מחנה חיים חושן משפט חלק ב רסה

השני מעורב בו ועל כן מסלק השותף למצרן ודוק וכן משמע ברמב"ם פי"ב מתחילה מביא דין שותף שמסלק אפי' בן המצר ואח"כ מביא כמה דינים מדין בר מצרא

ונראה במשכנתא דלא יוכל לסלקי' הוה ג"כ כנמכר ביד המלוה דכתב הנמ"י באיזהו נשך על מה דאמרי' משכנתא באתרא דלא מסלקי אלא עד דמשלים זימניה בע"ח גובה הימנה ובכור נוטל בה פי שנים ואין שביעית משמטתה כתב הנמ"י וז"ל הלכך נקטינן לפום מנהגא דילן ולפי שיטת רש"י דבנכייתא בין באתרא דמסלקי ובין באתרא דלא מסלקי שרי ובלא נכייתא באתרא דמסלקי ריבית קצוצה ולא מיבעיא בבתים דלא שכיחי דמקלקלי אלא אפי' בשדות וכרמים כעובדא דהאי אתתא וכו' דזבין ארעא מקריבאי וכו' ובאתרא דלא מסלקי הוה אבק ריבית אפי' בלא נכייתא דכיון דפסיק זמן ואיכא זמן ידוע למשכנתא דלא מצי פריק לה הוה כמכירה ובכל משכנתא אפי' לאחר משלם זימניה אם כתב לו כל זמן שתמשך משכונא זו בידך מסתברא דאי אכיל ומנכה ליה שרי עד שימחה בו כ"כ הרשב"א עכ"ל וכתב עוד שם וז"ל באתרא דלא מסלקי כאילו היה מכור לו וא"כ גוף הקרקע כאילו היה שלו הילכך בע"ח גובה ובכור נוטל דלאו ראוי הוא אלא מוחזק ואין שביעית משמטתה דאעפ"י שמשלם זמן המשכונא כיון שהיתה מכורה אצלו כל זמן המשכונא גם השתא הוה ברשותו עד שיפדנה וכמכורה בידו הוא ואין שביעית משמטתה עכ"ל היוצא מזה באתרא דלא מסלקי אפי' בלא נכייתא הוה כמכורה בידו ועיין בטור יו"ד קע"ב פלוגתא דרש"י וראב"ד עם רב אלפס ובב"י שם ועיין ברמב"ן במלחמות בסוף דבריו ביאר היטיב

ולפ"ז מסתברא כיון דהוה כמכורה בידו אם כן מה דמסלק המלוה למצרן הוא מטעם דמלוה יש לו כח בגוף הקרקע דהא כיון דלוה לא יוכל לסלקו קודם זמנו אז אפי' משלים כל זמן שלא פרע למלוה הוה הקרקע ברשות מלוה ולא מהני מכירת הלוה להוציאה מידו כמו בשותף אלא יפרע לו תחילה ואח"כ יוכל למכור ואם יחפץ למכור מקודם שפרע המלוה מוקדם בו דהוא מכורה בידו מכח הלואה והוה כשני אחין או שני שותפין ולא צריך קרא משום ועשית הישר והטוב דלא יקח המצרן אלא מדינא לא הוה הלוקח אלא כשלוחו של המלוה ולכן לא מביא הגמ' בדף ס"ח במשכנתא לית בה דינא דבר מצרא משום דכתיב ועשית הישר והטוב אלא בדף ק"ח אי יש כח לבר מצרן כנגד איש אחר שם אמרו נהרדעא דכתיב ועשית הישר והטוב

ומעתה אני אומר דין חדש אם ראובן הלוה לעכו"ם על קרקעו ושמעון יש לו שדה על המצר של גוי הלוה וקנה שמעון מן הגוי המשכן הנ"ל יוכל המלוה לסלקו הגם דיוכל שמעון לטעון ארי אברחי ממצרי שלא יהיה לי גוי במצרי שיראתי פן ימכור לגוי אחר או יפדה ממך ואין לך עשית ישר וטוב אלא זה לאבריח ארי ממצרי כמו שכל ישראל מחויב למשוך ידו שלא ליקח אפי' מישראל אם יש לו ישראל בן מיצר אעפ"כ אם קנה מן הגוי אומר לו עשיתי הישר והטוב שהברחתי ארי ממצרך מכ"ש שעשיתי הישר והטוב שהברחתי ארי ממצרי דחייך וחיי חבירך חייך קודמין ולא פעלתי און בקנין שלי כאשר כתב באמת המרדכי סי' שצ"ג הבאתי למעלה בד"ה שוב יעו"ש

