מחנה חיים חושן משפט חלק ב רסב

אמנם אחר העיון נכון מאוד מה שכתב וישראל הדר בו אין לו היזק דהנה תוס' בב"מ דף ע"ג בד"ה אגר נטר כתבו בקושייתם למה לא הוציא רב מרי הבית בכח בר מצרא הגם דבזבן מן הגוי ליכא בר מצרא משום ארי אברחי ממצרך וסיימו וז"ל אבל הכא רב מרי שלא היה לו בית אצל הנכרי לא שייך האי טעמא עכ"ל וכן כתב המרדכי בסי' שצ"ג וז"ל ולא הי' לרב מרי קרקע אצל העכו"ם עכ"ל והדבר פלא מי הגיד להם שלא היה לרב מרי אצל העכו"ם בית כדי להקשות קו' ולתרץ בדוחק גדול שלא חפץ רב מרי לקנות הבית שמכח לחץ הקו' באו לידי הדחק שלא חפץ רב מרי לקנות הבית והי' להם לכתוב בהיפוך אבל אין להקשות למה לא הוציא רב מרי בכח דינא בר מצרא דאפשר דהי' לו שם בית ואז ליכא בזבן מגוי דין בר מצרא והוא פלא גדול

אך כד מדייקי' באורם נראה אור דהא סיפרו בגמ' דאמר רבא לרב מרי אי הוה ידענא דהות ממושכן ליה למר לא הוה מזבנא ליה ופי' בש"מ וז"ל פי' דה"ל כעני מהפך בחררה ובא אחר ונטלו ממנו נקרא רשע עכ"ל ובתשובת מיימונית שהבאתי כתב וז"ל פי' משום דינא בר מצרא עכ"ל ואי"ה אבאר במאי פליגי הש"מ עם תשובת מיימונית שש"מ מפרש משום עני מהפך בחררה ותשובה מיימונית מפרש משום בר מצרא, ולכאורה פלא הכי אנוש מאלקי יצדק הלא החכמים תקנו משום דכתיב ועשית הישר והטוב שלא יקח אדם בית או שדה על מיצר חבירו רק ימשוך ידו מן המקח כדי שיבוא חבירו בן המיצר ויקחנו אבל הם אמרו והם אמרו אם השדה הוא של עכו"ם אז יקחנו דאין לך עשית ישר וטוב גדול מזה אם מבריח עכו"ם ממיצר ישראל דאם לא יהיה זריז ויקח מן העכו"ם נקל הוא שימכור לעכו"ם חבירו ויהיה ארי' רובץ על מיצר ישראל חבירו עיין רש"י ובנמ"י שם וא"כ איך השיב רבא אי הי' יודע שממושכן למר לא הי' קונה וקשה הכי רבא לאו בר חיוב לעשות הטוב והישר בעבור חבירו רב מרי בר רחל אלא בודאי דלא היה לרב מרי שם בית או שדה רק הלוה מעות על קרקע או בית של גוי וא"כ לא הבריח ארי ממנו דאם ימכור לגוי ג"כ יצרך לשלם לו נהפוך הוא דבגוי נשאר בבית חינם אין כסף עד שישלם לו כאשר אמר רבא עכשיו כדיניהם דיינינא לך יעיין בגמ' וא"כ שפיר אמר רבא אלו הוה ידע לא הוה קנה דלכל הפחות לא קיים בקנין שום עשיה של ישר וטוב נהפוך כיון שממושכן למרי עבר בשוגג או על ענו המהפך בחררה או שעבר בשוגג על ועשית הישר והטוב שהי' לו למשוך יד דרב מרי הוא בר מיצר וא"כ שפיר כתבו תוס' ומרדכי שע"כ לא היה לרב מרי שם בית ודוק כי זה אמת בעזה"י

וא"כ אפשר שגם דברי הגמ' שכתבו שרבא אמר אלו הוה ידע שממושכן למר לא היה קונה אותו משום דינא דבר מצרא דלא דמי לזבין מעכו"ם דשם אמר ארי' אברחי לך ממצרך שעכו"ם דר בשכונתך אבל כאן שממושכן ביד ישראל וישראל דר בה רק אלו היה לרב מרי שם בית יפה עשה שקנה שלא יצמיח היזק לישראל פן ימכור הגוי לגוי חבירו אבל ברב מרי דלא היה לו בית שם כדמוכח מגמ' א"כ לא עשה רבא הישר והטוב וזה שסיים וז"ל ואין לו היזק עכ"ל הכוונה לא היה לרב מרי היזק אם לא היה רבא קונה אותו או הכוונה ואין לו היזק קאי על הלוקח אי היה לרבא שם קרקע על המיצר ורצה להציל עצמו מהיזק הארי היה מותר לו לקנות המשכון כדי שלא יוזק כמבואר דין זה ג"כ במרדכי שהבאתי למעלה בד"ה שוב וא"כ תשובת מיימונית עם תו' דברים אחדים שאם יש לישראל המלוה שם במיצר העכו"ם קרקע אז הגם שממושכן קרקע הגוי ביד ישראל מ"מ מי שזבין קרקע העכו"ם עשה טוב וישר שהבריח ארי ממיצר חבריה ודוק אך שטחיות לשון תשובת מיימונית משמע כאשר הבינו הדיינים נ"י שהכוונה כיון שהגוי לא דר שם אין לישראל היזק אם לא יבריח הגוי ודוק

