מחנה חיים חושן משפט חלק ב רסו

שעשה עם רעהו טובה אחת אינו מחויב לעשות טובה אחרת והביא משל מעני שהוא ערום ורעב ותי' הש"מ יען שבשעת קנין לא חל עליו דין בן המיצר יען שעשה מצוה יותר גדולה תו לא מחויב מה שאינו מוטל עניו והוא פלא הא גופיה היה קו' הרא"ש למה לא יהיה חייב לעשות גם טובה אחרת (ד) שסיים וז"ל תו לא מחייב במה שאינו מוטל עליו עכ"ל הוא הפלא ופלא מי הגיד שאינו מוטל עליו הא הקו' היה שיהי' מועל עליו הי' לו לומר תו לא מחייב אבל תיבות מה שאינו מוטל עליו אין לו הבין (ה) שכתב שעשה מצוה גדולה להבריח ארי ממיצר ישראל עכ"ל הי' לו לומר שהבריח ארי ממיצר חבירו כלשון הגמ' ארי אברחי ממצרך ולא אמרו ארי הבריח ממיצר ישראל משמע שעשה טובה לבר מצרן ואמר לו מה לי שעשיתי טובה לך אם משכתי ידי אחור או שעשיתי לך טובה שהברחתי ארי ממצרך וצע"ג

אמנם עמוקים דבריו בעזה"י דיש לחקור בשורש דין בר מצרא שסמכו חכז"ל על פסוק ועשית הישר והטוב דנראה דשורש דין בר מצרא אינו משום ואהבת לרעך כמוך שיהי' מצוה לעשות נחת רוח לחבירו ישראל א"כ הי' החיוב מוטל על המוכר שימכר רק למצרן ולא להטיל על הלוקח הלא מבואר כמה פעמים ברש"י ונמ"י דאין על המוכר חיוב לעשות הישר והטוב ואם מכר לנכרי מהני דעל המוכר ליכא חיוב ועשית הישר והטוב למכור דווקא לבר המיצר כמבואר ברש"י בד"ה נכרי לאו בר עשיית הישר והטוב וז"ל ואין לנו לומר על דינא בר מצרא ועשית הישר והטוב אלא ללוקח שהמוכר אומר לו מה עשיתי לך אם ארצה לא אמכרנה לך ותהא בידי אבל ללוקח נאמר משוך ידיך ויקחנה זה עכ"ל וקשה אטו המוכר אינו מחויב לקיים ואהבת לרעך כמוך אלא פשיטא דישוב המוכר השומר אחי אנכי לעשות לו נחת רוח בקרקעו אדם יוכל לעשות בשלו מה שלבו חפץ ויוכל למכור לכל איש שלבו חפץ אפי' לגוי יוכל למכור רק שצריך לקבל אם יבוא מזה היזק לחבירו שישלם לו רק הטילו חכמים על הלוקח אם תחפץ לקנות קרקע קנה באופן שתעשה טוב בעיני ד' וישר בעיני אדם ולא תקנה במיצר חבירך ותקיים בזה קדושים תהי' כי קדוש אני ד' קדש עצמך במותר לך שלא לעשות קנין הגם שמותר לך עפ"י דת ודין של תורה לקנות במיצר חבירך כי המוכר חפץ בך אתה לא תשלח ידך בו לעשות דבר אשר עי"ז לא ישיג חבירך משאלות לבו אבל העיקר הוא גדר קדושה שהלוקח יתקדש עצמו במעשיו ואם זבין מגוי עשה דבר טוב וישר במעשיו שזכה לברוח ארי ממיצר ישראל חבירו

וראה זה מצאתי בעזה"י ברה"מ פי"ד הל' ה' שכתב וז"ל וענין דין בר מיצר הוא שתורתנו התמימה נתנה בתיקון מדות האדם ובהנהגתו בעולם כללים באמרת קדושים תהי' והכוונה כמו שאמרו רז"ל קדש עצמך במותר לך שלא יהי' שטוף אחרי התאות וכן אמרו ועשית הישר הטוב והכוונה שיתנהג בהנהגה טובה וישרה עם בני אדם ולא הי' מן הראוי בכל זה לצוות פרטים לפי שמצות התורה הם בכל עת ובכל זמן ובכל ענין ובהכרח חייב לעשות כן ומדות האדם והנהגתו מתחלפות כפי הזמן והאישים וחכמים ז"ל כתבו קצת פרטים מועילים נופלים תחת כללים אלו ומהם שעשו אותם בדין גמור ומהם לכתחילה ודרך חסידות והכל מדבריהם ז"ל ולזה אמרו חביבים דברי דודים יותר מיינו של תורה עכ"ל הזהב היקר מפז רב

