מחנה חיים חושן משפט חלק ב רסא

הך דסעיף נ"ז איירי באין לישראל קרקע במיצר הנכרי דאז ל"ש ארי' אברחי ממיצרך ובנידן דין הבא לפניכם הגם שהלוהו על הקרקע וגם אוכל הפירות זה רבות בשנים אבל יש למלוה שם במיצר קרקע יוכל הלוקח לומר לו ארי' אברחי אך יפלא איך סתם רמ"א ולא ביאר הא דמלוה לעכו"ם מסלק הלוקח הוא דווקא אם אין לו שם קרקע על מיצר ומדסתם משמע אפי' אם יש לו קרקע מסלק ללוקח והוא פלא דהוא נגד מקור הדין שציין הרמ"א מרדכי פרק המקבל ותוס' פ' איזהו נשך וצע"ג

והכל הולך אחרי החתום שכתבתם ז"ל ועיינינו בטור וב"י וראינו שהב"י העתיק לשון המרדכי בשינוי לשון קצת והרמ"א בד"מ ציין עי' בתשובת מהר"מ מיימונית סוף ספר קנין סי' י"ז ושם מבואר הענין בלי שום תנאי רק הואיל והישראל משתמש בו לא מצי למימר ארי' אברחית וכו' ואדרבה הפסיד אותו כי ע"ע השתמש בו בריבית מעותיו ובאמת שגם בתוס' הנ"ל כתבו זה אמנם במרדכי כשהביא שם דברי ר"י לא כתב לשון זה, ועלה ברעיונינו אשר לפי דברי תשובת מהר"ם הנ"ל שכשהישראל משתמש בו לא מצי למימר ארי' אברחית וכו' אדרבה כשיש להמלוה שדה סמוך לזה כח מצרנותו יותר חזק כי הוא מצרן אליבא דכ"ע לא מכח משכנתא לבד שיש בו מחלוקת כנז' בסעיף הנ"ל בתחלתו ובפוסקים עכ"ל

והנלע"ד ליישב בעזה"י דברי הרמ"א שהכל יפה עשה בעטו עט סופר מהיר כי רוח ד' דבר בו משה אמת ותורתו אמת שלא עשה תנאים בהלכה ובנידן שאלתכם הדין עם המלוה שכל הטעליק הוא שלו שמסלק ללוקח וכל אשר יתן ד' בפי אשמור לדבר בעזה"י

הנה בגמרא אמרו ב"מ דף ק"ח זבן מנכרי לית דין בר מצרא אמר ארי' אברחי לך ממיצרך ולכאורה משמע דווקא אם עשה טובה בקנין שלו לבעל המיצר דהבריח ארי' ממצרו ופי' רש"י ונמ"י אין לך לעשות הישר והטוב גדול מזה יעו"ש א"כ אם עשה טובה במקחו לבעל המיצר הגם שמצד אחר לא עשה טובה דאולי אם לא היה קונה הוא היה הגוי מוכר לו השדה אעפ"כ אין ספק מוצא מידי ודאי דבמה שקנה בודאי עשה לו טובה שהבריח הארי ממנו והפסידו הוא ספק דפן היה הגוי מוכר לו כמפורש בנמ"י פרק המקבל דלא יכול לטעון הבעל המיצר אני הברחתי את הארי ממיצר שלו דחיישי' דלמא היה מוכר לגוי חבירו יעו"ש וא"כ יפה עשה הלוקח הישר והטוב שהטיב עם בעל המיצר בודאי ואם היה מושך ידו ולא לקח היה ספק אם יפה עשה דשמא ימכור לגוי א"כ לא פעל מאומה לטובת בעל המיצר ודוק

ונסתפקתי איך יהיה הדין בישראל הלוה לגוי על ביתו ולמלוה אין לו קרקע במיצר הגוי ואח"כ בא חבירו ישראל ולקח קרקע הממושכן מיד הגוי ויש לו קרקע במיצר קרקע של גוי ובא המלוה לסלק הלוקח כפי פסק הרמ"א דיכול לסלק מי שקנה משכון שלו וטוען הקונה ארי' אברחית ממצרי כי לא אחפוץ שיהיה גוי בעל מיצר שלי מה אעשה אם ימכור לגוי וישלם לך על כן הקדמתי לקנות מי נימא דלא מהני רק אם יאמר ארי אברחית לך ממיצרך שעשיתי טובה לך אבל שיאמר עשיתי טובה לי לברוח ארי' ממצרי זה לא מהני דיימר לו דאטו משום לעשות לך טובה הזקת אותי או שמא דכ"ש הוא שעושה ישר וטוב בזה שיבריח ארי מגבולו דאם לא לקח אולי המשכיר אוהב לגוי חבירו ויהיה לו ארי במיצר שלו וצע"ג