אך באמת הגם מה שגרם רבא במקחו לרב מרי שלא דר בחנם בריבית מעותיו הוה מניעת ריוח על להבא ומפסיד רב מרי אבל לא נקרא היזק דמניעת ריוח לא נקרא היזק רק נקרא הפסד ולכן דייקו תוס' והגהת אשרי בלשון וז"ל אדרבה מפסידו עכ"ל ולא נקטו מזיקו וא"כ התשובת מיימוניות דנקט ואין לו היזק נגלה מבואר דמבדיל בארי אבריח הוא מצילו מן היזק הארי שעכו"ם דר בשכונתא אבל כאן שהוא ממושכן ביד ישראל וישראל דר בה א"כ אין לו היזק דהלא הנכרי אין רואה במעשיו וחולק על המרדכי ותוס' כהבנת הדיינים נ"י

וגם אביא שני ראשונים דסברי כתשובת מיימוניות דמטעם משכנתא בלבד לא שייך לומר ארי אברחית דמצאתי בש"מ דף ע"ג וז"ל תלמוד רבינו פרץ הקשה בתוס' מכח דב"מ הי' לו מרי וכו' וי"ל דרבא מגוי זבנה ואמרי' לקמן זבנה מגוי לית בה משום דב"מ ואפי' לא שייך הכא טעמא דלקמן מכל מקום לא פליג רבנן א"נ לפי' ר"ת א"ש דפי' בפ"ה דבתים לית בהו דדב"מ והכא הוה בית עכ"ל הרי שסתם דלא שייך הכא טעמא דלקמן ולא הזכיר כלל שלא הי' לרב מרי בית אצל מיצר הגוי אלא פשיטא דסובר כתשובת מיימוניות יען דרב מרי הי' דר בה ואין שם שכונת גוי שוב לא שייך ארי אברחית ודוק עוד הביא הש"מ בשם ריטב"א וז"ל אמר ליה אי הוה ידענא דהוה מושכן ליה למר לא הוה מזבנא ליה וכו' פי' דהו"ל כעני המהפך בחררה ובא אחר ונטלו ממנו נקרא רשע וא"ת ואי ניחא ליה לרב מרי בהאי ארעא השתא נמי לשקלו משום דב"מ דהא משכנתא עדיפא מב"מ לפום חד פי' דפרישנא לעיל ואע"ג דקיי"ל זבן מגוי לית ביה משום דב"מ התם דיכול למימר ליה ארי אברחי לך והכא דהא ממשכנא לרב מרי ליתא להאי טעמא תי' בתוס' דלא פלוג רבנן בכל מאן דזבין מגוי א"נ לפי' ר"ת שאין בבתים משום דב"מ והנכון שרב מרי לא הי' רוצה לקנותה אלא שתהי' אצלו במשכונתא בלבד שיאכל פירותיה ורבא הוא שהי' חושש שהי' רוצה רב מרי לקנותה עכ"ל הרי מבואר דרק מטעם דהוה ממשכון לרב מרי ליתא עוד טעמא דארי אבריחא והוא מפורש כתשובת מימוניות כיון שהמלוה דר בו בתורת משכונתא לא שייך עוד טעמה ארי אבריח ממצרך ודוק

היוצא מזה לדינא דתוס' ומרדכי והגהת אשרי סברו דאם יש למלוה שם קרקע שייך לומר ארי אברחי מינך וא"כ בנידון דידן זכה הלוקח אבל לפי' הגהת מיימוניות ותלמידו ר"פ וריטב"א זכה המלוה דלא שייך הכא בנידון השאלה ארי אבריח דהא הגוי מסולק והוא ממושכן ביד ישראל ואוכל הפירות בתורת ריבית כמבואר בהשאלה והגם דמבואר בש"מ דיש דיעה לומר לא פליג רבנן בשל גוי הגם דלא שייך טעמא ארי אברחי אעפ"כ לא שייך דב"מ אותו דיעה חלקו עליו כולם יחד דגם המרדכי ותוס' והגהת אשרי מודים אלו לא הי' למלוה קרקע שם אמרי' לדין בר מצרא ומוציאין מיד שמעון וע"כ דלא קיי"ל (עיין ברמ"א ח"מ סי' כ"ה סעיף ב' דאפי' אין הרבים מסכימים מטעם אחד