מחנה חיים חושן משפט חלק ב רס

וז"ל א' אפי' הי' מוכר ברצון הקרקע לחתנו ואח"כ בא בעל המיצר לסלקו מספקא לי טובא אי יכול לסלקו כי רוצה להחזיק בניו ובני בניו בנכסיו והש"ך סי' קע"ה ס"ק ל' כ' אב שמכר לבנו אין בעל המיצר יכול לסלקו דאדרבה זה הוא ישר וטוב שאני מחזיק באחוזת אבותיו ולזה הדעת נוטה עכ"ל ומסברא היכא דליכא בן הרוצה לקנות ברתי' נמי הוה כבן לענין זה דנוח לה בנחלת אביה ולענין גאולת קרובים לא מצינו חילוק בין קרוב זכר או נקבה ומסתמא הוה לענין טוב וישר כך לי בת כמו בן ולא יהי' אלא ספיקא כל היכא דאיכא ספיקא יד הלוקח על העליונה כמבואר בכל הסימן עכ"ל

ולדעתי אחרי נשיקת כפות רגלי תורתו נהפוך הוא לא מיבעי אם יש כאן בן שאז אין הבת יורשו בודאי הוה הבת כאחר אלא אם אין כאן בן וממילא תירש הבת אחרי מות אביה אבל עכ"פ בחיי אביה אין לה אחיזה בנכסיו דיש ספק אם תירש כלל דדלמא יוליד בן ונקראת אחר לגבי המצרן ומכ"ש אם בעל הבת קונה לעצמו דהוה כאחר ומצרן קדים והגם שצדקו דברי אדמ"ו ז"ל שם מכמה טעמים אבל מה שחידש דבת הוה כמו הבן אפי' אם הבן אינו רוצה לקנות ומשמע מכ"ש אם אין כאן בן ולדעתי לא כן הוא כאשר בארתי למעלה שאפי' אין כאן בן והבת קנתה הוית כאחר ודוק כנלע"ד. סימן כו

שאלה ילמדנו רבנו הגאון האב"ד דקהלתינו נ"י במה שנסתפקנו בדין דבא לפנינו היום באחד שקנה זה ט"ו שנים חצי טעליק [מגרש] מנכרי אחד ואחר ערך ג' שנים או ד' לקניותו הנ"ל הלוה להנכרי הנ"ל מעות על חצי טעליק השני להשתמש בו בעד ריבית מעותיו כנהוג אמנם המוכר הנ"ל הי' עדיין רך בשנים ולא היה יכול לעשות קאנטראקט [חוזה] עמו כדין ערכאותיהם וזה ערך ששה שנים הוסיף עוד להלות לו עד ערך שיווי הטעליק הזה ועשה עמו קאנטראקט טוב כנהוג ואחר משך איזה שנים התחיל להשתדל עם הנכרי שיתן לו שטר מכירה על החצי הטעליק הזה והוא יוסיף לו עוד מעות ובין כך לכך נזדמן יהודי אחר והוסיף להנכרי יותר וקנה החצי טעליק הזה וכעת רוצה המלוה לסלקו מטעם מצרנות בהיות שהוא ממושכן אצלו זה שנים הרבה כנ"ל ומשתמש בו בריבית מעותיו, והנה לכאורה הדין מבואר ברמ"א סי' קע"ה סעיף נ"ז המלוה לעכו"ם על שדהו או על ביתו ובא אחר וקנאו המלוה מסלקו, אמנם ידוע שבקונה מעכו"ם אין דין מצרנות דמצי למימר ארי' אברחית ממך ועיינינו במקור הדין והוא מתוס' ב"מ ע"ב ע"ב ד"ה נטר וכו' ומרדכי פ' המקבל סי' שצ"ב והנה במרדכי שם התנה ג' תנאים בדין זה אשר הראשון והשני ישנם גם כאן אמנם התנאי השלישי אינו כאן והנה הרמ"א סתם הדין בלי שום תנאי והיה לפלא בעינינו ועיינינו בטור וב"י וראינו שהב"י העתיק לשון המרדכי בשינוי לשון קצת והרמ"א בד"מ ציין עיין בתשובת מוהר"ם מיימיניות סוף ספר קנין סי' י"ז ושם מבואר הענין בלי שום תנאי רק הואיל והישראל משתמש בו לא מצי למימר ארי' אברחית וכו' ואדרבה הפסיד אותו כי ע"ע הוא משתמש בו בריבית מעותיו ובאמת שגם בתוס' הנ"ל כתבו זה אמנם במרדכי כשהביא שם דברי ר"י לא כתב לשון זה ועלה ברעיונינו אשר לפי תשובת מהר"מ הנ"ל שכשהישראל משתמש בו לא מצי למימר ארי' אברחית וכו' אדרבה כשיש להמלוה שדה סמוך לזה כח מצרנותו יותר חזק כי הוא מצרן אליבא דכ"ע לא מכח משכנתא לבד שיש בו מחלוקת כנזכר בסעיף הנ"ל בתחלתו ובפוסקים, ועתה יורינו רבינו איך לפסוק הלכה למעשה בכיוצא בזה לדינא, אמנם בנידן דידן נתקלקל הדבר אשר המלוה עם הקונה הנ"ל התפשרו את עצמם ויצא הפשר שיחזיר הקונה חצי הטעליק למלוה והוא ישלם לו הוצאותיו וכן עשו וקיימו הדבר בכל מיני תוקף שחצי הטעליק הנ"ל הוא של המלוה ונותן לו שטר מכירה ע"ז כראוי' ומחמת איזה סיבה יצא הפסק עפ"י דתוה"ק שהפשר הנ"ל הוא בטל וטוען הקונה שיחזיר לו המלוה חצי טעליק שלו ועתה יורינו רבינו מה לפסוק הלכה למעשה ובקשותינו שטוחה מול הדר"ג למהר תשובתו בכל היכולת כי הבעלי דינים הנ"ל אצים ודוחקים עלינו ובאמת זה זמן רב שמתעצמים בדין זה והרבה קטטות ומריבות היה ביניהם כידוע לאדמו"ר החכם ויבין מדעתו. הק' שמואל צבי ווייס הק' אברהם בר"ד ז"ל הק' שלמה בר"ש הכהן