ומסברא נ"ל דמהני קנינו דהלא מצינו בגמרא למכור ברחוק ולגאול בקרוב אין בו דינא דבר מצרא ופי' רש"י וז"ל לפי שאין לנו להפסיד להמוכר משום טוב וישר דמצרן דכשם שעלינו לעשות טוב לזה כך עלינו לעשות טוב לזה עכ"ל וכן במכר כל נכסיו לית ביה דינא דב"מ עיין רש"י בד"ה לית בהו וא"כ נראה ק"ו מה אם הלוקח אין צריך לעשות טוב וישר למצרן אם עושה במקחו טוב וישר מכ"ש שאין צריך לעשות טוב וישר למלוה אם יוכל לעשות טוב וישר לעצמו להבריח ארי מן מיצר של עצמו אין לך טוב וישר מזה להבריח נכרי ממיצר שלו וזה פשוט

שוב מצאתי במרדכי פ' המקבל סי' שצ"ד וז"ל ודאי אם הלוהו על הבית ודר בו ולא הוה מצי מסלק ליה בתוך שנה ואז בא שמעון וקנאה הוה מסליק ליה לשמעון משום דינא דבר מצרא כיון דמשכנתא הוא ביד ראובן איהו הוה מצרן דידיה אם לא היה לשמעון קרקע סמוך לזה הקרקע של עכו"ם דלא דמי לזבן מהעכו"ם דלית ביה משום דינא דב"מ דה"מ היכא דראובן היה ליה קרקע סמוך לזה הקרקע של עכו"ם דמצי א"ל ארי' אברחית לך ממצרך אבל אם אין לראובן קרקע אצל זה הקרקע הממושכן לו דלא שייך למימר ארי' אברחית לך ממיצרך הוה מפקינן משמעון עכ"ל מבואר הגם שלא היה קרקע ללוקח אצל קרקע של גוי וא"כ הוה הדין דראובן מוצא משמעון אעפ"כ אי הוה לשמעון קרקע אצל קרקע של גוי לא יוכל ראובן להוציא מידו וע"כ יען דשמעון אמר הגם דלא אברחת ארי מן מצרך הלא הברחתי ארי ממיצר שלי ודוק כי הוא ברור בעזה"י

וא"כ יפלא לכאורה בסעיף נ"ז דכתב הרמ"א דהמלוה מסלק ללוקח היה לו לבאר ה"מ אם אין ללוקח שם קרקע על המיצר דלא יוכל לומר ארי אברחת מן מיצר שלו אבל אם היה לו קרקע על המיצר קנה הלוקח דעשה הישר והטוב דהבריח ארי מן מצרו וצע"ג

ונלע"ד לברר דברי הרמ"א בעזה"י ואקדים לעיין במה שהבינו הדיינים הרבנים נ"י שהתשובת מיימונית חולק על המרדכי ותוס' דכיון דמשכונתא גבי' ואוכל הפירות בריבית מעותיו לא מצי למימר ארי אברחית דאדרבה הפסידו עכ"פ עכ"ד בעיני אין הדבר ברור דתשובת מיימונית חולק עם דברי המרדכי ותוס' שיוכל להיות דברים אחדים הגם שאינו שפה אחת ואעתיק דברי תשובת מיימונית הנ"ל בסי' י"ז שכתב וז"ל ומיהו משום דב"מ סבר רמב"ם דליכא דדמי כאילו מעכו"ם זבן כדאמרי' בהמקבל ואפ"ה אמר ליה רבא אי ידענא דמשכון ליה למר לא הוה זבינא פירש משום דינא בר מצרא ולא דמי לזבן מעכו"ם דהתם א"ל ארי אברחי לך ממצרא שהעכו"ם דר בשכנתא אבל כאן במשכנה העכו"ם לישראל וישראל דר בה ואין לו היזק אית בה דינא בר מצרא עכ"ל

והשתוממתי על שכתב וז"ל וישראל דר בה ואין לו היזק עכ"ל נהפוך הוא שיש לו היזק כמבואר בתוס' בב"מ דף ע"ג בד"ה נטר שכתבו וז"ל אדרבה הפסיד שכל זמן שלא קנאה רבא היה דר בו רב מרי בשביל ריבית עכ"ל וא"כ היה לתשובת מיימונית לומר ויש לו היזק ואיך כתב ואין לו היזק וצע"ג וגם הוא מהשכל הלא הוא מפרש למה אמר רבא שלא הי' מזבן אלו ידע דהוה משכון ביד רב מרי וע"כ דהא מהפך בזכותיה דרב מרי שהוא עשה היזק לרב מרי וצע"ג.