למכור לבר מצרן רק יוכל למכור לכל מי שיחפץ וגם זאת ידעת אם קנה אותו גוי שאינו חיוב על הגוי להחזיר לך שאין הגוי בר חיוב לעשות הטוב והישר וא"כ מאי הפסדתיך תחת שהיה יכול למכור לגוי לקחתי אני והברחתי ארי ממצרך ויטעון שמא היה מוכר לנכרי כמו אם קונה מגוי אומר לו שמא היה מוכר לגוי חבירו עיין ש"מ ה"ה בקנה מישראל יטעון שמא היה מוכר לגוי ומאי הפסדתיך ומספק אל תסלקני

אך משבשתא היא הלא אם ימכור לגוי צריך המוכר לקבל לשלם כל אנסיה דמתיילד ומהכ"ת ימכור ישראל לגוי ויקבל עליו לשלם כל אנסין הלא יודע כי במכירה מרביץ ארי על מיצר חבירו ויצרך לשלם ואפי' אם ימכור לגוי עכ"פ יקבל עליו כל אונס דמתיילד ולא יהיה לו היזק א"כ מה הרוחתי לי במה שקנית נהפוך הוא אם לא קנית בודאי מכר לי א"כ לא עשית במקחך שום טוב וישר ואסלק אותך כמובן

אמנם לפ"ז בקנה מגוי יטעון הלוקח לו יהיה שלא עשיתי טוב וישר במה שהברחתי ארי ממצרך אבל עכ"פ היה ביד גוי המוכר למכור הקרקע ליד גוי חבירו וא"כ מאי הפסדתיך במה שלקחתי טוב תתי אותה לי מלאיש אחר גוי חבירו של מוכר תברר אתה שלא היה חשש שימכור לגוי אז יהיה לך עמי דין ודברים אבל מספק לא תסלקני ממקחי ולמה הצריכו חכז"ל לומר שהלוקח משיב לו אין לך עשית ישר וטוב גדול מזה וצע"ג

ולפמ"ש לק"מ דמצות ועשית טוב וישר הוא חיוב אשר הטילה התורה על בר ישראל שאם יחפץ לעשות פעולה במסחר וקנין יהיה פעולותיו בהנהגה ישרה וחקרו חכז"ל שאין זה הנהגה ישרה ליקח שדה על מיצר חבירו כי בר המיצר ממתין ומצפה ליקח שדה אשר יהיה במצרו שיהיה שדותיו שלו ביחד ואין נכון שיבא איש ויקח מן האיש הרוצה למכור וממילא ימכור המוכר לבן המיצר ולכן חל על כל בר ישראל חיוב לעשות טוב וישר בעיני ד' וימשוך ידו מלקנות שם רק יקח במקום אחר והגם שאפשר שיבוא גוי ויקנה ולא יקיים ועשית הטוב והישר כי גוי לא נצטוה רק שלא יגזול אבל על ישרות לעשות טוב וישר אינו מצווה וישראל מצוה לעשות טוב וישר וא"כ לא יוכל לפטור את עצמו שלא לקיים לעשות טוב וישר יען שגם הגוי אינו מקיים טוב וישר כי גוי לא צריך לעשות טוב וישר וישראל מצווה לעשות הטוב והישר כי עכ"פ מודה הישראל שגם אם יקנה הגוי לא עשה טוב וישר ואיך יפטור ישראל עצמו יען שהוא משכחת שגוי יקנה השדה בשלומא אם היה כל התקנה בעבור שישראל לא יעשה הפסד לחבירו אז יוכל לומר מאי הפסדתיך אבל באמת אין חיוב עשית טוב וישר בעבור לעשות טובה לבר מצרא רק שחיוב על ישראל שתהיה פעולת טוב וישר ועכ"פ אין זה טוב וישר לקנות על מיצר חבירו יען שהגוי יוכל לעשות פעולה שאינו טוב וישר לכן החכימו חכז"ל לאמור שבגוף הקנין עשה טוב וישר שהבריח ארי ממיצר ישראל אז אין לך עשית ישר וטוב גדול מזה ודוק

ואוסיף נופך בשלומא אם לקח שדה מישראל אז יוכל לטעון הבעל מצרא לו יהיה שלא היה ברצונך ליקח אותו קרקע ג"כ לא עשית לי טובה בקנינך דמה לי ישראל הראשון או ישראל השני הלוקח ונהפוך הוא שאחפץ לקחתיה אבל בלוקח מגוי אז בודאי בגוף הקנין עשה טוב וישר לעיני כל רואי שמש שהבריח ארי ממיצר ישראל רק אם ברור שהיה בידך ג"כ להבריח ארי הלזה אם כן לא עשיתי טוב וישר במה שהברחתי הארי ממיצרך דכל שבידך לאו כמחוסר מעשה דמי והיה דומה כאלו לקחתי מישראל חבירך דבכל אופן לא עשיתי לך טובה אבל כיון שהיה לחוש שמא ימכור לגוי א"כ בכל אופן עשיתי הישר והטוב והיה המעשה קנין מותר וא"כ מאי איכפת שהנכרי חביב עליך כמוני או יותר ממני ודוק

אך אם מכר שותף לאיש אחר אפי' הוא מצרן השותף השני קודם וכתב הטור וז"ל כתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל ששותף מסלקו דכל זמן שלא חלקו יש לו חלק בגוף השדה ועדיף טפי ממצרן עכ"ל וכתב הב"י שם וז"ל ואין בזה ספק וכן הדין נותן שמאחר שיש לו חלק בקרקע בכל חלק