ולפמ"ש זה אינו דדין בר מצרא ילפי' מן ועשית הישר והטוב אז אמרי' שאומר לו במה שהבריח ארי ממצר עשה הישר והטוב מאוד אבל אם קנה משותף של ישראל אשר הוא גוי או אם הלוה ישראל לעכו"ם על משכנתו דיש לשותף ישראל או למלוה כח קנין בגוף הקרקע הגם שהבריח הלוקח ארי ממצר ישראל לא מהני לקנות קרקע אשר יש לו בה זכות וכח קנין אטו במה שחדשת לעשות הישר וטוב אבדתי זכותי בקרקעו בודאי טוב עשית במה שקנית מן הגוי אבל רק בתורת שליחות ולא לזכות בעצמך ודוק

ואסברא טעמא דמלתא בעזה"י דלכאורה הקשתי (א) אי בזבין בגוי כל הטעם דאומר לו ארי הברחתי ממצרך ופי' רש"י ונמ"י אין לך ישר וטוב מזה שעשה לו טובה א"כ אם המצרן היה מוחה בו מאז שלא יבריח ארי ממצרו דישראל הקונה הוא שונא לו מאז ומקדם ואנן סהדי דנוח לו לבעל המיצר שישאר הגוי במצרו מאשר יבוא ישראל הארב לו וקם עליו תמיד במסירות א"כ אם קנה ישראל השונא לו. ואמר לו בעל המיצר שקול טיבותך ושדי' אחיזרי עיין בב"מ דף ס"ג לא מעוקצך ולא מדובשך וא"כ יוכל לסלקו ולא מצינו בשום פוסק שיחלק בכך וצע"ג (ב) ועוד דלו יהי שאוהב קנה מן הגוי אם היה בעל המיצר מגלה דעתו שלא יחפץ בטובה שיבריח אדם ארי ממצרו כי הוא עם הגוי היושב במצרו כאשר היה יהודה עם רעהו העדולמי יהיה יוכל לסלקם הבר מיצר מי שקנה מן הגוי הלא סתמא אמרו זבין מגוי לית בי' דין בר מצרא וצע"ג (ג) ועוד איך יהיה אם יש לאותו גוי עוד שדה במיצר שלו ויאמר הבר מצרן איזה טובה עשית לי במקחך שהברחת הארי ממצראי הלא נשאר שם הארי כמאז ומקדם ולמה אפסיד כח בר מצרא וצע"ג (ד) ועוד איך יהיה אם הבר מצרא ואמר ראו כי הגוי כבוש תחת ידי שיש לאל ידי לעשות עמו רעה כי יש לי עליו שברזל יבוא נפשו וגם אני גדול וחשוב בבית המלך אין לי מורא מפניו אין הוא ארי רק קורי עכביש והכי יוכל בכה"ג לסלק הלוקח וצע"ג

והנלע"ד בעז"ה ואקדים דברי ש"מ בב"מ דף ק"ח ארי אברחי לך ממצרך וז"ל ולא מצי אמר ליה המצרן גם אני אם קניתיו הייתי מבריח ארי מעלי דאמר ליה אלמלא מהרתי לקנותו שמא היה מכרו לגוי אחר ומיהו תמיהא לי וכי בשביל שעשה עמו טובה אחת אינו מחויב לעשות לו אחרת אכתי איכא טעמא דהישר והטוב תמצא הרבה קרקעות לקנות במקום אחר יתן לי זה שבמצראי אטו עני שהוא ערום ורעב וכסוהו אינו חייב גם להאכילו אתמהא עכ"ל הרא"ש ונ"ל שכיון שבשעה שקנה לא חל עליו חיוב דין בן המיצר כיון שעשה מצוה יותר גדולה להבריח ארי ממיצר הישראלי תו לא מחייב בעשיית מה שאינו מוטל עליו עכ"ל השיטה מקובצת ודבריו נפלאים בעיני מאוד (א) שכתב שמא היה מכרו לגוי אחר עכ"ל א"כ הוה רק ספק אם עשה למצרן טובה דאינו ברור שהיה מוכר לגוי ואם היה משך ידו מן המקח היה ג"כ ספק עשה הישר והטוב שלא חפץ לקנות על מיצר רעהו וא"כ היה לו להיות שב ואל תעשה (ב) למה לא משיב הלוקח למצרן אמת אם אתה קנית אותה היית מבריח ארי מעליך ועכשיו הייתי מן הזריזין מקדימין למצות וזכיתי אני להבריח ארי ממצרך עכ"פ קיימתי ועשית הישר והטוב ואטו אם ארי בא על אדם אשר יוכל בעצמו להכות את הארי ובא רעהו והכהו לא עשה מצוה גדולה שהציל את רעהו מפי הארי (ג) תי' הש"מ על קו' הוא מחוסר הבנה ח"ו דהרא"ש הקשה אטו