תשובה שלומים אלף לדייני קרתא היושבים על מדין לשפוט שפוט שכל איש על מקומו יבוא בשלום ה"ה הרבנים היקרים הרב ר' שמואל צבי נ"י והרב ר' אברהם נ"י והרב ר' שלמה נ"י דייני דקהלתונו נ"י ק"ק מונקאטש יע"א

אחד"ש אודיע למעלתכם כי שמתי עיני לטובה על הספק הגדול בדבר המשפט אשר בא לפניכם בנידן שישראל אחד קנה חצי טעליק זה רבות בשנים והחצי האחר אשר לא היה יכול אז ליקח כי הטעליק היה לשני אחים נכרי אחד היה גדול והיה רשות בידו למכור חלקו והשני היה עוד קטן לא מועיל מכרו בדיניהם רק הלוה לו מעות שני פעמים עד ערך שווי' חצי הטעליק שלו וכאשר נתגדל הגוי והשתדל המלוה שיתן לו שטר מכירה דאל"כ יתבע מעותיו עם הריבית בערכאותיהם והזדמן ישראל אחר והוסיף לו מעות וקנה ממנו החצי טעליק ויפרע להמלוה וכעת ישראל הראשון אשר לו חצי טעליק מאח הגדול וגם חצי השנית ממושכן אצלו על חובו ואוכל הפירות בריבית טוען טענת בר מצרא והשני מתעצם שאין דנין בר מצרא רק בישראל מישראל ולא אם קנה מישראל גוי והמה מדברים לפניכם כבעלי דינים קשים

ודייני ישראל כבודכם נ"י הרגשתם כי רוח חכמה מתנוסס בקרבם שכל אחד טוען דין מפורש שבש"ע חו"מ סי' קע"ה סעיף נ"ז ברמ"א וז"ל המלוה לעכו"ם על שדהו או ביתו ובא אחר וקנאה המלוה מסלקו עכ"ל הרי מפורש יוצא כדברי הטוען שהוא בעל מצרא מלבד שחצי טעליק הוא שלו גם אותו החצי שקנה חבירו ישראל הוא ממושכן אצלו ומסלק לחבירו הקונה וגם טענת השני מפורש בש"ע שם סעיף ל"ח במחבר וז"ל הקונה מעכו"ם אין המצרן יכול לסלקו עכ"ל הרי מפורש יוצא שאין בקונה מן הנכרי דין בר מצרא והוא פלא ששני הדינים סותרים זא"ז וצע"ג

ויצאתם לדין כי במקור הדין במרדכי סי' שצ"ב בפ' המקבל שביאר המרדכי אם יש ג' תנאים אז ראובן המלוה יוכל להוציא מיד שמעון (א) שהלוה על ביתו ודר בו (ב) שלא מצי לסלק ליה בגו שתא (ג) שלא היה שם לראובן קרקע הממושכן שלא יוכל לומר ארי' אברחית ממך א"כ