ורמב"ן בפ' ואתחנן על פ' ועשית הישר והטוב בעיני ד' כתב וז"ל ולרבותינו בזה מדרש יפה כי אמרו זו פשרה ולפנים משורת הדין והכוונה בזה כי מתחילה אמר שתשמור חקותיו ועדותיו אשר צוך ועתה יאמר גם באשר לא צוך תן דעתך לעשות הטוב והישר בעיניו כי הוא אוהב הטוב והישר וזה ענין גדול לפי שאי אפשר לזכור בתורה כל הנהגות האדם עם שכניו ורעיו וכל משאו ומתנו ותקוני הישוב והמדינת כולם אבל אחרי שהזכיר מהם הרבה כגון לא תלך רכיל לא תקום ולא תטור ולא תעמוד על דם רעך לא תקלל חרש מפני שיבה תקום וכיוצא בהן חזר לומר בדרך כלל שיעשה הטוב והישר בכל דבר עד שיכנס בזה הפשרה ולפנים משורת הדין וכגון מה שהזכירו בדינא דבר מצרא ואפי' מה שאמרו פרקו נאה ודבורו בנחת עם הבריות עד שיקרא בכל ענין תם וישר עכ"ל

היוצא דדין בר מצרא דילפי' מן הפסוק ועשית הישר והטוב הוא מצוה על הלוקח שיעבוד בזה להקב"ה ועשית הישר והטוב לפני ד' שיתן האדם ללבו לעבוד ד' בהתנהגות טוב וישר כי ד' אוהב הטוב והישר כי אי אפשר לפרט כל הטוב והישר אשר ביקש ד' שיעשה אותם האדם וחי בהם נתן כלל בעבודת ד' כמו שנתן כלל בעריות קדושים תהיו וכן כתב הרמב"ן בריש קדושים וז"ל וזה דרך התורה לפרוט ולכלול בכיוצא בזה כי אחרי אזהרת פרטי הדינים בכל משא ומתן שבין בני אדם לא תגנוב ולא תגזול ולא תונו ושאר האזהרות אמר בכלל ועשית הטוב והישר שיכנס בעשה היושר וההשויה וכל לפנים משורת הדין לרצון חבירו כאשר אפרש בהגיעי למקומו ברצון הקב"ה וכן בענין השבת אסר המלאכות בלאו והטרחים בעשה כללי שנאמר תשבות עכ"ל הטהור והנקי והבהיר

ועתה יובן הדבר בעזה"י כיון דגוף הקנין אשר קנה הלוקח הוא פעולה אשר עשה טוב וישר שהבריח ארי ממיצר ישראל שירא פן ימכור אותו לגוי חבירו א"כ הגם שמשכחת אם לא קנה ומשך ידו היה ג"כ עושה טוב וישר כיון דהוה ספק השקול אם לא יעשה טוב וישר בקנין שלו כמו אם לא היה קונה א"כ אין בקנינו שום דבר שעשה שלא כהוגן דמאי חזית הלא התורה צותה רק זאת שאראה לעשות מעשה שתהיה הפעולה בטוב וישר ועליך בר מצרן להביא ראיה שלא עשיתי טוב וישר בפעולותי הלא היה חשש שמא ימכור לגוי ויהיה ארי על מצרך והצלתי מפי הארי כי היה שדה של גוי וגם שמא הברחתי ארי אשר בא מחדש להיות מצרן שלך בשלומא מי שקנה מישראל אמרו חכז"ל שהלוקח לא עשה הטוב והישר בפעולתו דכל אופן אין בר המיצר מרויח בו דמה לי ישראל זה או זה אבל בקונה מגוי בכל אופן עשיתי טובה וישרנות שהברחתי ארי הישן ואם תשוב הלא ארי הישן היה בורח בכל אופן וא"כ מה טוב וישר עשית ע"ז משיב דלמא היה מוכר לגוי חבירו והיה בא ארי מחדש כמבואר בב"ק דף קי"ד אם מכר לגוי נקרא שהרביץ ארי על מצרו יעו"ש וא"כ נשאר שעשיתי בקניני טוב וישר שהברחתי ארי ממיצר ישראל והיה פעולה טובה ומה איכפת לי אם [לא] נייחא עוד לך הכי שומר אחי אנכי לשאול אותו במה יחפץ הוא הלא אני צוותי לעשות טוב וישר בעיני ד' וזה עשיתי וזכיתי במקחי רק הקשה הרא"ש שיתנו אותו אח"כ ע"ז השיב הש"מ אטו מוטל על אדם לעשות טוב וישר בשלו למה אינו מחויב המוכר למכור דווקא לבן המיצר יען דכל אדם יוכל לעשות בשלו מה שיחפץ כסברת ש"מ בב"ב