מחנה חיים חושן משפט חלק ב רסד

אין בבעלים מצרן שכן וטוב לקנותה כזה ואם קנה אחד מן המצרנים בעל המשכונא מסלקו עכ"ל וכן פסק בקיצור פסקי רא"ש בד"ה סי' ל"ו יעו"ש וכן כתב הטור בסי' קע"ה בשם אביו הרא"ש דהמלוה יוכל לסלק להמצרן

ובשטה מקובצת בדף ס"ח הביא בשם ריטב"א וז"ל דשכונה גביה פי' שדירתו חשובה שכונה גמורה שאין לך כמוהו למאי נ"מ לדינא דבר מצרא עיקר הפי' דשכונה כולה גביה שאם קנה הוא אותו קרקע אין שום מצרן יכול לסלקו משם ואפי' באו ביחד עמו ואע"ג דאמרי' בעלמא דאי אתו בני מצרא בהדדי פלגי לה הכא איהו עדיף מכלהו ולא עוד אלא דאי קדים חד מבני מצרא וזבין לאו זביניה זביני ואתי איהו מפיק מיניה וכדאמרי' בפ' המקבל דמשכנתא לית בה דדב"מ כלל כלומר לבני מצרא דלאו בני מצרא דמפיק מאינש דעלמא וטעמא דמילתא דכיון דאיהו קאי בגווה ושכונה כולה גביה הרי הוא כמצרן מד' רוחות אבל רש"י כתב אין שכן טוב ממנה לקנותה ע"כ ולפיכך אם קדם המצרן וזבין זביניה זביני הריטב"א עכ"ל הרי מבואר דעת ריטב"א כרא"ש שהמלוה יוכל לסלקו רק רש"י סובר שלא יוכל המלוה לסלק המצרן אח"כ הביא הש"מ בשם שטה וז"ל למאי נ"מ משום דב"מ פירש"י אין לך שכן טוב קרוב ממנו ואם בא הלוה למוכרה אין בבעלי המצרנים שכן טוב לקנותה כזה נראה מדבריו שאם מכרה לאחד מן המצרנים בעל המשכונא מסלקו ולא ניחא לי דהא אמרן לעיל משכן לו בית (ואמר לכשתרצה למוכרן לא תמכרנו אלא לי בשויה מותר) ואם איתא הכי מאי נפ"מ בתנאי זה אפי' שימכרנה למצרן יכול לסלקו כ"ש לאחר לכך נ' לפרש שאין המצרן יכול לסלקו אם מכרה לו או אם מכרה לאחר שאינו מצרן בעל המשכונא מסלקו ואפשר שזה דעת רש"י ג"כ ובמה שכתב הרשב"א לעיל דהתם היינו שהלוהו על תנאי שכל זמן שימכרנה ואפי' לאחר שיפרענו וכו' מתורץ זה עכ"ל מבואר דהשיטה הבין דעת רש"י כרא"ש שבעל המשכון מסלק למצרן וכן כתב הנמ"י בד"ה מרי בתו וז"ל אבל רש"י ז"ל עדיף ליה משכנתא דלעיל שכולו שכונה בידו ובמהר"ם שם מוסיף וז"ל ואין שכן קרוב ממנו ואם בא לוה למכרה אין בבעלי מצרן שכן טוב לקנותה כזה ואם קנאה אחד מן המצרנים בעל המשכונא מסלקו עכ"ל

היוצא מזה הרא"ש בפי' וכן הש"מ בשם השטה וכן הנמ"י כולם הבינו בדעת רש"י שבעל המשכונא מסלק למצרן ומכ"ש שיוכל למחות שמצרן לא יקח ומיושב הבנת רש"י שכתב לר"נ דלא איכפת לן בדינא דבר מצרא עכ"ל הכוונה כח מצרן הוא דינא דבעל משכונא יש לו קדימה כנגד כל עולם ואפי' אם קנה בר מצרן מסלקו וכל זה למכור למלוה ששכונה גביה וה"ה לשותף ואם עברו שמכר הלוה אפי' לבר מצרן או השותף לאיש אחר בא המצרן להשותף ומסלקין ללוקח שעשה שלא כהוגן למכור ולקנות שכונתא של חבירו וכח מצרן בודאי דינא הוא על המוכר שלא ימכור אלא למלוה או לשותף ודוק

רק בר מצרן אשר קרקעו נוגע בקרקע של המוכר שם אין חיוב על המוכר כלל דמה לו עם השכן הא אי בעי לא אמכור כלל רק אנו אומרים שהלוקח ימשוך ידו ולא יקנה כדי שיבא המצרן ויקח את הקרקע דסמוך לו כי נוח לאדם שיהיה קרקעותיו ביחד כמבואר ברש"י בדף ק"ח כמה פעמים דלא חל החיוב על המוכר שימכור למצרן רק הלוקח משוך ידו ויהיה בשב ואל תעשה סובר ר"נ דאין זה דינא דהא קרא ועשית הישר והטוב כתיב משמע שיעשה פעולה בטוב וישר היינו במשכנתא יש חיוב על המוכר לעשות הוא דינא אבל להיות שב ואל תעשה וממילא יבוא טובה לחבירו הוא רק ראוי' ונכון וכל בר לבב ימשוך ידו אבל אם עבר ועשה לא מסלקי' ליה דלא איכפת לב"ד לרדות מי שאינו נוהג בישרות למשוך ידו ממה שאינו טוב וישר אבל במשכן יש צוה עליו לעשות בפעולה טוב וישר שמצוה הוא שהמוכר ימכור למי שיש כח בקרקע וזה שרמז רש"י לר"נ לא איכפת לן בדינא בר מצרא אבל בדינא מצרן איכפת לן אבל בנהרדעא אמרו מסלקי' ליה דכתיב ועשית הישר והטוב הפי' אם תחפץ לעשות עשה קנין שיהיה טוב וישר ומכלל הן נשמע לאו מה שאינו טוב וישר אל יעשה ואם עבר מסלקי' ליה וק"ל

ומיושב קו' התוס' איך אמר ר"נ אין הנאה לקרקעות על מצרנא קאי יעו"ש בדף ק"ח ולפמ"ש קאי אי הלוה מכר משכנתא שלו והמלוה או השותף מכר לאחר דבא המלוה והשותף ומסלקין בכח מצרן אבל על כל פנים אין הנאה בו ודוק

ואוסיף נופך דבגמרא בב"ב דף י"ב אמרו הבכור מקבל חלקו פי שנים ביחד יבם מאי אביי אמר היא היא דבכור קראו רחמנא האי דזבין ארעא אמצרא דביה נשיה כי פלגו אמר פליגו לי אמצראי אמר רבה כגון זה כופין על מדת סדום ובש"מ שם כתב וז"ל אמר רבה כגון זה כופין על מדת סדום ולא פי' טעמא משום ועשית הישר והטוב כדאמרי' גבי דינא דבר מצרא דהתם לית ליה ללוקח מידי בהאי ארעא ומשום ועשית הישר והטוב אמרי' ליה שיקנה במקום אחר ויניח לזה לקנות אצל מיצר שלו אבל כאן שיש לו חלק בגוף הקרקע ואנו אומרי' לו לוותר את דינו לא שייך כאן הישר והטוב אלא משום זה נהנה וזה לא חסר תוספי הרא"ש ז"ל עכ"ל היוצא מדבריו מפסוק ועשית הישר והטוב ילפי' רק שלא ישלח יד לזכות מחדש בו אלא יניח לחבירו מי שהוא במיצר לקנות אבל מי שיש חלק בגוף הקרקע אין צריך לוותר דינו רק אם שייך לכופו על מידת סדום שזה נהנה וזה לא חסר כמובן ואם כן מה ששותף מסלק את הלוקח אפי' הוא מצרו הוא הטעם דמכח ועשית הישר והטוב לא צריך להניח דינו וזכותו מה שיש לו בגוף הקרקע חלק והוא חסר בזה במה שאחר יהיה שותפו ולכל הפחות אין בו מדת סדום אם הוא יחפץ במקח הזה ודוק

ולכאורה יש להשיב זה תינח שרשאי ליקח הוא השותף ולא צריך לחוש על זכות בר מצרא שבא רק מכח ועשית הישר והטוב אבל אם כבר קנה המצרן לא יהיה השותף יכול לסלקו דגם הוא עשה כהוגן במה שקנה יען שהוא בר מיצר לק"מ כיון דהוא שותף ויש לו חלק בכל הקרקע מכח השותפות א"כ מכר שותף חבירו דבר שאינו שלו כמבואר בעור סי' קע"ה בשם הרא"ש וז"ל דכל זמן שלא חלקו יש לו חלק בגוף השדה ועדיף טפי ממצרן עכ"ל וכן הביא הב"י בשם הרה"מ בביאור יותר וז"ל וכן הדין נותן שמאחר שיש לו חלק בקרקע בכל חלק וחלק שמוכר הוה המחצית שלו אחרי שלא הוברר והוא קודם לכל אדם עכ"ל מבואר דהמוכר לא יכול למכור לולא דהיינו דנין דהשותף ימשוך ידו בעבור לעשות טוב וישר להמצרן והוא אינו צריך לוותר משלו וממילא לא מהני המכר שמכר דבר שאינו שלו נהפוך הוא הלוקח שהוא מצרן צריך לעשות הישר והטוב שימשוך ידו ולא יקח קרקע אשר כח אחר של שותף